תנאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

השתלשלות ההלכה

חז"ל

תנאים - כינוי לחכמים בתקופה שמימות הלל הזקן ועד לחתימת המשנה, כלומר במאה ה-1 וה־2. הכינוי תנא (שפירושו למסור בעל פה, ללמוד או ללמד) מורה על חכם הנזכר במשנה או חי בתקופת המשנה. תקופת התנאים באה לאחר תקופת הזוגות, וקדמה לתקופת האמוראים.

נהוג לחלק את תקופת התנאים לחמישה דורות, ועל אלה מוסיפים עוד דור של "תנאים למחצה", שחיו מיד אחרי חתימת המשנה. מספר התנאים הידוע הינו 120 בקירוב. התנאים חיו ופעלו בארץ ישראל במרכזים שונים. לאחר חורבן ירושלים עבר המרכז בראשות רבן יוחנן בן זכאי ליבנה. תלמידיו הקימו מרכזי לימוד תורה בלוד ובבני ברק.

רבים מהתנאים התפרנסו מעבודת כפיים (למשל רבי יוחנן הסנדלר) בנוסף להיותם מורים ופוסקי הלכה. חלק מהתנאים שימשו גם כמנהיגי ציבור ואף ייצגו את העם היהודי בפני השלטונות הרומיים בארץ ישראל.

[עריכה] תולדותיהם

התנאים מזוהים על ידי המחקר עם הפרושים. ייחודם של התנאים היה יצירת הלכה על ידי תורה שבעל פה, שבבסיסה רעיון המדרש, שאיתו מתפתח כמובן מוסד בית-המדרש.

לימוד התורה על דרך המדרש הינה הדרך התנאית ליצירת הלכות. דרך זו הייתה לא הייתה מקובלת על כת הצדוקים, אולם לאחר החורבן הפכו התנאים והיו למנהיגות הרוחנית והפוליטית של העם היהודי, וכך החלה להתעצב ולהתגבש ההלכה, המבוססת על תורה שבעל פה.

עד ימי הלל ושמאי היו מחלוקות בודדות, אך החל מתקופתם, במשך כשני דורות, היו שני בתי מדרש נפרדים בית הלל ובית שמאי, ונוצרו מחלוקות ביניהם. לרוב נפסקה הלכה כבית הלל.

תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, שהיה תלמידו של הלל הזקן, הלכו לכיוונים שונים וידועה במיוחד המחלוקת העקרונית בין רבי יהושע, שהלך בדרכם של בית הלל, לרבי אליעזר, שהלך בדרכם של בית שמאי. סביב שאלת תנורו של עכנאי, חלקו רבי יהושע ורבי אליעזר בנושא בסיסי בהגדרת תושבע"פ. אף שרבי אליעזר הביא הוכחות משמים שהוא צודק, חבריו פסקו כנגדו, באמרם "לא בשמים היא". תלמיד נוסף של ריב"ז הוא רבי אלעזר בן ערך, שתורתו לא נשתמרה כיוון שהתרחק משאר החכמים.

אחרי תקופה קצרה בהנהגת הדור, ריב"ז התרחק לברור חיל, והעביר את הנשיאות לרבן גמליאל דיבנה. ר"ג פעל לחזק את מעמדה של הנשיאות והתעמת עם שאר התנאים.

רבי עקיבא למד משני תלמידיו של ריב"ז, רבי יהושע ורבי אליעזר, ושילב את תורתם בשלו, ובכך יצר את הבסיס למשנה שלנו, עד שהגמרא אומרת (סנהדרין פו ע"א) שכל המשניות שהובאו באופן סתמי, במשנה, בתוספתא ועוד, הם מתורתו. רבי ישמעאל חלק על רבי עקיבא בנושאים רבים. אחד הנושאים המרכזיים שבהם חלקו הייתה בהבנת דברי התורה, לפי רבי עקיבא יש לדרוש כל מילה בתורה, בעוד רבי ישמעאל סובר ש"דברה תורה כלשון בני אדם" ולא בדרך הקצרה ביותר.

בדור שלאחר רבי עקיבא נכתבו רוב קובצי המשניות והבסיס למדרשי ההלכה, על ידי תלמידיו של רבי עקיבא. רבי יהודה הנשיא אסף את קובצי המשניות והברייתות וערך מתוכם את המשנה שבידינו. בעוד בכל דורות התנאים היו כמה תנאים בולטים, בדור האחרון לא היה אף תנא שערער על מעמדו של רבי יהודה הנשיא כמנהיג הדור, מה שאיפשר לו לחתום את המשנה ללא התנגדות.

