אורי מילשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ד"ר אורי מילשטיין (נולד ב-1940), היסטוריון ופילוסוף צבאי ישראלי.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 השקפותיו
3 ספריו
4 הערות שוליים
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ראשית חייו

נולד בארץ ישראל ב-1940 לאברהם, מתנדב בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה, ושרה מילשטיין, גננת נודדת. למד בבית ספר "החי"ל" בשכונת יד אליהו בתל אביב, בבית הספר החקלאי "הדסים", וסיים את לימודיו התיכוניים בתיכון עירוני ה' בתל אביב. על פי תיאורו בספרו האוטוביוגרפי "על מה חלמנו" (2006), החל לחקור את מלחמות ישראל באופן ביקורתי כבר בזמן לימודיו ב"הדסים". כבר אז עסק בשבירת מיתוסים והיה שנוי במחלוקת בקרב המורים והתלמידים. בהיותו כבן 13, לדוגמה, חשף את העובדה שאנשי מחלקת הל"ה נשלחו מירושלים לגוש עציון בינואר 1948 להביא פלזמה לפצועים בקרב 14 בינואר, אך קודם לכן באותו יום החישו הבריטים את הפצועים לירושלים, ומכאן שהל"ה הלכו ונהרגו לשווא.

[עריכה] שירותו הצבאי

בשנת 1958 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים כלוחם, מ"כ וחובש קרבי. לפני שהשתחרר משירות חובה מינה אותו סגן מפקד חטיבת הצנחנים, רפאל איתן (רפול), להיסטוריון של הצנחנים. כהיסטוריון וכחובש קרבי הוא לחם במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. במלחמת יום הכיפורים פיקד על כוח אשר חילץ נפגעים משדות הקרב. כהיסטוריון של הצנחנים נחשפו בפניו ארכיונים סודיים ומסמכים סודיים של צה"ל. בשנת 1974 הדיח אותו סגן מפקד החטיבה יצחק מרדכי מתפקידו כהיסטוריון בגלל כתיבה ביקורתית על קרב החווה הסינית. הוא סיים את שירות המילואים שלו כקמ"א במחלקת היסטוריה של חיל האוויר.

[עריכה] משפחה

נשוי לשחקנית שפרה (בן דוד) מילשטיין, ולזוג שתי בנות. בתו דלית הקימה עם אבישי מילשטיין (לא קרוב משפחה) את "תיאטרון נוצר" והיא מנהלת אותו.

מילשטיין, שהוא בן אחייניתה של רחל המשוררת, הוציא לאור את שיריה ופרסם את הביוגרפיה שלה בספר "שירי רחל - סוד קסמם". ערך שלושה מופעים לזכרה עם חווה אלברשטיין, נעמי שמר, דודו טופז ואחרים. הוא אף נקרא בשם "אורי" בהשראת שירה של רחל "עקרה" ("בן לו היה לי!...אורי אקרא לו...") ^[1]. בביוגרפיה תקף בחריפות [1] את חברי קיבוץ דגניה א' שגירשו את רחל מקיבוצם לאחר שנודע להם דבר מחלתה.

[עריכה] דרכו האקדמית

לאחר שחרורו משירות חובה בצה"ל בשנת 1960 למד באוניברסיטה העברית כלכלה, פילוסופיה ומדע המדינה. עבודת הדוקטורט שלו הייתה על הטיעון הדתי בתהליך התחיקה בישראל. בזמן הלימודים ולאחר סיומם הקדיש את רוב זמנו לפיתוח פילוסופיה צבאית ולחקר מלחמות ישראל. תפקידיו בשירות החובה ובמילואים איפשרו לו לעיין במסמכים סודיים ולראיין אנשי צבא רבים. עד כתיבת שורות אלה הוא ראיין כ-7,000 איש. לאחר מלחמת ששת הימים פרסם את מחקרו הראשון, "מלחמות הצנחנים", ובתחילת 1973 פרסם היסטוריה צבאית של היישוב והמדינה "בדם ואש יהודה". עם התמשכות מחקריו, ובעיקר אחרי מלחמת יום הכיפורים, החל לחשוף ליקויים בסיסיים במבנה צה"ל ובתפקודו.

בשנות ה-80 לימד היסטוריה צבאית במכללה לפיקוד ולמטה (פו"ם). לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 החל לפרסם ספרים ביקורתיים ביותר על צה"ל ומפקדיו. בשנת 1989 הוא החל לפרסם סדרת ספרים על מלחמת העצמאות, בה חשף את תפקודם הליקוי של מפקדים שנחשבו בישראל לגיבורים, שהקימו את צה"ל ופיקדו עליו עד מלחמת לבנון הראשונה ולאחר שהשתחררו עמדו בראש המערכת הפוליטית והכלכלית. בשנת 1993 פרסם את ספרו "קריסה ולקחה", ובו ביקורת חריפה על תפקוד צה"ל במלחמת יום הכיפורים. הדבר עורר ביקורת רבה אצל מפקדי צה"ל, ואלה ניסו להצר את צעדיו ולהביא להחרמתו. בשנת 1995 פרסם ספר ביקורת חריף ("תיק רבין: איך תפח המיתוס") על יצחק רבין, שהיה מפקד בפלמ"ח, ועל הפלמ"ח בכלל. בייחוד עורר סערה ציבורית הטיעון שהעלה, לפיו כאשר פיקד רבין על חטיבת הראל, הוא ברח משדה הקרב ב-20 באפריל 1948 ומאז סבל מתסמונת פוסט-טראומטית. לאחר רצח רבין פוטר מאוניברסיטת בר אילן עקב דבריו על רבין. תקופה מסוימת לימד מילשטיין בשלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל, וכיום הוא מלמד במכללת צפת ובמכללת יהודה ושומרון באריאל במעמד של מרצה זוטר.

