נתן שרנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

נתן שרנסקי

תאריך לידה	20 בינואר 1948
ממשלות	27, 28, 29, 30
כנסות	14-17
סיעות	ישראל בעלייה, הליכוד
תפקידים בולטים	סגן ראש הממשלה שר הפנים שר הבינוי והשיכון שר התעשייה והמסחר שר בלי תיק

נתן אנטולי שרנסקי Натан Щаранский (נולד ב-20 בינואר 1948) הוא אסיר ציון ומסורב עליה סובייטי, פוליטיקאי ישראלי, אידאולוג מדיני ושר לשעבר. נשוי לאביטל ואב לשתי בנות (רחל וחנה), מתגורר בשכונת קטמון בירושלים.

בין 2003 למאי 2005 כיהן שרנסקי כשר בלי תיק לענייני ירושלים, יהודי התפוצות ומלחמה באנטישמיות. בשנת 2004 יצא לאור ספרו של שרנסקי "The Case For Democracy" שזכה לביקורת נלהבות מבכירים בממשל האמריקני, ביניהם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש.

[עריכה] ביוגרפיה

נתן שרנסקי נולד כאנטולי שרנסקי (Анатолий Щаранский) בדונצק שבאוקראינה למשפחה יהודית. שרנסקי גילה כשרון במדעים מדויקים ובשחמט וסיים תואר במתמטיקה שימושית מטעם המכון הטכנולוגי של מוסקווה. שרנסקי היה ציוני נלהב ופעל כדי לעלות לארץ ולעודד יהודים אחרים לעשות עלייה.

אחרי שבקשתו לקבל ויזת יציאה לישראל ב-1973 נדחתה בגלל סיבות שהוגדרו "ביטחוניות", החל לעבוד כמתרגם עבור הפיזיקאי הנודע אנדריי סחרוב ובעקבותיו נהפך לפעיל למען זכויות אדם. הוא הצטרף לארגון זכויות האדם Moscow Helsinki Watch Group בראשותו של סחרוב והיה הדובר העיקרי עבור אסירי ציון ומסורבי העלייה היהודיים.

במרץ 1977 נעצר מטעמים פוליטיים והואשם האשמות שונות, שהתגלו מאוחר יותר כהאשמות שוא. ביולי 1978 הרשיע אותו בית המשפט בבגידה, ריגול למען ארצות הברית, הסתה ותעמולה אנטי-סובייטית, וגזר עליו 13 שנות מאסר. הוא ישב 16 חודשים בכלא לפורטובו (Lefortovo) ואז נשלח לגולאג בסיביר. על פי עדותו, הצליח שרנסקי לשרוד את מחנות המעצר והעבודה של הגולאג באמצעות דבקות בזהותו היהודית ותשוקתו לעלות ארצה. את הזמן שישב בכלא העביר בין השאר באמצעות משחק ואימונים בשחמט.

בעקבות מאבק לשחרורו שניהלה אשתו, אביטל, ולחץ דיפלומטי כבד מצד המערב, שוחרר שרנסקי כעבור תשע שנים ב-11 בפברואר 1986 במסגרת עסקה שבה נמסרו לברית המועצות חמישה מרגלים תמורת שלושה מרגלים מערביים, ביניהם המרגל לכאורה שרנסקי.

ב 11 בפברואר 1986 עלה שרנסקי לישראל והחליף את השם "אנטולי" בשם העברי "נתן".

ב 1988 נבחר שרנסקי לעמוד בראש "הפורום הציוני", ארגון גג של מסורבי עלייה מברית המועצות. כמו כן, היה חבר מועצה של ארגון Peace Watch וכן עורך בג'רוזלם רפורט.

ב 1989 העניק לו נשיא ארצות הברית רונלד רייגן את מדליית החירות. הענקת המדליה ביטאה את הכבוד וההערכה הרבים שרחשו בארצות הברית לנתן שרנסקי על מלחמתו למען זכויות כנגד ברית המועצות ומשטר הדיכוי שלה.

ב-15 בדצמבר 2006 קיבל שרנסקי את מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית מידי ג'ורג' בוש, והיה לישראלי הראשון וללא אמריקני הרביעי, אחרי נלסון מנדלה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והאם תרזה, שקיבל את שני העיטורים האמריקניים החשובים ביותר של הנשיא והקונגרס - מדליית הזהב של הקונגרס ומדליית החירות הנשיאותית.

[עריכה] בפוליטיקה הישראלית

בעקבות העלייה הרוסית הגדולה בשנות התשעים, ייסד שרנסקי את מפלגת ישראל בעלייה על מנת לתת ביטוי לצורכיהם ומצוקותיהם של ציבור העולים מברית המועצות לשעבר ולסייע לקליטתם בחברה הישראלית. בבחירות לכנסת ה-14 (1996) התמודדה מפלגתו לראשונה וזכתה המפלגה ב-7 מנדטים ושרנסקי כיהן כשר התעשייה והמסחר.

בבחירות לכנסת ה-15 (1999) זכתה מפלגתו ל-6 מנדטים ושרנסקי הצטרף לממשלת ברק בתמורה למשרד הפנים, אך התפטר ביולי 2000 לפני ועידת קמפ דייוויד השנייה. בעקבות הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בהם נבחר אריאל שרון, הוא הצטרף לממשלתו וכיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון.

