קלייפדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

20 מיליון טון סחורה משונעים דרך נמל קלייפדה בשנה

קְלַייפֶּדָה (ליטאית: Klaipėda, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ; גרמנית: מֶמֶל או ממלבורג) עיר הנמל היחידה של ליטא לחוף הים הבלטי. בשנת 2002 התגוררו בה 194,400 איש, ירידה מ-202,900 שהתגוררו בה ב-1989. כיום קלייפדה היא נמל מעבורות עיקרי לנמלים בשבדיה, דנמרק וגרמניה. העיר ממוקמת קרוב לשפך הנהר ניימן. הארכיטקטורה הציורית של קלייפדה מזכירה מקומות בגרמניה, אנגליה ודנמרק. אתרי נופש ליטאיים פופולריים מצויים קרוב לקלייפדה בנרינגה ופלאנגה.

[עריכה] היסטוריה

אזור קלייפדה היה מיושב על ידי שבטים בלטיים במאה ה-12. קלייפדה נוסדה בידי אבירים טבטונים ב-1252 כ"קסטרום ממלה" (Castrum Memele, בגרמנית: ממלבורג וגם מימלבורג). במשך תקופה ארוכה היא השתייכה לפרוסיה המזרחית והייתה קרויה ממל.

ב-1254 זכתה ממל בחסותה של עיר ההנזה החשובה ליבק. תושבי האזור התנצרו בידי האבירים הטבטוניים. הסכם השלום של ים מלנו משנת 1422 קבע את הגבול בין הפרובינציה של פרוסיה וליטא. ממל נכללה בפרוסיה והגבול לא השתנה מאז ועד 1919. היה זה אחד מקווי הגבול הבודדים באירופה שלא עברו שינוי במשך תקופה ארוכה.

החל מ-1474 שלט בממל חוק קולם של ערי המדינה הפרוסיות. ב-1525 עברה ממל ללותרניזם, תחת שלטונו של הדוכס אלברכט פון ברנדנבורג-אנסבך מפרוסיה. הייתה זו תחילתה של תקופה ארוכה של שגשוג לעיר ולנמל, כיוון שדוכסות פרוסיה הייתה אחוזה פיאודלית פולנית ולאחר מכן חלק מחבר העמים הפולני-ליטאי. עיר גבול זו שימשה כנמל לליטא השכנה, כשהיא נהנית ממיקומה סמוך לשפך הנהר ניימן. סוף תקופת השגשוג הגיעה כאשר ממל הותקפה, ניזוקה ונכבשה על ידי שבדיה בין 1629 ל-1635. היא נבנתה מחדש מספר פעמים, ו-75 שנה אחר כך מתו רבים מתושביה ממגפת הדבר. עם הקמת מדינת גרמניה המאוחדת ב-1871 הייתה ממל לעיר הצפון-מזרחית ביותר בגרמניה.

ב-1919 הפכה ממל לעיר חסות של מדינות ההסכמה. האזור סביבה נותק מגרמניה לאחר הסכם ורסאי, והוקמה אוטונומיה תחת כיבוש צרפתי. ב-1923 הותקפה העיר בידי כוחות ליטאיים בפיקודו של קולונל בודריס, והכוחות הצרפתיים עזבו.

ממל סופחה על ידי גרמניה הנאצית ב-22 במרץ 1939, לאחר סיפוח אוסטריה, חבל הסודטים וצ'כוסלובקיה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, החל מסוף 1944 וב-1945 ברחו התושבים בשל הקרבות שניטשו על העיר. העיר נכבשה על ידי הצבא האדום בינואר 1945 וניתנה ל"רפובליקה הליטאית הסובייטית". רבים מהתושבים שנותרו נשלחו לסיביר והשאר גורשו לגרמניה.

[עריכה] יהודים

האזכור הראשון להימצאם של יהודים הוא משנת 1567, בקשר לגירושם מהעיר על ידי דוכס פרוסיה. בשנת 1664 התגורר בעיר יהודי אחד בשם משה יעקובסון די יונגה. עד שנת 1812 היהודים הורשו רק לשתתף ביריד פרוות. בשנה זו הם קיבלו היתר רשמי להתיישב בעיר, והאוכלוסייה היהודית גדלה במהירות, היא הייתה מורכבת בעיקר מיהודי רוסיה וליטא. רוב המתיישבים התעסקו בסחר ביער. ב-1860 התיישב בעיר הרב ישראל סלנטר והקים בה בית מדרש ללימוד תורה ולהפצת תנועת המוסר. לאחר מספר שנים גם הוציא ירחון בשם "תבונה", שהפיץ את עיקרי שיטתו. בשנים 1898-1865 שימש כרב העיר ד"ר יצחק ריולף, שהיה מתומכי חובבי ציון. הוא הקים בעיר בית ספר קהילתי ובית חולים. בשנת 1923, עם צירוף העיר לליטא, האוכלוסייה היהודית הוכפלה. ב-1939, עם השתלטות גרמניה, רוב היהודים ברחו. בזמן המלחמה נרצחו למעלה ממחצית מיהודי העיר. 30 אחוז מחיילי המחלקה הליטאית של הצבא האדום ששיחררה את העיר היו יהודים. בשנת 1970 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-1000 איש. בסוף שנות ה-80 ובראשית שנות ה-90 החלו רוב היהודים להגר לישראל ולארצות הברית, וב-2004 עמד מספר היהודים על 200-150 נפש בלבד. בראש הקהילה עומד נ' שוסטרמנס.