הקים את "מכון שרידות" ואת הוצאת הספרים "שרידות". הוא מרכז את הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים, שהעלה טענה שעוררה סערה בשנת 2006, שעיטורי גבורה רבים ניתנו ללוחמי קרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים על סמך מצגי שווא. בעקבות החלטת בג"ץ נפתחו בפני חברי הפורום תיקי העיטורים בארכיון צה"ל. המסמכים הסודיים בתיקים איששו את הטיעון בדבר הענקת עיטורים על סמך מצגי שווא.

[עריכה] השקפותיו

מילשטיין פיתח מטפיזיקה חדשה: הוא טוען כי עקרון השרידות הוא אבן יסוד בהתנהגות האדם. מכיוון שאנחנו חיים בסביבה מאיימת הרי המניע לכל מופע, לא רק בחיי אדם ולא רק בתחום האורגאני אלא בכל מה שמצוי ביקום, הוא סיבית - BIT - מידע המכילה אלגוריתם (תרשים זרימה) לניטרול איומים. מכאן שהיקום כולו לרבות חברת האדם מורכבים ממאיימים וממאויימים, שהם ממדים שונים של אותה תופעה. ההבדל בין הבלתי אורגאני לאורגאני ובין החד-תאי לאדם הוא באורך שרשרת סיביות המידע המכילות לא רק הוראה מובנית לנטרל איומים אלא גם אסטרטגיות וטקטיקות איך לעשות זאת באופן אופטימאלי. המפעל המדעי כולו עוסק בחקר השרשרות האלה בכל התחומים.

מן התאוריה הבסיסית הנ"ל מסיק מילשטיין כי המודל האנתרופולגי היסודי להבין את התנהגות האדם הוא הקרב שבו כל צד מתאמץ לנטרל את הצד שכנגד עד כדי השמדתו. זה נכון לא רק במלחמות ממש אלא גם בתחום הכלכלי ביחסים בין בעל לאשה בקנאת סופרים וכו'. מכאן התענינותו הפילוסופית במלחמות ישראל שהרי ללא ניהול אופטימאלי של המלחמות ישראל לא תצליח לנטרל את האיומים עליה ולא תשרוד.

בעניין מלחמות ישראל הוא טוען ש[צה"ל]] הינו צבא בעל תפיסת בטחון אנטי-אינטלקטואלית, אשר בעצם כלל איננו צבא מקצועי אלא מיליציה חמושה עם אמצעי לחימה מתקדמים. מלחמת לבנון השנייה הוכיחה כי לא די באמצאי לחימה מתקדמים כדי לנצח במלחמות אלא יש צורך בטקטיקות ובאסטרטגיות אופטימליות ואותן צה"לך אינו מסוגל לפתח. הוא סבור ש[[קורס קצינים בצה"ל|אינו מכשיר את הצוערים לתפקידי פיקוד אלא מבצע אינדוקטרינציה פוליטית ומיתולוגית. לטענתו, רוב ההיסטוריה הרשמית על מלחמות ישראל מורכב ממיתוסים יותר מאשר עובדות ונועדה בעיקר להאדיר את שמם של המפקדים ושל נותני חסותם הפוליטיים. בספרו האחרון "עלית דם בדיר יאסין - הספר השחור" הוא טוען שהאירוע המכונן של היווצרות התודעה הלאומית הפלסטינית, הטבח בדיר יאסין, אינו אלא מיתוס שנוצר על ידי השמאל ביישוב במטרה למנוע איחוד בין ארגון ההגנה לאצ"ל ולמנוע את כניסתו של מפקד אצ"ל מנחם בגין לממשלת האיחוד הלאומי הראשונה בראשותו של בן גוריון.

[עריכה] ספריו

"רזמח", מחברות לספרות, 1970.
"מלחמות הצנחנים", 1968, בהוצאת רמדור
"דב הבלונדיני", 1970, בהוצאת רמדור
"ההיסטוריה של מלחמת העצמאות כרכים א-ד", 1989-1991, בהוצאת זמורה ביתן
"תיק רבין: איך תפח המיתוס", 1995, בהוצאת מכון שרידות
"מלחמות הצנחנים כרכים א-ד", 1985-1987, הוצאת "שלגי"
"הצליחה שלא הייתה", 1992, בהוצאת ירון גולן
"קריסה ולקחה", 1993, בהוצאת מכון שרידות וידיעות אחרונות
"סיירת שקד", 1994, בהוצאת ידיעות אחרונות (יחד עם דב דורון)
"קריסה ולקחה - מהדורה מורחבת", בהוצאת מכון שרידות, 1999
"תורת הבטחון הכללית - עקרון השרידות", 1999, בהוצאת מכון שרידות.
"תיק רבין - מיתוס ושברו", 2005, בהוצאת מכון שרידות.
"על מה חלמנו" (עם גדעון אריאל) 2006, שרידות
"עלילת דם בדיר יאסין - הספר השחור", 2007, בהוצאות המדרשה הלאומית ומכון שרידות. עוסק בהפרכת את הטענה שהיה טבח בדיר יאסין במלחמת העצמאות.