ריצ'רד ברנסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריצ'רד ברנסון (שמו המלא סר ריצ'רד צ'ארלס ניקולס ברנסון, Sir Richard Charles Nicholas Branson, נולד ב-18 ביולי 1950) הוא יזם ואיש עסקים בריטי. הונו מוערך בקרוב ל-6 מיליארד דולר (על-פי ברשימת 100 האנשים העשירים בבריטניה שפרסם הסנדיי טיימס ב-2006. הוא היה התשיעי בעושרו ברשימה). ברנסון חובב את אור הזרקורים ונוטה להתנהגות בלתי-שגרתית, הן בהתנהלותו האישית והן בדרכו העסקית. הוא מזוהה עם מותג העל ורג'ין - Virgin, קבוצה עסקית שכוללת מגוון חברות מתחומים שונים לחלוטין.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית דרכו והקמת "ורג'ין רקורדס"
ברנסון, שסובל מדיסלקציה, לא הצטיין בלימודיו. כבר בגיל 15 שלח את ידו ביוזמות עסקיות ראשונות: גידול עצים לחג המולד וטיפוח תוכונים. בגיל 16 נטש את בית הספר, עבר מעיר הולדתו שבסארי ללונדון, ושם פתח את העסק המצליח הראשון שלו, עיתון סטודנטים. בשלב הבא נכנס לעסקי המוזיקה: תחילה מכר תקליטים במכוניתו, לאחר מכן דרך הדואר ולאחר מכן מחנות משלו ברחוב אוקספורד, תוך שהוא מקפיד תמיד למכור במחירים נמוכים משמעותית מאלה של הרשתות הגדולות. לעסק ניתן השם "ורג'ין" (בתול או בתולה) שבו ייקראו לימים מרבית עסקיו. לפי האוטוביוגרפיה של ברנסון, הציעה את השם עמיתתו במהלך סיעור מוחות, והמשמעות הייתה שברנסון ושותפיו חדשים ובתוליים בעסקי המוזיקה. ב-1971 הורשע על כך שמכר בחנותו תקליטים שסומנו כמיועדים לייצוא. כדי לעמוד בתשלומים שנגזרו עליו, נאלצה אמו למשכן מחדש את בית המשפחה.
ב-1972 פתח ברנסון יחד עם שותף חברת תקליטים משלו, "ורג'ין רקורדס", ואולפן הקלטות, שהושכר לאמנים. האלבום הראשון שהוציאה "ורג'ין רקורדס", ב-1973, היה Tubular Bells של מייק אולדפילד, אלבום אינסטרומנטלי נסיוני, בסגנון הרוק המתקדם שהיה במפתיע הצלחה מסחרית גדולה. וירג'ין רקורדס החתימה מספר רב של אמנים בלתי שגרתיים ואף מעוררי שערוריות, שחברות התקליטים הגדולות חששו לעבוד עימן, דוגמת הסקס פיסטולס. היא התמחתה בתחילה ברוק מתקדם, ובין היתר ייבאה להקות מאירופה (בעיקר מגרמניה) ובהמשך בפאנק ומה שכונה "גל חדש". מבחינה עסקית חידשה החברה בתמחור נמוך. כך למשל נמכר אלבום רוק מתקדם בשם "The Faust tapes" במחיר של תקליטון, והצליח להתברג בצמרת רשימת האלבומים רבי המכר על אף הסגנון הייחודי והאלמוניות היחסית של הלהקה.
[עריכה] הקמת "ורג'ין אטלנטיק איירווייז" והמאבק ב"בריטיש איירווייז"
בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים של המאה ה-20 שגשגו עסקי המוזיקה של ברנסון בתחומי המוזיקה ותחומים קרובים, ואף התרחבו. הוא רכש מועדון לילה והקים חברה בת לורג'ין רקורדס בארצות הברית. פריצתו הגדולה, עם זאת, הייתה בתחום התעופה, בחברת ורג'ין אטלנטיק איירווייז (נתיבי אוויר אטלנטיים) שהוקמה ב-1984 על בסיס חברה קטנטנה קיימת, בשם "בריטיש אטלנטיק איירווייז", שהחזיקה זיכיון לקו טרנס-אטלנטי. בתחילה כללה החברה מטוס בואינג 747 משומש יחיד, שנחכר במימון וירג'ין רקורדס, וטסה בקו יחיד בין נמל התעופה גייטוויק באנגליה וניוארק שליד ניו יורק. בשנות השמונים נרכשו מטוסים נוספים והורחבה רשימת היעדים. פריצה נוספת התרחשה לאחר שבינואר 1991 ניתן היתר לוירג'ין אטלנטיק (שעמדה אז במשבר פיננסי חמור) לפעול מנמל התעופה הית'רו, נמל התעופה המרכזי בלונדון. השנים שלאחר מכן התאפיינו סכסוך עסקי ומשפטי קשה עם בריטיש איירוויז, אשר קודם לכן, מתוקף חוק מ-1978, הייתה החברה הבריטית העיקרית שטסה מהית'רו. במהלך הסכסוך הגיש ברנסון תביעת דיבה נגד בריטיש איירווייז לאחר מאמר בגנותו שנכתב בעלון החברה, וזכה בפיצוי של חצי מיליון ליש"ט לעצמו (סכום שכינה "הבונוס מבריטיש איירוויז" וחילק בין כל העובדים) ועוד 110,000 ליש"ט לחברה.
