קראק דה שבלייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קראק דה שבלייה

מנזר גותי בחצר המנזר

קראק דה שבלייה, שפירושו "מבצר האבירים" בעירוב מילים בין ערבית וצרפתית, שימש כמבצר המפקדה של האבירים ההוספיטלרים בסוריה במהלך מסעות הצלב.

המבצר ממוקם מזרחית לטריפולי, לבנון, ליד העיר חומס, מצפון ובסמוך לגבול עם לבנון. המבצר ממוקם על צוק בגובה 650 מטר החולש על הדרך היחידה מאנטיוכיה לביירות והים התיכון. המבצר הראשוני נבנה בשנת 1031 עבור האמיר (הנסיך) של חאלב, סוריה. המבצר נכבש על-ידי ריימונד הרביעי רוזן טולוז בתחילת שנת 1099, במהלך מסע הצלב הראשון, אך ננטש כשהצלבנים המשיכו במסעם לכיוון ירושלים. המבצר אויש בשנית על-ידי טאנקרד נסיך הגליל בשנת 1110. ריימונד השני רוזן טריפולי (שליטה של רוזנות טריפולי שבתחומה נמצא המבצר) העניק את המבצר לידי המסדר ההוספיטלרי בשנת 1144.

ההוספיטלרים בנו את המבצר מחדש והרחיבו אותו עד שהפך למצודה הגדולה ביותר בארץ הקודש, על-ידי הוספת חומה חיצונית בגובה 30 מטר עם שבעה מגדלי שמירה שעובי כל אחד 8-10 מטרים. מהלך זה הביא ליצירת מבצר קונצנטרי (הכוונה למבצר גדול בו יש חומה היקפית ובמרכזו מגדל העוז). במאה ה-12, היה חפיר שמכוסה בגשר מתרומם שהוביל למעבר סתרים אחורי. בין החומה החיצונית לפנימית הייתה חצר שהובילה לבניינים הפנימיים שנבנו על-ידי ההוספיטלרים בסגנון ארכיטקטוני גותי. בניינים אלה כללו אולם פגישות, מנזר, ומתקן אחסון באורך 120 מטר. מתקני אחסון נוספים נחפרו אל תוך קרקע המצוק מתחת למצודה, וההערכה היא שההוספיטלרים יכלו להחזיק מעמד תחת מצור עם מספיק אספקה לחמש שנים. בשנת 1170 סיימו ההוספיטלרים לשדרג את המבצר, אך חלקים מסוימים נבנו מחדש לאחר מספר רעידות אדמה בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13.

בתוך המבצר יכלו לחיות כ 50-60 הוספיטלרים ועוד כ- 2,000 לוחמי חיל-רגלים. בנוסף לשליטה של המבצר על הים התיכון, הייתה להוספיטלרים גם השפעה מסוימת על ימת חומס שבמזרח, שכן יכלו לשלוט על תעשיית הדיג באגם ולתצפת על צבאות מוסלמים שהתאספו בסוריה.

בשנת 1163, הטיל השליט המוסלמי נור א-דין מצור על המבצר אך ללא הועיל. לאחר ניצחון ההוספיטלרים הם הפכו לכוח חיוני ועצמאי בחזית הטריפוליטאית. המבצר הושם תחת מצור בשנית על-ידי צלאח א-דין בשנת 1188, אך כמו המצור הקודם, גם מצור זה לא צלח. במהלך מצור זה נפל נציב המבצר בשבי ונלקח על-ידי אנשיו של צלאח א-דין לשערי המבצר שם צווה להורות על פתיחת השערים. נציב המבצר קרא בערבית לאנשי המבצר להיכנע, אך בצרפתית הורה להם להילחם עד אחרון האנשים.

במהלך מסע הצלב החמישי חיזק המלך ההונגרי אנדרה השני את החומה החיצונית בשנת 1217 ומימן את החיילים השומרים.

המצודה נכבשה על ידי השליט הממלוכי בייברס ב-8 באפריל בשנת 1271 לאחר שרימה את ההוספיטלרים ופיתה אותם להאמין שראש רוזנות טריפולי הורה למבצר להיכנע. בייברס - שבעברו החריב לא מעט מבצרים צלבניים - דווקא שיפץ ומיגן עוד את המבצר, והשתמש בו כבסיס נגד נחלת טריפולי הצלבנית. בנוסף, הפך בייברס את המנזר שבתוך המבצר למסגד. מאוחר יותר השתמשו הממלוכים במבצר כדי לצאת להתקפה על עכו בשנת 1291.

המבצר הנ"ל הוא אחד האתרים היחידים בהם השתמרה היטב אומנות צלבנית (בצורת תמונות פרסקו צלבניות, למשל). אדוארד הראשון מלך אנגליה ראה את המבצר במהלך מסע הצלב התשיעי בשנת 1272 והשתמש בו כדוגמה בעבור הטירות שבנה בעצמו באנגליה ובוויילס.

לורנס איש ערב האמין שקראק דה שבלייה היה גדול המבצרים הצלבניים ו"המבצר המדהים ביותר בעולם". כיום המבצר שייך לממשלה הסורית שמפעילה את המקום כאטרקציה תיירותית.