קלאוס מאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלאוס מאן (18 בנובמבר 1906 מינכן - 21 במאי 1949 קאן), סופר גרמני.
מאן, ששמו המלא הוא קלאוס היינריך תומאס מאן, נולד במינכן כילדו השני ובנו הבכור של הסופר הגרמני הנודע תומאס מאן ואשתו היהודייה קטיה פרינגסהיים. הוא החל לכתוב סיפורים קצרים בשנת 1924 ובשנה שלאחר מכן היה למבקר תיאטרון של עיתון ברלינאי. יצירותיו הספרותיות הראשונות ראו אור ב-1925.
שנותיו הראשונות של מאן שפעו משברים. בשל ההומוסקסואליות שלו נתקל לעתים קרובות ביחס מזלזל, וקשריו עם אביו, שלא העריך אותו במיוחד, היו קשים ומתוחים. בשנת 1933 עזב את גרמניה ועבר להתגורר באמסטרדם. הוא קיבל אזרחות צ'כוסלובקית לאחר שאזרחותו הגרמנית נשללה בידי השלטונות הנאציים. בשנת 1936 עבר לארצות הברית והתגורר בפרינסטון, ניו יורק וניו ג'רזי. בשנת 1943 הוענקה לו אזרחות אמריקאית.
במהלך מלחמת העולם השנייה עבד בשירות הצבא האמריקאי.
ספרו המפורסם ביותר היה מפיסטו, אשר נכתב ב-1936 והתפרסם באמסטרדם. הספר הוא דיוקן מוסווה אך במעט של גיסו, השחקן גוסטף גרונדגנס. השערורייה הספרותית שהתחוללה סביב הספר הקנתה לו פרסום שלאחר המוות במערב גרמניה, לאחר שבנו המאומץ של גרונדגנס פנה לבית המשפט בניסיון לאסור את הפצת הספר לאחר פרסומו הראשון במערב גרמניה בתחילת שנות השישים. לאחר שבע שנים של דיון משפטי, בית המשפט העליון של מערב גרמניה אסר על הפצת הספר בתוצאה של שלושה נגד שלושה.
ספרו של מאן, Der Vulkan, מיטיב לתאר את הווי המהגרים מגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. ספר נודע נוסף שלו הוא "הסימפוניה הפתטית".
מאן מת בקאן ממנת יתר של כדורי שינה, ונקבר בה. אביו, תומס, שלא רצה להפסיק את מסע ההרצאות שבו השתתף, לא נכח בלוויה.
