בית היתומים של יאנוש קורצ'אק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דיוקנו של יאנוש קורצ'ק. מתנוסס על קיר האולם הגדול בבית היתומים ברחוב קרוכמאלנה, ורשה.

יאנוש קורצ'אק היה במשך שנים רבות מנהלו של בית יתומים בוורשה, בירת פולין.

הסיבות שבגללן עלה במוחו של קורצ'אק הרעיון להקים את בית היתומים:

• כאשר ביקר בבתי יתומים אחרים ודימה אותם לבתי סוהר באורח החיים שבהם וביחס המבוגרים לילדים שנראו כשל סוהר לאסיר:
  • היחס בין הילדים וההנהלה היה ללא כל הבנה הדדית והילדים היו כפופים לפקודות ולתקנות חמורות הנקבעות על ידי ההנהלות.
  • הילדים היו נתונים באווירה מתמדת של פחד, שקר, הלשנה ולא היה כל שיתוף פעולה בינם לבין מוריהם.
• קורצ'אק רצה לשנות כל זאת, ולבסס את בית היתומים שלו על הבנה הדדית בין מבוגרים לילדים ועל כבוד והערכה לילדים.
• קורצ'אק התעניין בעולמו הרוחני והגופני של הילד הבריא בכל גילוייו, בתהליכי התפתחותו ובפעולות הגומלין שלו עם הסביבה הקונקרטית.

יד ימינו של קורצ'אק הייתה סטפה וילצ'ינסקה. קורצ'אק היה המוח החושב, וסטפה הייתה היד המבצעת של כל תוכניותיו. סטפה הייתה עוזרתו הצמודה במהלך כל תקופת ניהולו את בית היתומים. וכך בשנת 1911 נכנס קורצ'אק לבית היתומים ברחוב קרוכמלאנה 92 אשר נבנה לפי תוכניותיו והוא מנהלו.

[עריכה] מבנה בית היתומים

האנדרטה לזיכרו של יאנוש קורצ'ק בחצר בית היתומים הראשון שלו ברחוב קרוכמלאנה, ורשה.

הבית הלבן ברחוב קרוכמלאנה היה מגרש גדול מוקף חומה אשר לצד שערו עומד שוער. מעבר לחומה ישנה חצר גדולה ושקטה ולפנים בנין לבן, רב חלונות בעל 3 קומות, מרתף ומעל הקומה ה-3 ישנו בית קטן מרובע שקבוע בו חלון גדול קמרוני אשר בו התגורר קורצ'אק. הבניין הגדול נועד ל-130 ילד ובקרבתו ארבעה בתים קטנים מבודלים לאלה שאינם מסוגלים או יכולים לחיות בחברה או לאלה שהחברה עייפה אותם והם מעוניינים בבדידות, אלו הם בתי המתבודד, חלק מבתי המתבודד היו ריקים וחלקם מרוהטים עם ספרים וצעצועים.

מעבר לדלת הבניין הגדול היה מסדרון שיש מרווח ומדרגות שיש המובילות לכיוונים שונים: למטה – למרתף, למעלה – לתוך הבית. עלייה במדרגות השיש הרחבות הובילה לאולם גדול, מהעבר האחד של האולם חצר גדולה ומהעבר השני ישנה דלת, מעבר לדלת היה משרד ריק, שם מקבל קורצ'אק הורים וילדים לשיחה.

האולם הריק היה ארוך מאוד כמעט כמידת אורכו של כל הבית ונתחלק לשני חלקים: בחציו האחד שולחנות ומסביבם כיסאות – החלק לאכילה ובחציו השני אין רהיטים ושם משחקים הילדים כשאין מזג האוויר מאפשר להם לשחק בחצר. ברוב האולם תקרה גבוהה בשיעור שתי קומות, אך מצידה האחד משתרעת לכל רוחבה גזוזטרה (מרפסת) המנמיכה את התקרה בקומה אחת והיא משווה לאולם מראה של תיאטרון.

על הקירות תלויים הודעות שונות בהן מודיעים הילדים לחבריהם על פעילויות שונות ומשתפים את בילדים בסקרים שונים ובהצעות שונות. בקיר השמאלי של האולם ישנו ארון גדול המחולק להמוני מגירות, כל מגירה שייכת לחניך אחר שם החניך שם את חפציו האישיים.

