בלשנות היסטורית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלשנות היסטורית (הקרויה גם בלשנות דיאכרונית או בלשנות השוואתית) היא המחקר של הדרכים שבהן השפות משתנות במשך הזמן, על ידי בחינה של שפות שדומות אחת לשנייה בתחומים שונים כמו מורפולוגיה, תחביר, וכן מטקסטים עתיקים שנשמרו. בלשנות היסטורית גם מבקשת למיין את שפות העולם על פי המוצא שלהן ולהבין את ההתפתחות ההיסטורית של השפות. הבלשנות היסטורית מודרנית צמחה מהפילולוגיה, מחקר טקסטים ומסמכים עתיקים. בשנותיה המקודמות, בלשנות היסטורית התמקדה על השפות ההודו-אירופיות הידועות יותר; אך מאז, עבודה רבה נעשתה על השפות אוסטרוניסיות ועל משפחות של שפות צפון אמריקאיות, וכן על שפות רבות אחרות.
[עריכה] אבולוציה של הלשונת והשיטה ההשוואתית
שפות משתנות במשך הזמן. הבלשנות ההיסטורית בונה עצי משפחה, רעיון שהומצא במאה ה-19 על ידי הבלשן ההיסטורי אוגוסט שליישר. הבסיס לעצים הוא השיטה ההשוואתית: שפות שחושבים כי הן קרובות אחת לשנייה מושוות זו עם זו, ובלשנים מחפשים התאמות קול המבוססות על הידע לגבי צורת שינוי של שפות, ולהשתמש בהתאמות אלה על מנת לשחזר את ההיפותזה הטובה ביותר לגבי טבעה של שפת האם המשותפת, שממנה השפות הנבחנות הגיעו.
עם זאת בלשנים לא מעטים כופרים בקיומן אי פעם של שפות אם. חיים רוזן אומר: "...מסתבר מדוע נתקלים ההשוואתנים בקשיים גדולים כל כך בנסותם לשחזר לשון קדמונית, לשון פרוטו. זו אינה ניתנת לשיחזור על פי הלשונות המתועדות תיעוד היסטורי שמבחינים בקרבה כלשהי ביניהן - ובראש ובראשונה בלתי אפשרי הדבר במישור התחבירי...כל לשון מקיימת וממשיכה הן את תכונות אמה הן את אלו של אביה, וכך יתקבלו בעלייתנו במדרגת דור אחד בכיוון העבר כבר שתי 'לשונות קדמוניות', בעליה במדרגה נוספת ארבע שפות פרוטו, וכו' וכו' עד לאיזה קוואזי אינסוף בלתי היסטורי" (קרבת לשונות, משפחות לשונות, השוואת לשונות, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים תשנ"ד).
השימוש בשיטה ההשוואתית מאומתת על ידי הפעלתה על שפות ששפת המוצא המשותפת שלהן ידועה. כך למשל, כאשר השיטה מופעלת על משפחת השפות הרומאניות, שכוללת את הצרפתית, הספרדית, הפורטוגזית, האיטלקית והרומנית, מתקבלת שפת האם שדומה למדי ללטינית – לא הלטינית הקלאסית של הוראס וקיקרו, אלא לטינית וולגרית, הלאטינית המקומית בה דיברו בניבים שונים ברחבי האימפריה הרומית המאוחרת.
ניתן להשתמש בשיטה ההשוואתית על מנת לשחזר שפות שבהן אין כל טקסטים כתובים, או בגלל שהם לא שרדו, או משום שלשפה לא היה כלל כתב. כך למשל, ניתן להשוות בין משפחת השפות הגרמאניות, הכוללת את הגרמנית, הדנית, האנגלית, הנורבגית, השבדית, ההולנדית, האיסלאנדית, והשפה הנכחדת גותית, על מנת לשחזר את הפרוטו-גרמאנית, שפה שכנראה הייתה בת זמנה של הלטינית ושלא שרדו ממנה טקטסים.
