אליעזר מרגולין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליעזר מרגולין (1874 - 1944), ממפקדי הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
מרגולין נולד בעיר בלגורוד ברוסיה. בילדותו לא קיבל חינוך ציוני ונמשך דווקא לתרבות הרוסית. ידע בעל-פה את שירי פושקין ולרמונטוב, אהב את מרחבי השדות של הדון והוולגה והעריץ את הקוזקים על רוח החופש הפועמת בהם ועל סוסיהם המהירים.
בשנת 1881, בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני הורע מצב היהודים ברוסיה. הורי מרגולין החליטו לעלות לארץ ישראל ולקנות משק חקלאי במושבה רחובות. בלית-ברירה הצטרף אליהם מרגולין בן ה-17.
[עריכה] 1892-1902 חקלאי ברחובות
מרגולין הוטל לפתע לארץ שוממה ונתגלה לו כי השפה העברית אינה משמשת רק לתפילה אלא היא גם שפת דיבור וכותבים בה סיפורים ושירים. הוא ראה גם בפעם הראשונה יהודים עובדים ולא רק מסתובבים ועוסקים במסחר עם איכרים ו"פריצים". הוא החל לעבוד במרץ בכרם ובשקדים של משק הוריו. שומר המושבה לימד אותו לקלוע ברובה ושומר הכרמים, איש בדווי, לימד אותו רכיבה על סוסים. צעירי רחובות התארגנו בפיקודו של מרגולין שאימן אותם ברכיבה ובקליעה למטרה. כאשר ביקר הרצל ברחובות בשנת 1898 היה מרגולין בראש יחידת רוכבים שקיבלה את פניו. מרגולין היה לבוש בעבאיה וכאפיה. זה עשה רושם רב על הרצל וכשניגש מרגולין ללחוץ את ידו טפח לו בחיבה על כתפיו. למרגולין היו גם חברים ערבים רבים שהעריצו אותו וקראו לו "חוואג'ה נזר".
כאשר הוריו של מרגולין נפטרו בהפרש קצר נקלע המשק שלו לחובות והוא הסתבך גם בחובות ותשלומי ריבית. ממורמר ומאוכזב החליט מרגולין למכור את המשק ולהגר לאוסטרליה. לפני שעזב את המושבה הלך לבית הקברות ברחובות להיפרד מהוריו ונשבע כי ישוב לארץ כמלח בצי הבריטי כדי לשחרר אותה משעבוד התורכים המושחתים ומן המלווים בריבית.
[עריכה] מפקד בצבא האוסטרלי
מרגולין הגיע לאוסטרליה בחוסר כל. הוא ניסה כוחו בחקלאות אך נכשל. מחוסר ברירה פנה לעסוק במסחר אותו שנא. הוא הצליח במסחר, צבר מעט הון והתכונן לחזור לארץ-ישראל אך לפתע פרצה מלחמת העולם הראשונה.
מרגולין התנדב לצבא האוסטרלי ונשלח למצרים במסגרת חיל המשלוח האוסטרלי - ניו זילנדי (אנזא"ק). משם נשלח לחזית גליפולי שם נפצע והועלה לדרגת קצין. עם כשלון המערכה בדרדנלים נשלח לצרפת שם עלה בסולם הדרגות. בקרב על נהר סום קיבל אות הצטיינות. מספר פעמים התפוצצו פצצות על ידו, חבריו נהרגו והוא יצא שלם בגופו. הוא התקדם בסולם הדרגות והגיע לדרגה של לויטננט קולונל. מרגולין נפצע שלוש פעמים. הפציעה השלישית הייתה קשה והוא פונה ללונדון ושכב שבועות רבים בבית החולים. כשהחלים קיבל שחרור מהצבא לשוב לאוסטרליה. באותו הזמן שמע לראשונה על הגדודים העבריים. זאב ז'בוטינסקי, שהיה באותו הזמן בלונדון, נפגש עם מרגולין ושכנע אותו להצטרף כמפקד הגדודים העבריים.
[עריכה] מפקד בגדודים העבריים
מרגולין היה באותה התקופה המפקד היהודי הנערץ ביותר. הוא קיבל את הפיקוד על הגדוד העברי השני שנקרא גם גדוד 39 של קלעי המלך והורכב בעיקר ממתנדבים יהודים מארצות הברית. מרגולין מוזכר בשיר המפורסם "אריה, אריה":
- בערב נתנו לנו בשר
- באמת שלא היה טרי
- טענו לפני מרגולין השר
- אמר: אכול ותהיה בריא.
