תעלת הימים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה עוסק במיזם עתידי ייתכן שישנם פרטים ספקולטיביים ו/או שגויים שעלולים להשתנות עם התקדמות המיזם וחשיפת פרטים אודותיו. |
| תעלת הימים | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
תעלת הימים הינו פרוייקט שמטרתו היא להזרים מים לים המלח ממקורות שונים. רעיון הפרוייקט הוא וותיק ביותר והגה אותו בנימין זאב הרצל. הפרוייקט היה בגדר רעיוני כמעט במשך כל שנות קיום המדינה. אך בתחילת שנות התשעים החלו בבניה, שהופסקה לאחר זמן לא רב. במרץ 2007 אושר הפרוייקט מחדש במסגרת פרוייקט "מסדרון השלום הכלכלי" של שמעון פרס, ובמידה ויאושר הוא יבנה בשיתוף ישראל וירדן ובנייתו תתחיל באמצע 2007.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של הרעיון
בין יתר הרעיונות שהעלה בנימין זאב הרצל בספרו "אלטנוילנד" משנת 1902 (תורגם על-ידי נחום סוקולוב לשם תל אביב), היה חפירת תעלה אשר תזרים מים מהים התיכון לים המלח, רעיון שהתבסס על הפרשי הגובה המשמעותיים בין שני הימים (ים המלח הינו המקום הנמוך ביותר בעולם). לתעלה מתוכננת זו ניתן מאוחר יותר השם "תעלת הימים".
הרצל היה משפטן במקצועו ולא מהנדס, ואת רעיונו זה ביסס על תוכנית שהועלתה על-ידי מהנדס בשם מקס ורקארט בשנת 1899 ובה פירוט של כריית תעלה שתוביל את מי הים התיכון במסלול הבא: מהים התיכון דרך עמק יזרעאל ודרך עמק בית שאן ושקע הירדן לים המלח. כאשר דובר על ישום התוכנית דובר על דרומה של הארץ.
[עריכה] תועלת התעלה
תועלתה של התוכנית היה שהיא תאפשר לייצר חשמל בכח נפילת המים שיניעו טורבינות שיפיקו חשמל וכן ניתן יהיה ליישם את התעלה כמפעל מוביל מים לצורך השקיה. לא ברור האם הרעיון אכן מוצלח, אולם רבים בישראל דחפו למימושו. אחת הבעיות החמורות שבתוכנית היה החדרת מים מלוחים לאקוויפרים המים המתוקים, כמו כן יש צורך לשאוב את המים בכדי להעבירם את רכס ההר, או לכרות מנהרות עמוקות במעבי ההר. רעיון דומה הועלה על ידי המומחה הבינלאומי לשימור קרקע, וולטר קליי לאודרמילק. תוכניות הנדסיות הובאו על ידי המהנדסים שמחה בלאס וג'יימס בנימין הייס בשילוב עם תוכניות מוקדמות של מוביל מים ארצי.
[עריכה] התעלה במובנים מעשיים
שנים לאחר הקמת המדינה, ניסו לבנות את תעלת הימים. כמה מאות מטרים מן התעלה נכרו ואחרי כן העבודה פסקה עד עצם היום הזה. תעלת הימים נותרה למעשה כתוכנית לא ממומשת נוספת מתוכניות רבות שלא יצאו אל הפועל. (אפשר גם לאגור אנרגיה שאובה.)
לאחר הסכם השלום בין ישראל לירדן דובר על פרויקט כריית תעלה מים סוף לים המלח The Red Sea Dead Sea Canal, RSDSC (הוא הפרוייקט שיבוצע), בין היתר על מנת לטפל בבעיה של התייבשות ים המלח ותופעת הבולענים. השיפוע המתון בערבה פגע באפשרות לנצל את זרימת המים להפקת חשמל. בשנים האחרונות נערכים מספר מחקרים בנושא פוטנציאל התגובות הכימיות העלולות להתרחש בעת המפגש בין מי ים סוף וים המלח. בעיקר נלמדת הקינטיקה של תגובת יוני הסידן הנמצאים בריכוז גבוה במי ים סוף ובין הגופרית הנמצאת בריכוז גבוה במי ים המלח ליצירת גבס. לתגובה זו השלכות רבות על תוצאות והכדאיות של פרויקט תעלת הימים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- שמחה בלאס, אוצרות המים בארץ ישראל סכויי השקאה ופתוח הידרו-אלקטרי, מקורות, מאי 1944.
- שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, הוצאת מסדה, 1973.
- וו. ק. לאודרמילק, ארץ ישראל הארץ היעודה, תרגם ש. גילאי, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר 1945.
- James B. Hays, T.V.A. on the Jordan, Public Affairs Press, Washington, D.C., 1948
