תומאס מאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תומאס מאן

תומאס מאן (Thomas Mann) ‏(6 ביוני 1875 ליבק, גרמניה - 12 באוגוסט 1955 ציריך, שווייץ). סופר ומסאי גרמני, נודע בעיקר בנובלות וברומנים הסימבוליים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניוורסליות כמו גם חדירה עמוקה לפסיכולוגיה של האמן. כן ניחנות יצירותיו בארוטיזציה סמויה.

מאן נולד בעיר ליבק לאם ממוצא פורטוגזי-אינדיאני ולאב גרמני שהיה סנטור וסוחר קטניות. לאחר מות האב מסרטן בהיותו בן 15, היגר מאן עם משפחתו למינכן, שם התגוררו בשנים 1891-1933, למעט שהות בת שנה באיטליה בחברת אחיו היינריך, שאף הוא היה סופר נודע.

בשנת 1905 נשא לאישה את קטיה פרינגסהיים, בת למשפחה מכובדת של אינטלקטואלים יהודים חילונים. לבני הזוג נולדו שישה ילדים (קלאוס, אריקה, אנגלוס גוטפריד "גולו" תומאס, מוניקה, אליזבת ומיכאל) שהתברכו בכישרון ספרותי ואמנותי משל עצמם. ב-10 בפברואר 1933, זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, נשא מאן הרצאה באוניברסיטה במינכן על ריכרד וגנר, שבה התפלמס עם גרסת הנאצים בעניין המלחין. למחרת יצא לסיבוב הרצאות לאמסטרדם, בריסל ופריז. הוא התיישב בשווייץ, והחליט שלא לשוב לגרמניה הנאצית. מאן פרסם מכתבים פתוחים בגנות היטלר והנאציזם, וספריו נגנזו ונשרפו על ידי הנאצים. לאחר התפשטות האימפריה הנאצית המשיך ב-1938 לקליפורניה, שם מונה לפרופסור באוניברסיטת פרינסטון. ב-1952 שב לשווייץ.

בגרמניה עצמה לא התגורר עוד, אף שביקר בה לעתים מזומנות וזכה שם להערכה רבה. הוא קבע את מגוריו בקילכברג ליד ציריך, ושם הלך לעולמו ב-1955.

יומניו של מאן, שנקראו לראשונה ב-1975, מתארים באורח מרגש את התמודדתו עם ההומוסקסואליות שלו, שהתבטאה בעבודתו, ובעיקר באובססיה שמפתח אשנבך הזקן לילד הפולני הצעיר בנובלה "מוות בוונציה" (1912). מאן תיאר את משיכתו לכנר והצייר הצעיר פאול אהרנברג בתור "החוויה העיקרית של לבו".

[עריכה] יצירתו ופרסים שקיבל

תומאס מאן ניסה את כוחו כפקיד בחברת ביטוח וכשל בעבודה זו בגלל משיכתו אל הספרות. הוא התחיל לעבוד כלקטור (קורא כתבי יד הבודק את התאמתם לפרסום) במערכת של עיתון סטירי ושמו Simplizissimus, ושם פרסם את ראשית יצירתו. לאחר מכן פרסם בעיתון אחר נובלה סביב נושא ארוטי -האישה האבודה, שזכתה להערכה בחוגים הספרותיים. בשנתיים שבילה באיטליה עם אחיו, הסופר הינריך מאן, כתב את בית בודנברוק. הוא המשיך לכתוב ויצירותיו זכו להערכה רבה. בשנת 1918 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בון. בשנת 1929 הוענק לו פרס נובל לספרות על ספרו האפי "בית בודנברוק" (1900), המתאר בפירוט את שקיעתה של משפחת סוחרים בורגנית גרמנית לאורך ארבעה דורות. עם יצירותיו החשובות האחרות נמנות "טוניו קרגר" (1903), "הר הקסמים" (1924), "יוסף ואחיו" (1933-1943), "דוקטור פאוסטוס" (1947), "וידויו של פליקס קרול" (1954). בשנת 1949, בביקור שערך בפרנקפורט על מיין, הוענק לו הפרס היוקרתי על שם גתה. במזרח גרמניה הוענק לו עוד תואר של דוקטור לשם כבוד על ידי אוניברסיטת ינה.

[עריכה] ספרים וסיפורים שתורגמו לעברית

טריסטן/אדון פרידמן הקטן הופיע בהוצאת משרד הביטחון.
מוות בוונציה (Der Tod in Venedig) תורגם על ידי רינה לוטן והופיע בשנת 1965 בהוצאת משרד הביטחון, ספרית תרמיל. הופיעה מהדורה נוספת בהוצאת כתר, ומהדורה נוספת בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2005. בשנת 1971 זכה הספר לעיבוד קולנועי על ידי הבמאי לוקינו ויסקונטי ולעיבוד לאופרה על ידי בנג'מין בריטן.
סיפורים מוקדמים (Frühe Erzählungen) תורגם על ידי יעקב גוטשלק והופיע בשנת 1997 בהוצאת ספרית פועלים.
בית בודנברוק (Buddenbrooks) תורגם לעברית לראשונה בשנת 1930. תרגום נוסף של נילי מירסקי הופיע בשנת 1985 בהוצאת עם עובד.
וידויו של ההרפתקן פליכס קרול (Bekenntnisse des hochstaplers Felix Krull) תורגם על ידי מרדכי אבי שאול והופיע בשנת 1956 בהוצאת ספרית פועלים.
לוטה בויימר הופיע בהוצאת זב"מ.
הר הקסמים תורגם לעברית בשנת 1955 ויצא בהוצאת ספרית פועלים.
הנבחר הופיע בהוצאת ספרית פועלים.
טוניו קרגר תורגם לעברית בשנת 1932.
יוסף ואחיו תורגם לעברית בשנת 1944.
דוקטור פאוסטוס תורגם לעברית על ידי מרדכי אבי שאול ויעקב גוטשלק ויצא לאור בהוצאת ספריית פועלים.
הוד מלכות, תורגם לעברית על ידי גדעון טורי ויצא לאור ב-1994 בהוצאת זמורה-ביתן.

[עריכה] לקריאה נוספת על יצירותיו

זאב לוי, הדמות של הדמות, על דמויותיהם של שני יהודים ביצירתו של תומאס מאן - גיאורג לוקאץ' וארנולד שנברג, נדפס במאזנים, ס'א, תשמ"ח 1988.
אלכסנדר רביב (ריבנר), האם היה תומאס מאן אנטישמי? דמות היהודי ברומן "דוקטור פאוסטוס" (1947, נדפס במאזנים, ע'א, 9, 1997.
אורי דרומי, תומאס מאן : איש הרוח והנאציזם, נדפס בפרוזה, 75, 1985.
אברהם בדאור, תומס מאן - ואנחנו, נדפס בטורים לחינוך והוראה, ד', 1976.