בספטמבר 1918 היה מרגולין בראש כוח מגדוד 39 ויחידות מגדוד 38. הכוח חצה את הירדן במעבר אום-שורט וכבש את העיירה א-סלט. מרגולין היה מושל צבאי בעיירה זו במשך שבועיים.
עם תום מלחמת העולם הראשונה פורקו גדודים 38 ו-39 שהיו מורכבים ממתנדבי חו"ל והוקם גדוד ממתנדבי ארץ ישראל שנקרא "הגדוד הראשון ליהודה".
קיומו של כוח יהודי היה לצנינים בעיני הבריטים והערבים. הוחלט להקים כוח מעורב יהודי -ערבי תחת פיקוד בריטי. הכוח ייקרא "חיל ההגנה לפלשתינה"(Palestine defense force). הכוח היהודי בפיקודו של מרגולין היה אמור להיות בצפון הארץ והערבי -בדרומה.
[עריכה] מאורעות מאי 1921 -סיום הקריירה הצבאית
ב-1 במאי 1921 פרצו מהומות דמים במקומות שונים בארץ. המהומות הקשות ביותר היו בתל אביב. ההגנה לא הייתה מוכנה לכך וביום המהומות הראשון נרצחו 13 יהודים בשכונות הגבול. המקרה המחריד ביותר היה ב"בית העולים" ברחוב עג'מי ביפו שם נרצחו בדם קר 13 יהודים על ידי פורעים ערביים בסיוע שוטרים ערביים.
במחנה סרפנד היו 30 חיילים משרידי הגדוד העברי. ישראל שוחט שהיה אחראי על ההגנה באזור טילפן לסמל בגדוד יצחק אולשן (אולשנסקי) וביקש ממנו להגיע בדחיפות לתל אביב. כשהגיעו אולשן וחברו למקום והסתברה להם חומרת המצב הם הזעיקו את חבריהם. מרגולין לא שותף בענין כי לא רצו להפליל אותו בפעולה שמשמעותה הפרת פקודות הצבא ומשפט צבאי.
כאשר נודע הדבר למרגולין הוא לא כעס על חייליו על מעשם אלא על כך שלא הודיעו לו כדי שיוכל לצאת בראשם. הוא ידע שבכך הוא חורץ את דינו ומסיים את הקריירה הצבאית שלו אבל לא היה אכפת לו. בתור יהודי הוא בחר ללא היסוס לצאת ולעזור לאחיו היהודים.
הוא הגיע לתל אביב והחל לגייס את משוחררי הגדוד העברי ששהו בתל אביב. הוא ארגן אותם בעמדות בגבולות העיר ולמחרת עם התחדשות המהומות הם פתחו באש אל התוקפים. הוא ארגן יחידה שחדרה לנמל יפו וצעדה בסך ברחובות העיר. פעולות אלה גרמו לסיום המהומות.
פעילות הגדוד העברי במאורעות 1921 היו סיבה מספקת לפירוקו. הבריטים פיטרו את כל החיילים אך לא העמידו אותם למשפט צבאי.
מרגולין נאלץ לעזוב את הארץ כדי שלא יועמד למשפט צבאי. בתחנת הרכבת בלוד אמר לחייליו: "התיאשתי מהשלטון אבל לא מהארץ. לכן,להתראות".
[עריכה] סוף דבר
מרגולין נסע ללונדון שם ביקש למצוא לו תפקיד במשטרה אך ללא הצלחה. הוא חזר מאוכזב לאוסטרליה. מכתביו משם היו ספוגים מרורים וגעגועים לארץ ישראל.
הוא נפטר בשנת 1944 בגיל 69 ונקבר בסידני.
בשנת 1950 הובא לקבורה ברחובות ליד קבר הוריו בלוויה בה השתתפה צמרת הממשלה והצבא וחבריו משוחררי הגדודים העבריים.
במוזיאון בית הגדודים באביחיל יש אגף המוקדש למרגולין ובו מסמכים ואביזרים מתקופת שירותו הצבאי.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה סמילנסקי:משפחת האדמה,כרך ג.
- ספר תולדות ההגנה: כרך ב, חלק ראשון