דלתות הובילו מן האולם אל חדרים צדדיים שהיו מרוהטים ככיתות בית הספר: החדרים שימשו כבית כנסת, ללימוד יידיש ועברית, להכנת שיעורים, למקום פגישה של חוגים שונים, לדיונים של בית המשפט, לקריאת העיתון השבועי של בית היתומים ועוד.

היו בבית היתומים שני חדרי מיטות אחד לבנים ואחד לבנות. בחדר המיטות לבנים היו 50 מיטות ובחדר המיטות לבנות היו 56 מיטות. ליד כל מיטה היה מונח כיסא עליו היה מניח החניך את בגדיו. היו גם חדרי רחצה נפרדים לבנים ולבנות. וכאמור, בית היתומים מילא אחר כל צורכיהם של הילדים.

[עריכה] תהליך קבלת ילד לבית היתומים

לפני שנכנס ילד לתקופת הניסיון בבית היתומים היה עליו להיות בן מעל ל7- שנים וללא כל פיגור שכלי או מחלה.

תקופת הניסיון:
כל חבר חדש היה מקבל אפוטרופוס מבין התלמידים הוותיקים שהיה יועצו, מדריכו ומגנו של החבר החדש לפרק זמן של שלושה חודשים. האפוטרופוס היה מסביר לחבר החדש את סדרי המקום ומסייע לו להכיר את כל הנהלים, כל הנוהגים, וכל התקנות, ומראה לו כיצד להתנהג לפי המקובל.

לאחר כחודש מהגעת הטירון (חניך חדש) נערך על אודותיו משאל בקרב כל ילדי בית היתומים ובו כל ילד מתבקש להצביע ולהגדיר את יחסו לטירון, בשלוש אפשרויות הצבעה:

• פלוס – משמעו "אהוד עלי"
• מינוס – משמעו "שנוא אבל עדיין איני מכיר אותו"
• אפס – "אני אדיש כלפיו"

טירון שקיבל הרבה מינוסים היה מוגדר כ"טירון חשוד" ולמשפחתו הייתה מגיעה הודעה שנשקפת לו סכנה של הוצאה מהמוסד.

לאחר שנה להימצאות הטירון בבית ביתומים נערך עליו משאל נוסף בקרב החניכים ובו נתבקשו החניכים לתת לטירון את דרגת אזרחותו בבית היתומים:

1. מכביד - ניתן היה להוציא מהמוסד אם לא חל שיפור בהתנהגותו.
2. אדיש - חניכי המוסד אדישים אליו והצטרפותו למוסד עודנה בקרב שאלה.
3. תושב - קיבל אזרחות מלאה זמנית למקרה שיוחלט אחרת וכן פתק אשר עודד אותו להמשיך ולשפר את דרכיו ולהפוך ל"נדרש", כלומר, לאזרח מלא.
4. נדרש - טירון אשר קיבל אזרחות מלאה.

בגיל 14 שולחו הילדים מבית היתומים, על הביקורות שהוטחו בו בנושא ענה קורצא'ק כי יש רשימת המתנה ארוכה של יתומים ויש לאפשר גם להם לשהות חלק מילדותם בבית היתומים.

[עריכה] אורח החיים בבית היתומים

בבית היתומים של קורצ'אק גדלו ילדים יתומים ובני עניים עזובים. מבני בית היתומים היו מלאי אוויר ואור, והחיים בהם היו מאורגנים במסגרת שהניחה מקום רב לשוויון ולחופש. כל ילדי בית היתומים לבשו תלבושת אחידה על מנת לא לקפח את אלו שמשפחותיהם אינם שולחות להם בגדים. בילדים שהתקבלו לבית היתומים היה קורצ'אק מטפל בעצמו, מספר את שערותיהם, גוזז את ציפורניהם ובודק את מצבם הגופני, שכן קורצ'אק היה הספר והרופא של בית היתומים. בין הילדים שררה אחווה קבוצתית וקורצ'אק עשה כמיטב יכולתו למנוע התדרדרותם לפשע ולכנופיות. במבנה חברת הילדים של קורצ'אק היו יסודות של משפחה מרובת נפשות המשמשת רקע לחינוכם של הילדים. יאנוש וסטפה היוו את דמות האב והאם של הילדים.

