תומאס אלווה אדיסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תומאס אלווה אדיסון

תומאס אלווה אדיסון (11 בפברואר 1847 - 18 באוקטובר 1931) היה ממציא ואיש עסקים אמריקאי שהמציא מוצרים חשובים רבים שנועדו לצריכה המונית, בהם נורת החשמל, פונוגרף, טלגרף דו כיווני ועוד רבים אחרים.

בזמנו נחשב אדיסון לממציא הנודע ביותר בעולם ("הקוסם ממנלו פארק"), הוא רשם מספר שיא של פטנטים ברחבי העולם - 1,093. למרות זאת, רבים מהפטנטים הם שיכלול של המצאות קודמות (למשל הטלפון) עליהם עבדו בין היתר רבים מעובדיו. ביקורת שהושמעה כלפי אדיסון הייתה כי אינו משתף אחרים בקרדיט על ההמצאות.

בין היתר אדיסון התחיל את חברת הפטנטים של סרטי הקולנוע (Motion Picture Patents Company), אשר הייתה ידועה גם כמונופול של אדיסון (Edison Trust). חברה זו הייתה תאגיד של תשעת אולפני הסרטים המרכזיים באותה תקופה.

למרות הביקורת, ובעיקר בשל המצאותיו, המגזין Life (היוצא לאור בארצות הברית) בחר באדיסון כאחד מ"100 האנשים החשובים ב-1000 השנים האחרונות". גם החלטה זו גררה ביקורת על המגזין בטענה כי זו החלטה שנובעת ממניעים פטריוטים, כיוון שמדובר בממציא מארצות הברית.

[עריכה] שנים מוקדמות

אדיסון נולד באוהיו וגדל במישיגן. הוא היה חירש באופן חלקי מנערותו. ב-1860 ובשנים שלאחר מכן הפך למפעיל טלגרף שהיה מוכר במהירות עבודתו. אחדות מהמצאותיו הראשונות היו קשורות לטלגרף האלקטרוני.

יש המופתעים מהידיעה שאדיסון לא למד בבית ספר, אלא אמו לימדה אותו באופן פרטי. אדיסון טען תמיד שבסיס הצלחתו הוא אחוז אחד של השראה ו99% אחוז של עבודה קשה.

בזמן נעוריו עבד אדיסון כמוכר חטיפים וממתקים על מסילות הברזל, ואף עבד כשוחט חזירים וכמוכר ירקות. נאמר עליו שידע לנחש נכונה משקל של אדם רק על ידי התבוננות בו. בסביבות 1862 אדיסון הדפיס והוציא לאור את העיתון "The Weekly Herald". זה היה העיתון הראשון שהודפס על גבי רכבת נעה. את הפטנט הראשון שלו רשם אדיסון ב-28 באוקטובר 1868 על מכונת הצבעה חשמלית.

[עריכה] הקריירה של אדיסון כממציא

אדיסון החל את הקריירה שלו כממציא בניוארק ניו ג'רסי, תוך שכלול המצאות שונות, ביניהן מתקנים טלגרפים שונים. אך ההמצאה הראשונה שהביאה לאדיסון פרסום עולמי הייתה ה"פונוגרף" ב-1877 למעשה זה היה המכשיר הראשון להקלטה ולהשמעה של קול.

[עריכה] הפונוגרף

המצאת הפונוגרף (1877) היא המצאה בעלת חשיבות משום שבמהלך פיתוחה נמצאה כנראה לראשונה בהיסטוריה דרך לשמר קול ולשחזר אותו. הפונוגרף הוא מעין אבטיפוס לגרמופון (1887) שהתפתח לפטיפון.

כשאדיסון מצא דרך לשימור הקול הוא בא לטכנאי לנסות את ההמצאה. לצורך הקלטה הוא שר לתוך שפופרת המחוברת לממברנה דקה שבקצה שלה מחט חדה, גלי הקול הרעידו את המחט שחרטה שקעים על גבי גליל מסתובב מצופה ברדיד בדיל. סיבוב הגליל מחדש כנגד המחט הרעיד את הממברנה שהשמיעה גלי קול וכך הנציחה את שיר הילדים "למרי היה טלה קטן" ואכן השיר השתמר בהקלטה ו"עשה היסטוריה", המנגנון לסיבוב הגליל במכשיר זה היה בורג שסובב בעזרת ידית.

