רב (אמורא)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רב (אמורא) | |
|---|---|
| דור: | 1 לאמוראים (תקופת המעבר) |
| רבותיו: | רבי חייא, רבי יהודה הנשיא |
| חבריו: | שמואל, קרנא, רבה בר חנה |
| תלמידיו: | רב יהודה, רב הונא, רב חסדא, רבה בר אבוה |
| בית מדרש: | ישיבת סורא
|
רבי אבא בר איבו, שנודע בכינוי הסתמי רב וכך מוזכר בתלמוד, ומכוּנה גם אבא אריכא[1] (כנראה בגלל קומתו הגבוהה[2])- מחשובי האמוראים, בדור הראשון לאמוראי בבל. בן למשפחה נכבדה, היה מקורב בייחוסו לשמעא אחי דוד[3]. בגיל צעיר החל להוכיח את כשרונותיו. עלה לארץ ישראל כדי להשלים בה את לימודיו בישיבות של ציפורי וטבריה. למד תורה מפי רבי יהודה הנשיא, וכן מפי דוֹדוֹ, רבי חייא. נזכר פעמים רבות בתלמוד במחלוקותיו עם שמואל.
תוכן עניינים |
[עריכה] צעירותו
נולד בערך בשנת ג'תתקל"ה (175 לספירה) בעיר כפרי בבבל, לאביו אייבו בר אחא כרסלא מכפרי[4]. דודו, רבי חייא הגדול, עלה לארץ והצטרף לבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא בציפורי או בבית שערים.
במסכת סנהדרין מסופר שגם אמו של רב הייתה אחותו של רבי חייא. סבו, רבי אחא מכפרי, התחתן עם אשה שהייתה לה בת מבעל קודם, ונולד להם רבי חייא. אייבו נשא את הבת של אמו החורגת, ונולד לו רב.
בנעוריו של רב נפטרו שני הוריו, והוא עלה לארץ בחברת בן דודו, רבה בר חנה. שניהם הצטרפו לדודם, רבי חייא.
בפגישתם הראשונה בארץ, כשרבי חייא פגש את אחיינו, רב, חשש שמשהו קרה ושאל את רב: "אייבו קיים?" רב, שהקפיד על לשון נקייה והעדיף לא להשתמש במילה מוות, וגם מתוך כבוד לדודו, השיב: "אמא קיימת?" (כלומר: למה אינך שואל האם אימא קיימת?). רבי חייא הוסיף לשאול: "אמא קיימת?" רב השיב: "אייבו קיים?". רבי חייא ישב שבעה באופן מקוצר[5].
בתחילה למדו רב ובן דודו, רבה בר חנה, בישיבתו של דודם, רבי חייא, בטבריה. לאחר מכן הצטרפו לבית מדרשו של רבי, ולמדו גם מפי הנשיא עצמו. רב עשה חיל בבית מדרשו של רבי.
[עריכה] סמיכה לרבנות
כשביקש רבי חייא מרבי יהודה הנשיא להסמיך את רב ואת רבה בר חנה, קיבל רבה בר חנה הסמכה מלאה, ואילו רב הסמכה חלקית - הסמכה שלא כללה בתוכה סמכות לקבוע בבהמות "מומי בכורות" ולהתירן באכילה, למרות העובדה שרב נחשב למומחה במומים. אחד הפירושים שניתנו לכך בתלמוד הוא, שרב היה יותר מדי מומחה, ומסוגל להבחין בין מום (חיצוני) קבוע למום עובר, ומכך נולד חשש שאנשים שאינם מומחים מספיק בכדי להבדיל בין מום לרעהו, יתירו במום עוֹבר שלא כדין, על סמך דמיונו למום קבוע שרב התיר על פיו [6].
רב ירד לבבל, ומשם שלח שאלות לרבי יהודה הנשיא. לאחר מכן חזר לארץ. לאחר פטירתו של רבי יהודה הנשיא התמנה רבן גמליאל ברבי לנשיאות, ורב שימש חבר בבית דינו. טרם רדתו לבבל בשנית ביקש מרבן גמליאל השלמת הסמכה, סמכות להיתר מומי בכורות. רבן גמליאל ברבי סירב לבקשה, באמירה שלא ייתן לרב יתר על הסמכויות שקיבל מאביו, רבי יהודה הנשיא[7].
בשנת ג'תתקע"ח (218 לספירה) לערך ירד רב שוב לבבל ונשאר שם.