במהלך המאבק עם בריטיש איירווייז, ב-1992, נאלץ ברנסון למכור את וירג'ין רקורדס לחברת EMI, חברה שמרנית יותר ששנים קודם לכן ביטלה את החוזה שלה עם הסקס פיטולס ואפשרה לוירג'ין להחתימם. הסכם המכירה אסר על ברנסון להיכנס לעסקי המוזיקה, היסוד לכל האימפריה שלו, למשך חמש שנים. לאחר חלוף התקופה הקים את חברת המוזיקה V2.
[עריכה] יוזמות עסקיות
הצלחתה של חברת התעופה, לצד הצלחתה של רשת חנויות הענק לתקליטים "ורג'ין מגהסטורס" ושל יוזמות נוספות, אפשרה לקבוצת ורג'ין להמשיך ולהתפתח במהלך שנות השמונים והתשעים ובעשור הראשון של המאה ה-21. מספרן הכולל של היוזמות העסקיות של ברנסון במשך השנים מגיע לכמה עשרות, ברובן חברות שייסדה קבוצת ורג'ין, ובחלקן רכישות של חברות קיימות. החברות פועלות במגוון רב של תחומים, ובאופן עצמאי למדי. חלוקת הבעלות משתנה - חלקן בבעלות מלאה של ברנסון, חלקן בשליטתו, בחלקן יש לו מניות מיעוט, ובמקרים אחדים מוענק הזיכיון לשם "ורג'ין" לעסקים שאין לו כל חלק בהם. שם המותג "וירג'ין" נכלל ברוב שמות החברות. מטה הקבוצה נמצא בלונדון ומוקד הפעילות העסקית נמצא בבריטניה, אך חלק גדול מן העסקים פועלים או רשומים בארצות הברית, מרכזם של אחרים באוסטרליה או במקומות אחרים בעולם - למשל חברת תעופה ניגרית. הקבוצה כוללת גם רשתות בינלאומיות כמו "ורג'ין מגהסטורס".
כמה מתחומי העיסוק העיקריים של חברות בקבוצה:
- תעופה - נוסף על ורג'ין אטלנטיק קיימות בקבוצה חברות נוספות, בהן חברת התעופה הזולה "וירג'ין בלו" שבסיסה באוסטרליה.
- תיירות ונסיעות - סוכנויות נסיעות, מלונות ייחודיים, שירותי הזמנת כרטיסים
- רכבות - חברת "ורג'ין רייל" הבריטית, יוזמה שאפתנית ורבת סיכון של ברנסון, נוסדה ב-1997. ורג'ין מחזיקה כיום ב-49% מן החברה.
- מוזיקה - חברת התקליטים V2, רדיו, פסטיבלי המוזיקה V
- תקשורת - טלפונים ניידים, שירותי אינטרנט, טלוויזיה בכבלים וטלפוניה ביתית
- שירותים פיננסיים - כרטיסי אשראי
- משקאות - "ורג'ין קולה" המשווקת כיום בבריטניה בלבד, "ורג'ין וודקה"
- ייצור והפצת משחקי וידאו
- הוצאה לאור של ספרים (עם התמחות בספרות אירוטית) וקומיקס
- קמעונאות - בעיקר בתחומי המוזיקה (דרך "ורג'ין מגהסטורס") והאלקטרוניקה הביתית
- פעילות פנאי - רשת מכוני כושר, חברה לארגון ימי כיף
הקבוצה כשלה בהתמודדות על הפעלת הלוטו בבריטניה (המופעל על ידי זכיין פרטי) ב-1997.
[עריכה] דפוס עסקי
לחלק מהחברות בקבוצה תחום עיסוק בלתי שגרתי: שירות מוניות על גבי אופנועים מהירים, או הפעלת כדורים פורחים. גם החברות שתחום פעילותן הכללי אינו חריג, פועלות לעתים קרובות בדרכים יוצאות דופן או מתמקדות בשווקים יחודיים. בקבוצה תחום עיסוק בלתי שגרתי: שירות מוניות על גבי אופנועים מהירים, או הפעלת כדורים פורחים. גם החברות שתחום פעילותן הכללי אינו חריג, פועלות לעתים קרובות בדרכים יוצאות דופן או מתמקדות בשווקים יחודיים. סגנון הניהול של ברנסון הוא בלתי פורמלי, ומעודד גמישות ופתיחות לרעיונות מהשטח. חביבה עליו עמדת דוד הנאבק בגוליית: וירג'ין רקורדס מול EMI וענקיות מוזיקה אחרות בשנות השבעים, וירג'ין אטלנטיק מול בריטיש איירווייז בשנות השמונים ו-וירג'ין קולה מול קוקה קולה ופפסי קולה בשנות התשעים.