בבחירות לכנסת ה-16 (2003) זכתה ישראל בעלייה בשני מנדטים בלבד (שרנסקי ויולי אדלשטיין). בעקבות הכשלון בבחירות (ירידה מ-6-7 מנדטים ל-2 בלבד) וקשיים כלכליים התמזגה המפלגה בתוך הליכוד. שרנסקי התפטר מהכנסת (במקומו נכנסה מרינה סולודקין), והוא מונה כשר ללא תיק האחראי לענייני ירושלים, יהודי התפוצות ומלחמה באנטישמיות. בשנת 2004 יצא לאור ספרו של שרנסקי "The Case For Democracy" שזכה לבקורת נלהבות מבכירים בממשל האמריקני, ביניהם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש.

אחת מעמדותיו של שרנסקי, כי על הרשות הפלסטינית להיהפך לדמוקרטיה קודם הישיבה איתה למשא ומתן, אומצה על ידי מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס כעמדתו הרשמית של הממשל.

בדעותיו המדיניות שרנסקי הוא ימני. הוא מוכן לתת לפלסטינים מדינה על חלק משטחי הגדה והרצועה, אך רק בתנאי שהמדינה שיקימו תהיה מדינה חופשית עם שלטון דמוקרטי שתפסיק את ההסתה כנגד ישראל ותפרק את ארגוני הטרור. להסכמי אוסלו, שלטענתו נתנו לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת סמכויות ושטחים בלי לדרוש מהם מחויבות לדמוקרטיה, מלחמה בטרור ושמירה על זכויות אדם, הוא קרא "בגידה בעקרונות הדמוקרטיה".

ב-2 במאי 2005 התפטר מן הממשלה במחאה על תוכנית ההתנתקות.

בבחירות המקדימות בליכוד לקביעת הרשימה לכנסת ה-17 נבחר שרנסקי למקום ה-11, ונבחר מטעם הליכוד לכנסת ה-17. ב-11 באוקטובר 2006 הודיע על כוונה לפרוש מהחיים הפוליטיים ולעבור לעולם האקדמי - כעמית מחקר במרכז שלם בירושלים. ב-19 בנובמבר 2006 הגיש את התפטרותו והיא נכנסה לתוקף ב-21 בנובמבר 2006 בשעה 16:00, לאחר טקס פרידה בהשתתפות ראש הממשלה.

מתוך 4 כהונות בכנסת, התפטר שרנסקי מ-3 מהן לפני תום כהונתו.

[עריכה] ספרים ומסות אידאולוגיות

שרנסקי פרסם שני ספרים פרי עטו:

ISBN 1891620029 Fear No Evil. The Classic Memoir of One Man's Triumph over a Police State.
ISBN 1586482610 The Case for Democracy. The Power of Freedom to Overcome Tyranny and Terror.

ספרו השני "טיעון עבור הדמוקרטיה: כוחה של החירות לגבור על עריצות וטרור", שכתב עם רון דרמר ויצא ב 2004, זכה להערכה גדולה בארצות הברית, ולשבחים מצד נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש ובכירי הממשל האמריקני. ג'ורג' בוש אף המליץ בראיון ל CNN לכל אמריקני לקרוא את הספר:

	"If you want a glimpse of how I think about foreign policy read Natan Sharansky's book, The Case for Democracy. . . . For government, particularly--for opinion makers, I would put it on your recommended reading list. It's short and it's good. This guy is a heroic figure, as you know. It's a great book."
-- ראיון ל CNN

עוד בנושא זה, אפשר למצוא כאן [1] , וכאן [2] .

בספרו מנסח שרנסקי את האידאולוגיה שלו בדבר חיוניותה של הדמוקרטיה לרווחתה, התקדמותה ושגשוגה של האנושות ואת הכרחיותה ליציבות, ביטחון וחירות ברחבי העולם. שרנסקי מחלק את העולם למדינות חופשיות ("free societies") ומדינות-פחד ("fear societies"). המדינות החופשיות נותנות לאדם חופש ליזום ולבטא את היצירתיות שלו ובכך משיגות שגשוג כלכלי והתקדמות טכנולוגית, כמו כן - החירות מבטיחה שמירה על זכויות האדם, מניעת דיכוי ובקרה עצמית. לעומת זאת, במדינות הפחד, האזרחים מפחדים להביע את דעתם ומבצעים את מצוות השלטון בחוסר רצון, דבר הגורם להתפתחות איטית של הכלכלה, עוני ונחשלות טכנולוגית. משטר הפחד מפני השלטון מדכא יוזמה חופשית וביקורת על השלטון, ובכך נותן פתח למעשי עריצות ושחיתות שמרקיבים את מנגנון המדינה.

בניגוד להלך הרוח הבדלני שמקובל בקרב חוגים רבים במערב (בייחוד באירופה) שרנסקי מסרב להגביל את הדמוקרטיה רק לתרבות היהודו-נוצרית המערבית וטוען שהיא חייבת להיות מנת חלקם של כל אומות העולם. לטענתו, הערבים, הסינים, הקובנים והאפריקנים לא ראויים לדמוקרטיה פחות מאשר אמריקנים, צרפתים ובריטים ראויים לה. שרנסקי טוען שיציבות בעולם אפשרית רק כאשר כל אומות העולם יחיו במדינות חופשיות ולא בדיקטטורות עריצות. לכן שרנסקי תומך בקו תקיף כנגד מדינות טוטליטריות שמטרתו הפלת העריצים והענקת חירות לעמים המדוכאים על ידי הקמת משטרים דמוקרטיים המחויבים לחירות ושמירה על זכויות אדם.

תפישתו של שרנסקי לגבי תפקידו של המערב (ארצות הברית ואירופה) בתהליך זו תואמת במידה רבה את השקפת עולמו ומדיניותו של נשיא ארצות הברית המכהן ג'ורג' ווקר בוש, ובעקבות פרסום הספר הזמין הנשיא את שרנסקי לשיחה בת שעה על הספר בבית הלבן.