תענית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק ביום עינוי או צום. לערך העוסק בשם מסכת בש"ס, ראו מסכת תענית.
ביהדות, תענית הוא יום של צום או עינויים אחרים. שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, משמע צמים על מנת לענות את הגוף והנפש.
תוכן עניינים |
[עריכה] מטרת התעניות
הרמב"ם וחכמים אחרים הדגישו כי מטרת הצום והתענית היא חזרה בתשובה, וכי התענית עצמה אינה מועילה אם אין שינוי של המעשים הרעים של האדם. התענית רק אמורה להוביל לשינוי הדרך. קו זה ממשיך את הקו המוסרי הממשיך מהנביאים, ובעיקר ישעיה, יואל ועמוס.
[עריכה] סוגי התעניות
מעבר לחומרה שלהן, ניתן לחלק את התעניות לכמה סוגים עיקריים:
- תענית מהתורה - יום הכיפורים.
- תעניות ציבור על החורבן הנקראים גם בשם ארבעת הצומות - תשעה באב (יום החורבן); שבעה עשר בתמוז (יום הבקעת חומות העיר ירושלים); עשרה בטבת (יום תחילת המצור על העיר); צום גדליה (היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם).
- תעניות ציבור אחרות - תענית אסתר (זכר לצום של אסתר המלכה, כמפורט במגילת אסתר); צומות על אי ירידת גשמים, המלווים גם בתפילות מיוחדות, המפורטות במסכת תענית. תפילות אלו הן תפילות הציבור הקדומות ביותר שנשתמרו בידינו. מדובר בסדרה של צומות, המתחילה בחודש חשוון, כאשר הצומות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים.
- תענית יחיד - אדם יכול לקבל על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך, כגון תענית חלום אם הוא חלם חלום רע וחש צורך להעביר את השפעתו. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית על פי נוסח מיוחד בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו כן ניתן להתענות זמנים קצרים יותר, עד חצות היום או עד זמן מנחה.
בתורה מופיעה תענית אחת בלבד - יום הכיפורים, אך בתקופות מאוחרות יותר נוספו תעניות נוספות. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר ב"מסכת תענית", ובמסכת יומא - העוסקת ביום הכיפורים.
[עריכה] הימים שבהם לא מתענים
אסור להתענות בימים מסוימים, בעיקר בשבת ובמועדים. בזמן התלמוד הייתה "מגילת תענית", שבה היו כתובים זמנים שתיקנו שאסור להתענות בהם מכיוון שארעו בהם אירועים משמחים, אך מקובל כי מגילת תענית בטלה, ומותר להתענות בימים הכתובים בה, מלבד שמונת ימי חנוכה ופורים שאיסור התענית בהם נותר בעינו. יום י"ג באדר, שמוזכר במגילת תענית כיום שאסור להתענות בו, מקובל כיום כיום צום - תענית אסתר.
[עריכה] הכרזה לקראת התענית
בשבת לפני התענית נהוג ברוב עדות ישראל להכריז על קיום התענית, על מנת שהציבור לא ישכח מתי חלה התענית, אלא שאין מכריזים על הצומות המפורסמים יותר. לפיכך אין מכריזים על יום הכיפורים ותשעה באב כיוון שאין חשש שישכחו מתי הם חלים. גם על תענית אסתר אין מכריזים שכן היא חלה יום לפני פורים וגם לגבי פורים אין חשש לשכחה. ברוב הקהילות נהוג גם לא להכריז על צום גדליה שכן הוא חל יום אחד אחרי ראש השנה. יוצא אם כן שהצומות היחידים שמכריזים עליהם הינם עשרה בטבת וי"ז בתמוז בלבד. בקהילות אשכנז לא נוהגים להכריז על אף צום.
[עריכה] האיסורים שבתענית
בכל התעניות אסור לאכול ולשתות, אך ביום הכיפורים ובתשעה באב אסורים גם דברים נוספים: נעילת מנעלי עור, רחיצה או שימוש בקוסמטיקה, וקיום יחסי מין. כמו כן, מרבית התעניות הן מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, אך יום הכיפורים ותשעה באב מתחילים כבר משקיעת השמש של היום הקודם.
[עריכה] סדר התפילות בתעניות
בתעניות ישנו סדר תפילות מיוחד, הכולל סליחות - פיוטים המלווים באמירת "י"ג מידות", שהם פסוקי רחמים מיוחדים, תפילה המתווספת לתפילת שמונה עשרה: תפילת עננו, "אבינו מלכנו" (למנהג אשכנז בלבד), וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). בתפילת מנחה יש נוהגים לקרוא בנביא ("הפטרה") - "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה, ו) (ראו פירוט בערך תפילת מנחה).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: תענית |
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
