פרדוקס העורב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדוקס העורב הוצג על-ידי הפילוסוף קרל המפל בשנות הארבעים של המאה העשרים, והוא בא לערער על השיטה האינדוקטיבית הנמצאת בבסיסם של מדעי הטבע, שבה המדען קובע כללים (חוקי טבע) באמצעות הכללה של תצפיות שהוא עורך.
[עריכה] הפרדוקס
מדען קם בבוקר, מביט מהחלון ורואה זוג עורבים שחורים. "כנראה שכל העורבים שחורים", הוא חושב לעצמו, "צריך להוכיח את זה". אבל איך? בדיקה של כל העורבים בעולם היא עבודה קשה מדי.
הוא מחליט לעבוד בשיטה המדעית הפופריאנית: יש להציע תאוריה, לבצע ניסויים שעשויים להפריך אותה, ולקבל את התאוריה רק אחרי שמספר רב של ניסויים יעלה בקנה אחד עם התאוריה.
יושב המדען בפיג'מה מול החלון ומחפש עורבים. לאחר מספר שעות לא עבר אף עורב נוסף. המדען חושב שאולי צריך לצאת מהבית ולחפש עורבים, אך רגע לפני שהוא פושט את הפיג'מה יש לו רעיון, לפיו הטענה "כל עורב הוא שחור" שקולה לטענה "כל דבר שאינו שחור, אינו עורב" - זו לוגיקה פשוטה. אם-כך, התאוריה תצא נשכרת באותה מידה אם נבחן אותה לגבי גופים שאינם שחורים. אם נגלה עורב שאינו שחור נפסלת התאוריה. אחרת נעשית התאוריה סבירה יותר מניסוי לניסוי.
אחרי עשר דקות וכמה מכוניות כחולות, עצים ירוקים, סוסים לבנים וכובעים אדומים (ואף עורב שאינו שחור), מתקבלת התאוריה על דעתו של המדען, והוא קובע: כל העורבים שחורים!
[עריכה] ניתוח
שתי התאוריות ("כל העורבים שחורים" ו"כל הלא-שחורים הם לא-עורבים") שקולות זו לזו, ובכל זאת קשה לקבל שתצפיות המאששות את התאוריה השנייה מסייעות גם לראשונה.
מבחינת השתייכות לוגית, מדובר בכשל לוגי מכליל מסוג דיקטו סימפליקיטר.
פרדוקס דומה, הקשור לתאוריה המשתנה לאחר זמן, הוצע על-ידי נלסון גודמן במאמרו בעיית האינדוקציה החדשה.