קורצ'אק דאג לכך שקשריו של הילד עם משפחתו הטבעית, הורה שנותר בחיים או כל קרוב אחר לא ינותקו, ואחת לשבוע, ביום השבת היו מבקרים החניכים אצל משפחותיהם ללא הגבלה. לאלו שלא נותרו להם קרובים היה קורצ'אק דואג במיוחד - לוקח אותם לגן החיות, לקולנוע ולהצגות שונות.

כל חניכי בית היתומים הלכו לבתי ספר אשר נמצאו בקרבת מקום ושם למדו היתומים. יאנוש קורצ'אק היה עוקב אחר הכנת שיעורי הבית של חניכיו אשר למדו בבתי ספר בעיר וסייע להם רבות: בין התלמידים שפיגרו בקריאה או שהתקשו בה היה עורך תחרויות קריאה וכך דרבן ילדים ליתר מאמץ.

פעמיים בשנה הוזמנו המשפחות לישיבות עם המחנכים, בישיבות היה מודיע המוסד למשפחות על עברות חמורות של הילדים, הן חתמו על תעודת ביה"ס והוזמנו להצגות שנערכו במוסד.

בחדר האוכל בזמן הארוחה ישבה ליד כל שולחן קבוצה מעורבת של ילדים, בנים ובנות בני גילאים שונים ולהם מדריך, אף קורצ'אק וסטפה ישבו לאכול עם הילדים.

הקפדה מיוחדת הקפיד קורצ'אק על ניקיונם האישי של חניכיו ועל החינוך לניקיון. קורצ'אק נתן עידוד לניקיון על ידי מתן פרסים ועל ידי הנעה לשמירה על הניקיון, כך קיבלו הילדים שהקפידו על ניקיונם בגדים יפים, אלו שניקיונם הניח את הדעת קיבלו בגדים כביסים אלו אשר ניקיונם לקה בחסר קיבלו את הבגדים הלא יפים שאף אחד לא רצה.

כדי להקנות לילדים הרגשת ביטחון דלק האור כל הלילה בחדרי השירותים וגם אחד המחנכים ישן בחדרי השינה.

קורצ'אק דאג לילדים דלי המשקל בדיאטות מיוחדות והיה משדל אותם לאכול יותר על ידי משחקים ותחרויות.

קורצ'אק היה קשוב לתלונות הילדים והשתדל לטפל בכל התלונות שהופנו כלפיו ולא שידל את חניכיו שלא יפה להתלונן על אנשים בפניהם כרוב המחנכים. קורצ'אק הנהיג הסדר במוסדותיו והוא הקשר בכתב עם תלמידים, הייתה תיבת דואר מיוחדת בה היו הילדים משלשלים אליה את מכתביהם, בהם היו מביעים את משאלותיהם, לבטיהם, ספקותיהם, בעיותיהם, חששותיהם וכדומה. על חלק מהמכתבים היה קורצ'אק עונה במהלך שיחה אישית או דרך מכתב.

בבית היתומים הוקדש מקום נרחב למשחקים, פעילויות, טיולים ותרגילים ספורטיביים, קורצ'אק עצמו היה משתתף במשחקי הילדים ואף לא נמנע מלעשות עימהם מעשי קונדס או תעלולים פרועים.

בבית היתומים של קורצ'אק לא נודעה אותה הרגשה של משטר מכביד, של חסדים וצדקות מזה ושל דיכוי רוחני ושלטון תקיף של מחנכים מזה, קורצ'אק ביקש לשחרר את יתומיו מכבלי השעבוד, להעניק להם עד כמה שאפשר שלטון עצמי ולפתח את עולמם העצמי. לחברת הילדים היו מוסדות שלטון משלה, בכללם:

• בית דין – אשר בו שפטו ילדים ונשפטו ילדים אשר ביצעו עברות. בבית הדין כולם היו שווים, אפילו קורצ'אק עצמו נשפט במסגרתו מספר פעמים ואף הורשע וקיבל עונש. העונשים בבית הדין היו מתאימים למסגרת בית היתומים: תורנויות נוספות, עזרה בגינה, בנקיון, בשטיפת הכלים וכו'.
• פרלמנט – מוסד השלטון הבכיר ביותר.
• ועדת חקיקה – בה נקבעו תקנות וחוקים.
• ועדת ספורט – ריכזה את אירועי הספורט.
• ועדה לארגון העבודה וחלוקתה – דאגה לכל עניני העבודה בבית היתומים.
• ועדת עיתון – אשר דאגה להוציא את עיתון בית היתומים אחת לשבוע.
• ועדה לקביעת דרגות אזרחות – בה נקבעה דרגת האזרחות של כל חניך.