[עריכה] יוזמות עסקיות עכשוויות
שתי יוזמות מסקרנות של ברנסון משנות האלפיים הן חברת החלל "ורג'ין גלקטיק", שהוקמה ב-2004 מתעתדת לעסוק בתיירות-חלל, ו"ורג'ין פיול" שהוקמה ב-2006 במטרה למצוא חלופות בלתי מזהמות לדלק מאובנים. (ראו "המאבק באפקט החממה" להלן).
[עריכה] פעילות צדקה
ברנסון פעיל במספר אפיקים של פעילות למען האנושות. הוא תורם עיקרי (מוגדר כ"פטרון הארגון") של "גדודי ההצלה הבינלאומיים" - International Rescue Corps, ארגון התנדבותי למשימות חילוץ והצלה.
בקבוצת ורג'ין עצמה נכלל ארגון צדקה בשם "ורג'ין יונייט", אשר נוסד ב-2004, כצאצא של ארגון בשם The Healthcare Foundation, שנוסד ב-1987 במטרה להלחם באיידס. הרעיון מאחורי הקמת "ורג'ין יונייט" במתכונת של חברה בת, ולא קרן צדקה נפרדת, היה לנצל את הידע, התשתית הארגונית, הקשרים הפוליטיים והיכולות העסקיות של עובדי ורג'ין (שההנהלה מעודדת אותם לתרום מזמנם, יותר מאשר מכספם) ושל ברנסון עצמו לתועלת האנושות. כדברי ברנסון:
הגעתי לגיל (54) שבו הרווחתי כסף רב, החברות מתפקדות יפה ויש לנו אנשים מוכשרים רבים שעובדים עבורנו. כעת נפנה את יכולותינו העסקיות להתמודדות עם בעיות העולם, במקומות שבהם נוכל לסייע... במהלך 30 השנים הקרובות אני יכול לשנות את חיי אנשים רבים, פשוט על-ידי שימוש בכוח של שם החברה שלי וביכולתי להתקשר בטלפון לנשיא ניגריה או ל(נשיא דרום אפריקה) ת'אבו מ'בקי...
החברה מתמקדת בנושאי חינוך, חברה ובריאות, בעיקר בבריטניה, באפריקה ובמדינות נוספות. בפרט, היא עוסקת בפתרונות לבעיות האיידס, המלריה, והתת-תזונה באפריקה.
[עריכה] המאבק באפקט החממה
ברנסון מעיד כי בתחילה היה ספקן ביחס לאפקט החממה, אך שיחות עם מדענים וקריאה בנושא שינו את דעתו והוא השתכנע באופן סופי בסכנה לאחר שיחה עם אל גור בביתו, ב-2006. דרכו העיקרית למאבק בשינוי האקלים היא באמצעות חברת "ורג'ין פיול", שהוקמה באותה שנה במטרה למצוא חלופות לא מזהמות לדלק, תחילה למכוניות ובהמשך למטוסים. ברנסון התחייב להשקיע בחברה את כל רווחי חברות התחבורה שבבעלותו במשך עשר שנים - סכום המוערך ב-3 מיליארד דולר. בנוסף, הוא קרא לציבור שלא להשתמש בטיסות פנים, (מנועי מטוסים הם מזהמים כבדים, ובטיסות קצרות הזיהום ביחס למספר הקילומטרים גדול במיוחד) אלא להעדיף את השימוש ברכבת, הידידותית לסביבה, לצרכי נסיעות בתוך המדינה. קבוצת ורג'ין מפעילה הן טיסות פנים והן רכבות נוסעים.
[עריכה] חייו האישיים
ברנסון נשוי ואב לבן ולבת. הוא חובב פרסום, והופיע מספר פעמים בתפקידים קטנים (לעתים בתפקיד עצמו) בסרטים ובסדרות טלוויזיה. מאז 1985 ערך ברנסון מספר מסעות הרפתקניים, תחילה בספינות ובהמשך בעיקר בכדור פורח. מלבד הסיפוק והאתגר האישי, הם הועילו כנראה לעסקים: הסיקור הרחב שזכו לו מסעות אלה, תמיד תוך הבלטת המותג ורג'ין, סיפק פרסום חינם לעסקי הקבוצה. נסיון כפול שהוביל ברנסון לצליחת האוקיינוס האטלנטי במפרשית (השני מהשניים הצליח) ב-1985 עורר תשומת לב רבה לורג'ין אטלנטיק הצעירה.
הוא היה הראשון לחצות את האוקיינוס האטלנטי בכדור פורח, ושבר שיאי עולם נוספים בתחום זה, אך כשל בנסיונותיו (בשנים 1995-1998) להיות הראשון שיקיף בכדור פורח את כדור הארץ. (מטרה שהושגה על ידי פיקרד וג'ונס ב-1999).
ברנסון קיבל תואר אבירות מן המלכה אליזבת השנייה ב-1999, על פועלו בתחום היזמות.