גרמאנית ולטינית (או, ליתר דיוק, פרוטו-איטלקית, שהיא האם של הלטינית וכמה משכנותיה) הן בעצמן קשורות זו לזו, וייתכן כי שתיהן הגיעו מהפרוטו-אינדו-אירופאית, שפה שדוברה לפני בערך 5000 שנה. חוקרים בנו מחדש את הפרוטו-אינדו-אירופאית על בסיס מידע מעשרת ענפיה, שהן: גרמאנית, פרוטו-איטלקית, קלטית, יוונית, בלטית, סלאבית, אלבנית, ארמנית, אינדו-איראנית ושני הענפים הנכחדים, טוכרית ואנטולית.
משתמשים בשיטה ההשוואתית על מנת להבחין בין ייחוס לשוני אמיתי – כלומר, העברה של שפה מהורים לילדים במשך דורות רבים – לבין דמיון מקרי המגיע ממגע בין-תרבותי. לדוגמה, 30% מהשפה הפרסית לקוחה מערבית, כתוצאה מהכיבוש הערבי של איראן במאה ה-8 וממגע תרבותי רב בעקבות זאת. אך הפרסית היא אינדו-אירופאית, והיא חברה בענף האינדו-איראני שכולל גם את הסנסקריט ושפות רבות אחרות בהודו המודרנית. רמז לכך שפרסית היא אינדו-אירופאית אפשר למצוא באוצר המלים ה"גרעיני" שלה, שהוא בדרך כלל אינדו-אירופאי (כמו מאדאר 'mother'), והאלמנטים הלשוניים החשובים שלה הם גם אינדו-אירופאים.
על פי השיטה ההשוואתית נבנו מחדש בהצלחה כמה משפחות גדולות מאד, כמו השפות האוסטרוניסיות (הכוללות את ההוואיית, טאגאלוג, אינדונזית, ומאלגאסי), ושפות ניגר-קונגו (רוב השפות באפריקה המודרנית). לאחר שמבינים את השינויים השונים בענפי המשפחות, ולאחר שמבינים כמות מספיקה מאוצר המלים הגרעיני ומהלשון של השפה המקורית, חוקרים בדרך כלל מסכימים ביניהם כי הוכח ייחוס משותף שלהן.
על הנאמר למעלה יש להוסיף שניתוח הנתונים הלשוניים אינו חד משמעי, והשאלה אילו שפות יוכללו באיזו משפחה לעתים קרובות נתונה בוויכוח. כמו כן, למרות המחשבה ההיסטורית, נמנעת הבלשנות ההשוואתית מלגעת בשאלת האבולוציה של השפה , שלא מן הנמנע שהייתה מועילה למדי לנושאי ההשוואה.
[עריכה] תאוריות שאינן מבוססות על השיטה ההשוואתית
מעוררות מחלוקת הרבה יותר הן ההיפותזות על קישורים בין שפות, שאינן נסמכות על יישום השיטה ההשוואתית. חוקרים שמנסים לחקור מעבר למה שמאפשרת השיטה ההשוואתית (לדוגמה, על ידי השוואה של מספר גדול של מלים ללא הקמת מערכת של דמיון מדויק ביניהן) לעתים מואשמים בכך שהם בונים תאוריות ללא בסיס. הבעיה היא שבין כל שתי שפות יש מספיק דמיון ביניהן, כך שהן עשוים להיות דומות אחת לשנייה במקרה, כך שהצבעה על דברים דומים בשתי השפות אינה מוכיחה דבר. דוגמה מפורסמת היא המילה הפרסית ל"רע", שמבוטאת (בערך) כמו המילה האנגלית ל"רע". אפשר להראות, כי הדמיון בין שתי המלים הוא מקרי לחלוטין, ואין לו דבר עם הקשר (הרחוק למדי) בין הפרסית לאנגלית. מצד שני, אפשר להפחית את ה"רעש" הבלשני הזה על ידי השוואה של מספר גדול של מלים.