תנאים- חכמי ההלכה בא"י מזמני הלל ואילך ועד לחתימת משנה. כ-150 תנאים נזכרים במשנה בשמם אך לא כולם מכונים תנאים. תקופת התנאים נחלקת ל-5 דורות, ולדור השישי של תנאים-למחצה- בני זמנו של ר' יהודה הנשיא. בתקופת התנאים אירעו שני מעורות מכריעים בתולדות ישראל: 1) חורבן הבית השני. 2) נפילת ביתר ודיכויו הסופי של מרד בר-כוכבא. משחרב המקדש הקים רבן יוחנן בן זכאי מרכז רוחני וישיבה ביבנה, ובכך עשה את הישיבה למוסד האקדמי העיקרי בעולם היהדות. תקופה קצרה זו של שגשוג ופריחה נקטעה באיבה עם תחילת מלחמת בר-כוכבא, והגזירות הממושכות והאכזריות נגד לימוד תורה. משחלפו המלחמות, התארגנו תלמידי ר' עקיבא והחלו לבסס מחדש חיי לימוד ישיבה כמסורת רבותיהם. מרכז התורה עבר אז לגליל , ובתקופה זו בולטת פעולתו של ר' מאיר. מסרתו – בעיקר -היא המשוקעת במשנת ר' יהודה הנשיא, תלמידו וחותם המשנה והתקופה התנאית. על רקע ההיסטורי לתקופת התנאים ופעלם - בצורת סנהדרין גדולה- גרמה שיתכנסו אל מקום אחד רבים בעלי רקע שומה ומסורות נבדלות. ולפיכך הייתה פעולתם הראשונה לאסוף יחד את מסורותיהם השונות, ולטוות אותן למסכתות מאורגנות. פעולה זו – היא שעמדה ביסוד יצירתם הספרותית הגדולה של התנאים, שניתן לחלקה לשני סוגים עיקריים: 1) הסוג הקודיפיקטורי (חומר נערך עפ"י קטגוריות מופשטות). 2) הסוג המדרשי (שנערך עפ"י סדר המקרא). במשנה – משתקפת עפ"י רוב מסרתו של ר' עקיבא בהלכה, ואילו במדרשים - משקפים במידה רבה יותר את מסורותיו של ר' ישמעאל. תקופת התנאים הייתה ברובה תקופת-משבר חמורה בתו"י בא"י. העוני גבר , המסים כילו את מה שנותר , והיו שנים שלימוד תורה היו כרוכים בסכנת-נפשות ובמעשים של קדוש-השם. ואעפ"כ הלך והתחזק בהדרגה מעמד התורה ולימודה בא"י כל אותה עת. חלק מן התנאים התפרנסו ממלאכה, ואף כונו על שמה. אחרי מרד בר-כוכבא ביקש רשב"י להחדיר את העיקרון שת"ח חייבים להקדיש עצמם לתורה ללא שיור, ולוותר לחלוטין על עסקי-חולין שלהם. אך כלל החכמים דחה עמדה זו. בעיקרו של דבר היו התנאים ת"ח ומורי הוראה. הם פירשו את ההלכה והורוה לעם בבהמ"ד ובבהכ"נ. מלבד זאת, היה זה חלק מאחריותם לעודד את העם ולחזק את רוחו, ולדאוג לתקנת מעמדו הרוחני והמוסרי הכללי. ראשי התנאים היו גם נציגי העם כלפי השלטונות הרומיים, ומהם שיצאו בשליחויות קשות לרומא לשטוח את קובלנות העם ולנסות להקל מעולו. התנאים הטביעו חותמם על חיי האומה, והיו שותפים למאבקיה המדיניים והחברתיים.

[עריכה] תנאים מרכזיים

[עריכה] שושלת הנשיאות

הלל הזקן
שמעון בנו של הלל, לא ידוע עליו דבר.
בנו, רבן גמליאל הזקן
בנו, רבן שמעון בן גמליאל הזקן
רבן יוחנן בן זכאי, מצעירי תלמידיו של הלל.
רבן גמליאל דיבנה, בנו של רשב"ג הראשון.
רבי אלעזר בן עזריה, כיהן כנשיא תקופה קצרה כשהשעו את רבן גמליאל.
רבן שמעון בן גמליאל השני, בנו של ר"ג דיבנה.
רבי יהודה הנשיא (מכונה "רבי"), חותם המשנה.

מי שהחזיק בתואר נשיא, ורק הוא, נקרא "רבן", כיוון שהוא נחשב ל"רבן של כל ישראל". ר"א בן עזריה לא נקרא כך, כיוון שכיהן רק תקופה קצרה, ורבי יהודה הנשיא, כיוון שכונה "רבי".