אבסורד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפירוש המילוני של אבסורד הוא סיטואציה מגוחכת, שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. האדם נתקל לא פעם בתופעות אבסורדיות, ועשוי להגיב עליהן בדרכים שונות: גיחוך, פליאה, פחד. אבסורד הוא פעמים רבות עניין סובייקטיבי: סיטואציה שנראית אבסורדית בעיני צופה מסוים עשויה להיראות כהגיונית ביותר בעיני צופה אחר.
בלוגיקה, משמש האבסורד כלי הפרכה מרכזי, בעיקר כנשען על כלל השלישי מן הנמנע, וכצורת הוכחה בדרך השלילה. יתרונו של האבסורד הוא בהמחשתו הרטורית מושגים לוגיים מופשטים.
האבסורד משמש חומר גלם חשוב בתעשיית ההומור.
[עריכה] האבסורד הקיומי
בתחום הפילוסופיה, מהווה האבסורד מונח מרכזי באקזיסטנציאליזם. אלבר קאמי נחשב לגדול סופרי האבסורד. האבסורד באקזיסטנציאליזם מתייחס לפער בין החיים שאנו מנהלים לבין חוסר התכלית הברור שלהם. אנו חיים את חיינו בידיעה שחיינו חסרי משמעות לחלוטין, ובכל זאת אנו ממשיכים בשגרה על אף האבסורד שבכך. כיוון שהאקזיסטנציאליזם היא תורה פילוספית חילונית, חוסר המשמעות האינהרנטי של החיים שהיא מציגה נובע מכך שאין ישות עליונה או קוד מוסרי בלתי תלוי ואפריורי שיתן הצדקה או תכלית לאף פעולה או החלטה. האדם אנוס לבחור ולהכריע הכרעות מוסריות על סמך קריטריונים שהוא קובע לעצמו, ולכן הוא אינו משרת מטרה נעלה ממנו.
התאבדות היא פתרון רציונלי אפשרי לאבסרוד הקיומי, אם כי רוב האנשים אינם בוחרים בפתרון זה. בחיבורו המיתוס של סיזיפוס, דוחה אלבר קאמי את רעיון ההתאבדות כפתרון לאבסורד. קאמי מציג את חייו של סיזיפוס כמשל להוויה האנושית. האדם משול לסיזיפוס, שהאלים גזרו עליו לגלגל אבן לראש הר, רק כדי לראות אותה מתגלגלת חזרה, ולנסות לגלגלה שנית במעלה ההר, לנצח. כך גם האדם - אנוס לחיות את חייו, בידיעה שאין להם משמעות. קאמי טוען כי פתרון האבסורד אינו התאבדות אלא ההתמודדות עימו. עצם חוויית האבסרוד היא הפתרון: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח" (מתוך המיתוס של סיזיפוס).
בדתות שונות ישנה התייחסות שונה לנושא האבסורד הקיומי. בעוד שרוב הוגי היהדות שוללים לרוב תודעה אבסורדית של הקיום, ומבכרים חשיבה רציונלית או מיסטית סדורה, הרי שבנצרות נודע לאבסורד הקיומי ערך מרכזי בהרבה. דוגמה לכך היא משנתו של סרן קירקגור, הרואה באדם המאמין (המיוצג על ידי גדול המאמינים, אברהם) את זה המתעלה מעל לשיקולי השכל, ומבצע את "הקפיצה אל האבסורד". נראה שהעדפה זו של האבסורד נובעת בין השאר מאמונות היסוד הנוצריות, כגון השילוש הקדוש אשר לדעת רבים מהווה אבסורד לוגי, אך מצוה להאמין בו למרות זאת, ואולי אף בגלל כך. אמונה זו מתומצתת באמרה המיוחסת לטרטוליאן "credo quia absurdum est" - "אני מאמין משום שזה אבסורד". [למעשה, אמרתו המדויקת של טרטוליאן היא "…prorsus credibile est, quia ineptum est… certum est, quia impossibile” ("רק משום שזה אבסורד, יש להאמין בכך... זה ודאי משום שזה בלתי אפשרי") [1] [2]].
[עריכה] ראו גם
- היגיון אבסורדי
- מחזה אבסורד