מכיוון שמציאת סימוכין לקישורים רחוקים היא קשה כל כך, והמתודולוגיה עבור מציאה והוכחה של יחסים כאלה אינה מיוסדת היטב כמו השיטה ההשוואתית, המחקר של קשרים רחוקים רווי במחלוקות. עם זאת, עבור חוקרים רבים, הפיתוי לנסות למצוא קשרים רחוקים הוא גדול. אחרי הכל, ההיפותזה הפרוטו-אינדו-אירופאית נראתה בוודאי מופרכת למדי כאשר הופיעה לראשונה.
חוסר בטחון זה גם מתייחס לההערכות של כמות הזמן שיקח לשפה להשתנות לגמרי. דעה המצוטטת רבות טוענת, כי אם קבוצת אנשים תישלח לגלקסיה מרוחקת, לאחר 10,000 שנה הם ידברו שפה שלא תהיה דומה לשפת האם שלהם יותר מאשר כל שפה מקרית אחרת. נתון זה מבוסס על גלוטוכרונולוגיה, כשהיא מורכבת מהערכה מפושטת של איבוד 14% כל אלף שנים, ורמת דמיון מקרי של 5%. אולם, מחקרים אחרים מראים כי למעשה למלים שונות יש אורך חיים שונה מאד; לדוגמה, מלה מיוחדת כמו "אנציקלופדיה" תשרוד בממוצע רק לכאלף או אלפיים שנה, ואילו מלים נפוצות מאוד כמו "אני" ו"אתה" יכולות לשרוד לזמן כה ארוך שלא ניתן כלל להעריך את אורך החיים שלהן, ללא שחזורים עתיקים יותר מאלה שמקובלות בדרך כלל בבלשנות.
השחזור הרחוק ביותר יהיה השחזור של שפה פרוטו-עולמית. אך לא כל החוקרים סבורים כי שפה כזו הייתה קיימת בהכרח. כך למשל, קשה ליישב בין שפה פרוטו-עולמית לבין מה שאנו יודעים על הפרהיסטוריה. יוסף גרינברג הציע כי אנשים שיצאו מצפון מזרח אפריקה בערך ב-50,000 לפנה"ס דיברו פרוטו-עולמית. אך טענה זו סותרת את הטענה כי לאחר 10,000 שנה, לא יהיה כל קשר שניתן לזיהוי לשפת האם; אם כל השפות אכן קשורות זו לזו, אזי היחס ביניהן היה צריך להווצר בתקופה מאוחרת יותר.
ישנה היפותזה כי השפות הדנה-קווקזיות כוללות את שפות הנה-דן (הצפון אמריקאיות), הסינו-טיבטיות, קט (סיבירית), בורוששקי (פקיסטאן), השפות הקווקזיות (צ'צ'נית, שפות דגסטאן), ובאסקית. משפחת שפות זו היא היפותטית עד מאד.
ההיפותזה הנוסטרטית הוצעו על ידי דני, ששמו הולגר פדרסן, ב-1903. ההיפותזה טוענת כי הקבוצה הנוסטרטית כוללת שפות שונות מאוד זו מזו כמו האינדו-אירופאיות, אפרו-אסיאתיות, אורלית, אלטאית, שומרית, אלמו-דדרווידית, וקרטוולית. אחרים טוענים לקבוצות אחרות של שפות. יש שהציעו, כי הנוסטרטים היו פליטים משיטפון בים השחור בערך ב־5600 לפנה"ס, וחושבים כי זהו המקור לסיפורים על מבול (כמו מבולו של נח התנ"כי), שקיימים בכמה תרבויות. אולם, בלשנים לא הגיעו למסקנה חותכת לגבי התקפות של ההיפותזה הנוסטרטית. תומכיה, בניגוד לגרינברג, משתמשים בשיטה ההשוואתית המסורתית; אולם, ההשוואות שלהם לעתים לא מסתברות או כוללות יותר מדי שינויים סמנטיים, ואחרים מאשימים אותם כי הם פשוט מקבצים יחד את השפות שהם מכירים, ואינם מנסים להשוות אותן לשפות מרוחקות יותר.
