קלרנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלרנית (בלועזית: קלרינט) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה מעץ. הקלרנית מורכב מחמשה חלקים המחוברים זה לזה: פיה, חבית, גוף עליון, גוף תחתון ופעמון.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור הכלי ופעולתו
על פיית הקלרנית מורכב עלה שמוחזק על הפיה על ידי ליגטורה (טבעת שנסגרת העשויה מתכת או עור), הנשיפה בכלי מרעידה את העלה וגורמת להיווצרות הצליל. פיה ועלה דומים קיימים גם בסקסופון - אך בגדלים שונים.
[עריכה] סוגי קלרניתות
ישנם כמה סוגים שונים של הכלי: הנפוץ ביותר הוא הקלרנית ב-סי במול (Bb) וכן נפוץ גם הקלרנית ב-לה (A). פחות נפוצים הם הקלרנית-פיקולו ב-מי במול (Eb), הקטן מהקלרנית בסי במול הרגיל ובעל מנעד גבוה יותר, קלרנית-אלט (או קרן-באסט)ב-מי במול, הנמוך מקלרנית הפיקולו באוקטבה שלמה, והוא גדול מהקלרנית הרגיל אך קטן מקלרנית הבס. קלרנית בס בסי במול, מנעדו נמוך באוקטבה שלמה מזה של הקלרנית בסי במול הרגיל. ההבדלים נראים בכלים, קלרנית שמנעדו (מנעד הצלילים שלו) יותר נמוך יהיה יותר ארוך (כגון קלרנית בס), וקלרנית שמנעדו גבוה יהיה קצר (כגון קלרנית בסי במול). קיימים סוגים נוספים של קלרניתות, כגון קלרנית ב-דו וקלרנית קונטרה-בס, אך הם נדירים יותר.
בתזמורת הסמפונית ישתתפו בדרך כלל שתי קלרניתות, בסי במול או בלה, בהתאם לסולם היצירה. לעתים, ובעיקר ביצירות מהתקופה הרומנטית והמודרנית, ישולבו ביצירה גם קלרנית-הבס וקלרנית-הפיקולו. ביצירות תזמורתיות מהתקופה הקלאסית, ניתן למצוא תפקידים לקרן-באסט, ודוגמה לכך היא הרקוויאם של מוצרט ב-רה מינור.
[עריכה] הקלרנית וכלים אחרים
הקלרנית נפוץ בעיקר בתזמורות סימפוניות או בהרכבי קלרניתות, וכמו כן גם בהרכבי כלי נשיפה מעץ כמו רביעיית עץ.
בניגוד לכלי הנשיפה מעץ האחרים (בסון, אבוב), את צליליו של הקלרנית בסי במול קוראים טון מתחת, זאת אומרת שאם רשום בתווים של הקלרנית רה, הצליל נשמע כמו דו. כך גם זה עובד בשאר הקלרניתות, בהתאם לסולם שלהם (סי במול, מי במול...).
[עריכה] מנעדי צלילים של סוגי קלרנית
את התווים של הקלרנית רושמים במפתח סול, והוא נחשב לכלי טנור.
מנעד הצלילים של קלרנית בסי-במול (Bb): 
מנעד הצלילים של קלרנית במי-במול (Eb): 
מנעד הצלילים של קלרנית בלה (A): 
[עריכה] הרפרטואר
רפרטואר הקלרנית הוא בין הרחבים שקיימים לכלי הנשיפה מעץ. מלחינים חשובים שפיתחו את הכלי הם: מוצרט (קונצרטו לקלרנית, חמשייה, טריו, סראנדות וכן הלאה), קרל מריה פון ובר (קונצרטינו, 2 קונצרטים, נושא ווריאציות, גראנד דואו וחמישייה), לודוויג שפוהר (ארבעה קונצרטים, שירים, סרנדה, נושא ווריאציות) יוהנס ברהמס (שתי סונטות, טריו וחמישייה).
| כלי נגינה מרכזיים במוזיקה המערבית |
| כלי נשיפה ממתכת: חצוצרה, קרן יער, טרומבון, בריטון, טובה |
| כלי נשיפה מעץ: פיקולו, חליל, אבוב, קלרנית, בסון |
| כלי פריטה: נבל, גיטרה, עוד |
| כלי קשת: כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס |
| כלי הקשה: תופים, מצלתיים, קסילופון, טימפני |
| כלי מקלדת: פסנתר, עוגב, אורגן חשמלי, מקלדת אלקטרונית |
