אברהם עופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אברהם עופר

תאריך לידה	1922
תאריך פטירה	3 בינואר 1977
ממשלות	17
כנסות	7, 8
סיעות	המערך
תפקידים בולטים	שר השיכון

אברהם עופר (1922 - 3 בינואר 1977), שר וחבר כנסת מטעם סיעת המערך.

אברהם עופר נולד בחורסטקוב שבפולין בשם אברהם הירש, ועלה לישראל בשנת 1933. למד בבית-הספר התיכון בבית הכרם ובאוניברסיטה העברית. בשנת 1937 הצטרף ל"הגנה" ושרת בחיל הנוטרים. במלחמת העצמאות שרת בחיל הים בדרגת סגן-אלוף, ושימש כמפקד הראשון של בסיס חיל-הים באילת.

במסגרת פעילותו הציבורית היה עופר פעיל בתנועת הנוער המחנות העולים. הוא היה ממייסדי קיבוץ חמדיה ב-1942. ב-1944 היה בין מקימי המשמרת הצעירה של מפא"י. כמו כן היה ממקימי הכפר הירוק ומנהלו הראשון.

ב-1952 נבחר למזכיר מפא"י במחוז תל אביב. ב-1958 הצטרף למשרד החקלאות. עבד במרכז "תנובה" והקים את מועצת הלול. היה סגן מנהל כללי לענייני כלכלה. ב-1964 השתתף כחבר במשלחת שניהלה את המשא-ומתן עם השוק האירופי המשותף. בסוף 1964 נתמנה למנהל כללי של "חברת אשדוד". בשנת 1965 נבחר למועצת עיריית תל אביב, וכיהן בתפקיד סגן ראש העיר בשנים 1965 - 1967. ב-1967 נתמנה כמנהל כללי של "שיכון עובדים".

בשנת 1969 נבחר לכנסת השביעית מטעם מפלגת העבודה. עיקר פרסומו כחבר כנסת היה החוק לשינוי שיטת חלוקת עודפי הקולות בבחירות לכנסת, אותו יזם יחד עם יוחנן בדר מגח"ל. החוק המיטיב עם המפלגות הגדולות, שנקרא על שם יוזמיו חוק בדר עופר, הינו בעצם תיקון מס' 5 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], ה'תשכ"ט - 1969, אשר התקבל בכנסת ב-4 באפריל 1973 והופעל לראשונה בבחירות לכנסת השמינית.

ב-3 ביוני 1974 נתמנה כשר השיכון בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, לאחר ששימש תקופה קצרה כיו"ר מועצת המנהלים של חברת עמידר.

בשנת 1976, עת כיהן עופר כשר השיכון בממשלתו של יצחק רבין, הועלו כנגדו חשדות לפיהם היה שותף למעשי שחיתות בחברת "שיכון עובדים". פנייתו ליועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, שיורה על הפסקת החקירה בעניינו, נענתה בשלילה. ב-3 בינואר 1977 נמצאה גופתו במכוניתו, לאחר שהתאבד ביריה. הוא הותיר אחריו מכתב ובו כתב: "זה שבועות וחודשים שמענים אותי, שופכים את דמי, מעלילים עלי עלילות ומתעללים בי. אין לי ספק שהאמת תצא לאור, שלא מעלתי ולא גנבתי, ושהכל הן עלילות שווא, אך אין לי כוח לשאת זאת יותר".

לאחר התאבדותו נגנז התיק שנפתח כנגדו, והחשדות מעולם לא הוכחו בבית המשפט.

התאבדותו של עופר הביאה להרגשה ציבורית של קבס ומיאוס מן השחיתות השלטונית. על אף שההתאבדות נתפסה כטרגדיה אישית, והזעם הציבורי לא הופנה כלפי עופר שנתפס כקורבן, הצטרפה פרשייה זו לפרשיית אשר ידלין, ולפרשיית "חשבון הדולרים" של לאה רבין וגרמה לתחושה ציבורית לפיה שלטונה של מפלגת העבודה הינו מושחת, ויש להחליפה במפלגה אחרת, וזאת לאחר שבמשך עשרים ותשע השנים מקום מדינת ישראל ועד לבחירות של שנת 1977 שלטה מפלגה זו בישראל ללא עוררין. בבחירות, שנערכו ב־17 במאי 1977, ניצח בפעם הראשונה הליכוד בראשותו של מנחם בגין.

שמו של עופר זכה לרהביליטציה, וכיום נקראים ברחבי הארץ שכונות ורחובות על שמו.