אמנות ז'נבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אמנות ז'נבה הן ארבע אמנות שונות, שנוסחו ונחתמו בז'נבה שבשווייץ בין השנים 1864-1949, ועוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות ואומות בזמן מלחמה. מקובל להתייחס ל"אמנת ז'נבה" ביחיד, כשהכוונה היא לכל אחת מארבע האמנות או כולן יחד.

האמנות עוסקות במתן טיפול רפואי לפצועים, כולל לחיילי האויב; בתביעה להתנהגות הוגנת עם שבויי מלחמה; ובחובה להגן על האזרחים בעת קרב. כל המדינות בעולם חתמו על אמנת ז'נבה וזוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שאמנה כלשהי זוכה להכרה בינלאומית מלאה. אך למרות זאת, מדינות רבות בעולם ביצעו ומבצעות פעולות המפרות את אמנות ז'נבה.

אבי האמנות הוא ז'אן אנרי דינן, שפעל בעניין לאחר שראה את תוצאות קרב סולפרינו באיטליה בשנת 1859. הפרות של האמנה שמבצעות האומות החתומות מובאות בפני בית הדין הבינלאומי בהאג.

ארבע האמנות הן:

אמנת ז'נבה הראשונה (1864) - טיפול בפצועים בשדה הקרב.
אמנת ז'נבה השנייה (1906) - החילה את עקרונות האמנה הראשונה גם ללוחמה ימית.
אמנת ז'נבה השלישית (1929) - טיפול בשבויי מלחמה.
אמנת ז'נבה הרביעית (1949) - טיפול באזרחים בזמן מלחמה.

האמנה הראשונה גם קבעה את הקמתו של הצלב האדום.

ב-1949, בנוסף לניסוח האמנה הרביעית, שוכתבו 3 הראשונות, ואושררו כמקשה אחת.

[עריכה] אמנות ז'נבה וישראל

ישראל חתומה על כל ארבע אמנות ז'נבה. החתימה עצמה על האמנות אינה מספיקה כדי לחייב את ישראל לממש אותן שכן אשרור של האמנות נעשה בישראל רק על ידי קליטת תוכנה של האמנה לחוק הפנימי וכנסת ישראל לא חוקקה חלקים נרחבים מהאמנות הללו. אמנת ג'נבה השלישית (שבויי מלחמה) נחשבת למשפט מנהגי ולכן אין צורך לקלוט אותה לחוק ספציפי אך האמנה הרביעית אינה נחשבת לכזו וכיוון שהמחוקק לא בחר לקלוט אותה לחוק היא אינה חלה על ישראל. למרות זאת, הודיעה ממשלת ישראל שהיא רואה את עצמה ככפופה לחלקים ההומניטריים של האמנה.

כמו כן, על מדינת ישראל להגביל את סוגי כלי הנשק ואת שיטות הלחימה בהתאם להוראות המשפט ההומניטרי.

מדינת ישראל איננה מקבלת את הגדרתו של השטח הפלסטיני ככבוש ומחזיקה בעמדה ששטחים אלה לא היו תחת ריבונות לגיטימית של מדינה אחרת כלשהי (על אף שליטתן של ירדן ומצרים בשטח) ולכן אין ההגדרה המשפטית של כיבוש רלוונטית לגביהם. כיוון שכך, תחולתה של אמנת ז'נבה הרביעית, גם לו חתמה עליה ישראל אינה מובהקת. הסכסוך הישראלי-פלסטיני נחשב סכסוך בינלאומי: הוא החל כמלחמה, נמשך בכיבוש שטח, שלא היה שייך למדינת ישראל אך מאידך גם לא לשום גורם מדיני אחר שכן השטח היה חלק מפלסטינה המנדטורית ויועד להקמתה של מדינה ערבית נפרדת בתחומה - מדינה שלא התממשה מעולם. כיום מתקיים מצב הסכסוך הוא בין מדינת ישראל לבין האוכלוסייה הפלסטינית ונציגיה בשטחים אלה. משנת 1967 ועד הנסיגה מעזה ב-2005 הייתה לצה"ל שליטה אפקטיבית בשטחים אלה, מאז 2005 ניתן לטעון שיש לצה"ל שליטה בגדה המערבית בלבד. במשך השנים נרקמו יחסים ארוכי טווח ומקיפים בין מדינת ישראל לפלסטינים, הכוללים תשתיות של כלכלה, חשמל, מים, מסחר ותעסוקה ונוצרה אינטגרציה בין האוכלוסיות.

[עריכה] מדינות ערב ואמנות ז'נבה

במשך השנים הפרו מרבית מדינות ערב את אמנות ז'נבה השונות. בין היתר ניתן למנות הפעלת גז רעיל (נגד הכורדים בעיראק, מצרים במלחמת תימן), טבח המוני של מתנגדים פוליטיים (מלחמת האזרחים בלבנון, טבח חמת בסוריה), רצח המוני (טרור פלסטיני ולבנוני) ועוד מקרים רבים אחרים. אחת הדוגמאות להפרת האמנות היא יחס מדינות ערב כמו מצרים וסוריה לחיילים ישראלים שנלקחו בשבי על ידן - במקרים רבים עונו החיילים וקיבלו יחס לא אנושי (כדוגמת נגד, ניתן לציין את ירדן, שלאחר נפילת הרובע היהודי לידי הלגיון הירדני במהלך מלחמת העצמאות, התייחסה בהומניות ליהודים השבויים).

למרות הפרות אלו נוטות מדינות ערב להאשים את ישראל בהפרת האמנות (לעתים קרובות לגבי אותם סעיפים שהן עצמן הפרו).