שובבי"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שובבי"ם הינו ביטוי המורכב מראשי התיבות של שש פרשות השבוע הראשונות שבספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים. המינוח "ימי השובבי"ם" מתייחס לתקופה בה קוראים בשבת בתורה את הפרשות הללו. תקופה זו מתחילה מעט אחרי חנוכה ומסתיימת קצת לפני פורים. בשנה מעוברת תקופה זו מתארכת במקצת ונקראת "שובבי"ם ת"ת" על שם שתי הפרשות הבאות: תרומה ותצווה.

[עריכה] תקופת השובבי"ם בקבלה

תקופת השובבי"ם בקבלה נחשבת כמסוגלת מאוד לכפרת עוונות וע"פ הסוד יש לכל שבוע בתקופה השובבי"ם יכולת לתקן עוון מסוים באופן מפורט (תיקון שישים ריבוא, תיקון נידה, תיקון "גויה", תיקון כעס וגאוה, תיקון כיבוד אב ואם בהתאמה). לשם כפרה על חטא נדרש ע"פ הסוד לצום כמות מסוימת של צומות (לדוגמה: על הוצאת זרע לבטלה יש לצום פ"ד תעניות, כל רצח יש לצום תתש"י תעניות וכיו"ב). ימי השובבי"ם מסוגלים לפדיון התעניות גם בכסף (בסכום של כמפר שקלים לתענית) שינתן לצדקה. את הפדיון לחטא עורכים בתפילת מנחה של השבוע המתאים ובה מוסיפים את תפילת "עננו" של הרש"ש. התפילה מלאה יסודות קבליים שבהם מבקש האדם לצרף ולזכך את נפשו מכל סיגיה וחטאיה (זאת על ידי הזכרת שמות קודש שונים על ידי השליח ציבור). במהלך התפילה והתענית תוקעים בשופרות, לומדים תורה ומתוודים על העוונות.

כדי למלא את פ"ד התעניות ממש נהוג לצום בכל ימי השבוע, ופעמים במהלך תקופת השובבי"ם לצום יומיים רצוף (צום כפול כזה הוא שווה ערך לכ"ו תעניות) - סה"כ פ"ד תעניות (52 משתי הצומות הכפולים ועוד 32 יום בכל השבועות). בודדים בלבד צמים בכל הימים (הידוע ביניהם הוא המקובל הרב דוד בצרי), אולם מרבית הצמים נוהגים להתענות רק בימי שני וחמישי או רק תענית דיבור (כפי שהנהיג בייחוד הגר"א).

[עריכה] תקופת השובב"ים בחסידות

בתנועת החסידות נהוג להמעיט פחות באספקט הקבלי והמעשי של הצום המחליש, זאת מכיוון שאדם צם יכול ללמוד פחות מחמת חולשתו. במרבית החסידויות נהוג להרבות בשעות הלימוד והתפילה ולהשתדל שלא לדבר בהן כלל. החל מחמש שעות לימוד רצופות רק בימי חמישי (כמו בחסידות ערלוי) ועד לקבלת תעניות בכל הימים והגברת הלימוד. בין החסידויות הבולטות במנהגי התקופה (עד כדי דימיון לחודש אלול) היא חסידות סאטמר וכן חסידות סלונים (שלרבה הקודם מיוחסת ההחלטה להמיר את התעניות בלימוד תורה חמש שעות ברציפות, ללא הפסקה באוכל, שתייה או דיבור).

ישנם חסידויות שבטלו תעניות אלה מסיבות שונות (בעיקר חולשה ועייפות של התלמידים הממעיטות את איכות הלימוד).