שפות סלאביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השפות הסלאביות הן ענף של השפות ההודו אירופיות המדובר בעיקר במזרח אירופה וארצות הבלקן.

מקורה המשוער של השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים הוא באזור הנמצא כיום באוקראינה, ויש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

ההבדל העיקרי הוא בין השפות הצפון סלאביות לדרום סלאביות, המופרדות גאוגרפית זו מזו. בתוך אזור מסוים לעתים יש רצף לשוני כמעט חלק במעבר בין שפה אחת למשנייה, כאשר גבולות פיזיים (לעומת פוליטיים) מפרידים בין מרחבים לשוניים גדולים יותר.

[עריכה] רשימת שפות

• מזרחיות
  • אוקראינית
  • בלארוסית
  • רוסית
  • רוסין
• מערביות
  • סלובקית
  • פולנית
  • צ'כית
  • סורבית
  • פומרניאן/קשוביאן
• דרומיות-מזרחיות
  • סלאבית כנסייתית עתיקה - נקראת כך משום שהיא הסלאבית העתיקה ביותר שנכתבה. היא לא השפה הפרוטו-סלאבית העתיקה שממנה התפתחו שאר השפות הסלאביות.
  • בולגרית
  • מקדונית
• דרומיות-מערביות
  • סרבית
  • קרואטית
  • סלובנית
  • בוסנית
• אחרות
  • פרוטו-סלאבית - לא נשמרה בכתב.
  • סלוביו - שפה מלאכותית.

יש המאמינים שהייתה קיימת גם שפה צפון סלאבית, השונה מהשפות המזרח והמערב סלאביות. דיאלקט הדיבור שפעם דובר בנסיכות נובגורוד (נקרא גם הדיאלקט העתיק של נובגורוד) המכיל מילים פרוטו-סלאביות שלא שרדו בשום שפה אחרת. ויכול להיות, לדעתם, עדות לענף בשפה הצפון סלאבית.

בדרך כלל המושג שפות צפון סלאביות נועד על מנת להפריד בין השפות הדרום סלאביות לשפות המערב והמזרח סלאביות (כיחידה אחת). בתקופת ההיסטוריה, הפלישה ההונגרית (החוץ אירופית) הפרידה בין הסלאבים (בין צפון לדרום). משום כך המושג נפוץ אצל חוקרי הסלאבים מטעמי נוחות, בהגדרם את השפות.

[עריכה] דקדוק

ברוב השפות הסלאביות נשמרו 7 מתוך 8 יחסות שם מפרוטו-אינדו-ארופאית. (ברוסית סלובנית וסלובקית, 6 - הווקאטיבית לא בשימוש, בבולגרית ובמקדונית - רק 2 בשימוש - הנומינאטיבית והווקאטיבית).

מערכת היחסות הינה אוסף חוקים לפיהם נוטה סיומת של שם העצם על-פי תפקידו התחבירי במשפט. בכל אחת מהשפות ישנם שמות שונים ליחסות אילו ועלכן פעמים רבות נהוג לכנותן גם בשמותיהן הלאטינים. בשפות הסלאביות נהוג גם לזהות בין היחסה לבין 'זוג שאלות' אשר מזהה אותה התואם לשאלות 'מי?, מה?':

• יחסה נומינאטיבית (Nominativus) (kto? co? 'הערה - יש "לתכן" לשחזור פרווסלאבי או אוניברסאלי נהוג))- נום - לאטינית 'שם' - זוהי היחסה הלא מוטת, כשם שהשם מופיע במילון. משמשת בעיקר בתפקיד הנושא במשפט.
• יחסה גנאטיבית (Genativus) (kogo? czego?) - תפקידה ללא מילות יחס הינו לציין שיכות, מושא העונה על השאלות 'של מי? של מה?', כמו כן, היא מסמנת מושא ישיר לאחר שלילה, ולאחר מילות יחס מסוימות.
• יחסה דאטיבית (Dativus) (komu? czemu?) - שימוש ללא מילות יחס - מושא העונה על 'למי? למה?'
• יחסה אקוזאטיבית (Accusativus) (kogo? co?) - מושא ישיר, העונה על "את מי? את מה?"
• יחסה אינסטרומנטאלית (Instrumentalis) (kim? czym?) - מושא המציין שימוש באמצאי מסוים, עונה על השאלות "במי? במה?" במובן של שימוש (לדוגמה, כתבתי את המכתב בעט).
• יחסה לוקאטיבית (Locativus) (o kim? o czym?) - מופיעה רק לאחר מילות יחס, בדרך כלל שמצינים מיקום. כמו כן, במושא העונה על השאלות "אודות מי? אודות מה?"
• יחסה ווקאטיבית (Vocativus) (..o!) - בפניה למשהו, ללא 'שאלה', הנתיה זהה ללוקאטיבי ברב המקרים. זוהי הנתיה של שם העצם לדוגמה במשפט "בוקר טוב, אדוני" או "מה נשמע, חבר"