[עריכה] בבבל
במסכת שבת (קח, א) מסופר, ששמואל, רופא במקצועו ובר אוריין בזכות עצמו, וחכם בשם קרנא, ישבו על שפת נהר בבבל, ולפתע גאו המים והפכו לעכורים. אמר לו שמואל לקרנא: "אדם גדול בא מן המערב (ארץ ישראל), המים עולים לכבודו ויש לו בעיה במעיים. לך תביא אותו". לקח שמואל את רב לביתו, האכילוֹ במזון מתאים למחלתו ולא הראה לו היכן השירותים, מתוך כוונה לחזק את מעיו. רב, עם כאב הבטן, אמר: "מי שמצערני כך, לא יוולדו לו בנים". וכך היה. כשהבין רב את טעותו, העמיד את שמואל תמיד לפניו.
[עריכה] ראש ישיבת סורא
שלל ידיעותיו של רב העלו את חינו בעיני האנשים שהכיר. כונה "רב", וכך הוא נקרא ברוב המובאות בתלמוד.
רב הלך לסוּרא וייסד בה ישיבה, שבמרוצת הזמן ישבו בה 1,200 תלמידים, והחזיקה מעמד כשמונה מאות שנה. ישיבה זו והישיבה שייסד שמואל בנהרדעא פתחו תקופה חדשה בתולדות היהדות, תקופה בה הייתה בבל מרכז היהדות.
[עריכה] סמכות של תנא
בשל העובדה שנולד עם סוף תקופת התנאים, ניתנה לו סמכות לחלוק עליהם. התלמוד מביא פעמים מספר את הקביעה: "רב תנא הוא ופליג", כלומר: לרב יש סמכות של תנא, ומותר לו לחלוק על תנא נוסף.
דבריו של רב מופיעים, בשם "רבי אבא", בשני מקורות תנאיים - ברייתות - במסכת כתובות (פא ע"א), ובמסכת חולין (פד ע"ב).
[עריכה] מקורות והערות
- ^ בבלי, חולין, קלז, ב
- ^ "רב ארוך בדורו הוה" - בבלי, נידה, כד, ב
- ^ "רבי חייא (דודו של רב) אתי משמעא אחי דוד" - (בבלי, כתובות, סב,ב)
- ^ בבלי, סנהדרין, ה, א
- ^ בבלי, מועד קטן, כ, א-ב
- ^ בבלי, סנהדרין, ה, א-ב
- ^ ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רב: רבי אבא בר אייבו, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
| אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד שנת 250): רבן גמליאל ברבי , רבי חייא , רבי ינאי בעכברא, רבי אושעיא בקיסריה , רבי אפס בציפורי , רבי יהושע בן לוי בלוד , רבי חנינא בר חמא , לוי, בר קפרא הדור השני (עד שנת 280 לערך): רבי יהודה נשיאה , רבי יוחנן - ראש ישיבת טבריה , ריש לקיש , רבי יוסי ברבי חנינא הדור השלישי (עד שנת 310 לערך): רבן גמליאל הרביעי , רבי אמי - ראש ישיבת טבריה, רבי אסי , רבי אלעזר , רבי אבהו , רבי חייא בר אבא , עולא , רבי זירא , רבה בר בר חנא , רבי אלעאי הדור הרביעי (עד שנת 340 לערך): רבי יהודה נשיאה השני , רבי ירמיה , רבי אחא , רבי ברכיה, רבי יוסי, רבי יונה הדור החמישי (עד שנת 380 לערך): הלל נשיאה , רבן גמליאל החמישי , רבי יוסי ברבי בון , רבי מנא הדור השישי (עד שנת 410 לערך): רבי יהודה נשיאה השלישי , רבי תנחומא , רבי חנניה דציפורין , רבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון אמוראי בבל הדור הראשון (עד שנת 250): רב - ראש ישיבת סורא , שמואל - ראש ישיבת נהרדעא , רב אסי , רב שילא הדור השני (עד שנת 280 לערך): רב הונא - ראש ישיבת סורא , רב יהודה בר יחזקאל - ראש ישיבת פומבדיתא, רבה בר אבוה הדור השלישי (עד שנת 310 לערך): רב חסדא - ראש ישיבת סורא , רבה ורב יוסף - ראשי ישיבת פומבדיתא , רב ששת , רב יוסף בר חמא , רבה בר רב הונא הדור הרביעי (עד שנת 340 לערך): אביי - ראש ישיבת פומבדיתא , רבא - ראש ישיבת מחוזא , רמי בר חמא , רב אחא בר יעקב הדור החמישי (עד שנת 380 לערך): רב נחמן בר יצחק - ראש ישיבת פומבדיתא , רב פפא , רב הונא בריה דרב יהושע , רב זביד , רב פפי הדור השישי (עד שנת 430 לערך): רבינא , רב אשי - ראשי ישיבת סורא, אמימר - ראש ישיבת נהרדעא הדור השביעי (עד שנת 465 לערך): רב יימר, מר בר רב אשי, רפרם, רב אחא בריה דרבא הדור השמיני (עד שנת 500 לערך): רבה תוספאה, רבינא האחרון בסורא; רבה יוסי בפומבדיתא וראשון הסבוראים |