לפונוגרף המסחרי של אדיסון הייתה מן "אוזן" גדולה בצורת חרוט עשויה פליז שבלטה מהמכשיר. חברת תקליטים ידועה His Master's Voice אימצה אוזן זו ללוגו שלה, בצורת כלב שאזנו כרוייה לאוזן המכשיר (גרמופון); בבחינת "שומע קול אדוניו". הסיפור שמאחורי הלוגו הזה הוא שהצייר שצייר את הלוגו צייר בתחילה פונוגרף עם כלב והציע אותו לאדיסון שדחה את ההצעה, חברת גרמופון קיבלה את ההצעה והצייר נאלץ למחוק בציור את הפונוגרף ולהחליפו בגרמופון מאז הייתה החברה מזוהה בכל העולם עם הלוגו הזה ונקראה אחר כך His Master's Voice ובקיצור HMV.

[עריכה] מנלו פארק

המצאותיו הרבות של אדיסון נחקרו ושוכללו במוסד אותו הוא הקים – מעבדת המחקר מנלו פארק, אשר מוקמה בניו ג'רסי. זו הייתה הפעם הראשונה שהוקם מוסד אשר מטרתו המוצהרת היא ייצור חידושים טכנולוגיים ושיפורם באופן קבוע. רוב ההמצאות במנלו פארק נשאו את שמו של אדיסון, למרות שפעמים רבות הוא רק השגיח ולא המציא בפועל את החידוש הטכנולוגי שיוצר במעבדה זו.

למרות שהחידושים עליהם זכה אדיסון בפטנט לא היו ייחודיים, אדיסון הראה יכולות מיוחדות בזכייה בפטנט והבסה של המתחרים על ידי שיווק טוב יותר. דוגמה בולטת לכך היא הנורה החשמלית הנחשבת למרכזית מבין המצאותיו.

[עריכה] הנורה החשמלית

המונים באו לצפות בנורה של אדיסון, והתפעלו מאורה הצח לעומת העששיות שקדמו לה והיוו אמצעי ההארה המקובל ביותר. הנורה עבדה על שפופרת ריקה מאוויר שבתוכה חוט פחם לוהט, וסוד הצלחתה של ההמצאה היה שבנורה לא נמצא חמצן שביכולתו לשרוף את חוט הפחם עם הדלקת הנורה.

למרות זאת, אדיסון לא המציא את נורת הלהט החשמלית. מספר מעצבים כבר החלו לפתח אותה, ביניהם הממציאים ג'וזף סוון, הנרי וודוורד, מת'יו אוונס ואחרים. אדיסון לקח את העיצובים הקיימים ודחק בעובדיו לייצר נורה חשמלית הנדלקת לזמן ממושך יותר. ואכן, הם הצליחו לעשות זאת ב-1879 וכך אדיסון יכול היה לגרום לנורות להפוך למוצר צריכה המוני. לשם שיווק הנורות ניסה אדיסון לפתח רשת להפצת חשמל שעובדת עם גנרטורים לזרם ישר. נסיון זה נכשל, לאחר מאבק קשה ומכוער מול זרם החילופין, המתאים יותר, של הממציא ניקולה טסלה ואיש העסקים ג'ורג' וסטינגהאוז. בין השאר, כלל מאבק זה ניסיון מצידו של אדיסון להשחיר את שמו של זרם החילופין על ידי הפצרה בשלטונות ניו יורק להשתמש בזרם החילופין למטרות הוצאה להורג בכיסא חשמלי, בטענה שהוא מתאים יותר לביצוע פעולה זו, ואף לקרוא לה "תהליך וסטיגהאוז". בסופו של דבר אמנם ניצח אדיסון במאבק זה, אך הפסיד במלחמה הכוללת מול וסטינגהאוז וזרם החילופין.