חיי היום יום בבית היתומים היו מאורגנים ארגון מדוקדק של תורנים, מפקחים וכיוצא בזאת.

[עריכה] פעילויות חברתיות

בית היתומים כיום

על מנת להפיג את החד-גוניות של בית היתומים דאג קורצ'אק להכניס הזדמנויות רבות ככל האפשר לשמחה, להתפרקות ולעליזות. קורצ'אק שידל לחגיגיות מרובה בימי חג ומועד וניסה להרבות במועדים על ידי קביעתם של ימים מיוחדים המוקדשים לנושאים שונים שנתנו הזדמנות להעלאת מצב הרוח, כגון: "יום שלא כדאי לקום בו" (היום הקצר ביותר בשנה), "יום השלג הראשון" ועוד. ימים אלו היו ימי התעוררות כללית, משחק ומעשי קונדס בהם לקח אפילו קורצ'אק חלק לא מבוטל.

כמו כן היו גם פינות עיון ופינות למשחק, הייתה גם תזמורת ועיתון שבועי ומדי פעם יצאו להצגות.

העיתון ("מאלי פשגלונד") – מכשיר חינוכי רב חשיבות ראה קורצ'אק בעיתון הילדים, עיקר חשיבותו של עיתון זה אינו בכך שהוא מיועד לנערים ולילדים אלא בכך שהוא נכתב ונערך על ידי נערים וילדים. העיתון הוא מרכז לפעילות חברתית, לעבודה קולקטיבית ולבירור רעיוני חברתי. העיתון לילדים ולנוער הנו כלי ביטוי ליחיד, פורקן למחשבותיו ולרגשותיו ואמצעי להתלבטותם של אותם פרטים הנבוכים ומסתגרים בשיחה ובוויכוח שבעל פה. כל ילד אשר כתב לעיתון קיבל שכר סמלי על כתיבתו, "שכר סופרים".

[עריכה] בית היתומים בתקופת מלחמת העולם השנייה

דרך התמודדותו של קורצ'אק עם המעבר של בית היתומים לגטו והתנאים החדשים שנוצרו:

בשלהי 1940 הועבר בית היתומים של קורצ'אק וסגלו למבנה בית ספר רגיל בתוך תחומי הגטו. בית היתומים פעל במתכונת רגילה על אף הצפיפות הרבה שבה היו נתונים הילדים (כ-250 ילד) נשמרו חיי התרבות, הועלו הצגות והספרייה המשיכה לפעול.

הבעיה בגטו הייתה השגת אוכל לילדים הרעבים. קורצ'אק עשה מאמצים רבים להציל את ילדיו מרעב וממוות לשם כך נפגש עם כל מנהיגי הגטו, גם אלו שהיו שנואים על כולם, צעק, תבע ואיים.

[עריכה] סופו של בית היתומים

דגל בית היתומים של יאנוש קורצ'ק אותו נשא קורצ'ק כאשר היה עליו להוביל את ילדיו לטרבלינקה. הדגל שרד את המלחמה, ומוצג כיום בבית קורצ'ק אשר שוכן ברחוב קרוכמאלנה, בורשה, פולין.

סופם של הילדים היהודים בבית היתומים ושל סגל העובדים אשר שהו בגטו היה לעלות לרכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה באוגוסט, 1942. הגרמנים הציעו ליאנוש קורצ'אק חנינה ואפשרו לו להישאר בגטו אבל קורצ'אק דחה הזדמנות זו והעדיף להישאר עם ילדיו ברגעיהם האחרונים. קורצ'אק העדיף להסתיר מהילדים את המקום אליו מועדות פניהם, ויש אומרים זה השקר היחיד אשר סיפר קורצ'אק לילדיו. הילדים צעדו בטור בגאווה ממבנה בית היתומים האחרון שברחוב שיינה (Sienna) בדרום הגטו הקטן בורשה, אל האומשלגפלץ שבצפון הגטו הגדול, ומשם למחנה המוות טרבלינקה, כאשר קורצ'אק וסטפה וילצ'ינסקה מובילים בראש זקוף ובגאון בעודו מחזיק בדגל בית היתומים הירוק. דגל זה שרד את המחנה, וניתן לראותו בבית קורצ'ק כיום.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יעקב צוק, במחיצתם של יאנוש קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה, באתר "דעת".