גטו לבוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גטו לבוב, בעיר לבוב שבגליציה המזרחית, פולין (כיום באוקראינה), היה מגדולי הגטאות שהוקמו בפולין בעת מלחמת העולם השנייה. הוא איכלס בשיאו 120,000 יהודים, ובעקבות רציחות וגירושים למחנות ההשמדה נותרו בו בסוף המלחמה לא יותר מ-200 איש, שהצליחו לשרוד במסתור.

תוכן עניינים 1 רקע 2 הגטו 2.1 הקמה 2.2 האקציות והמשלוחים 2.3 חיסול הגטו 3 קישורים חיצוניים 4 לקריאה נוספת

[עריכה] רקע

ערב מלחמת העולם השנייה הייתה קהילת לבוב השלישית בגודלה מבין קהילות יהדות פולין. בעיר ישבו כ-110,000 יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של 340,000 אזרחים, היינו כשליש מתושבי העיר. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה נכנסו הסובייטים ללבוב וסיפחו אותה לתחום שליטתם, יחד עם יתר אזורי גליציה המזרחית. בעיר ובסביבותיה חסו באותה עת יותר ממאה-אלף פליטים יהודיים ממערב פולין הכבושה בידי הנאצים, אשר נמלטו למזרח פולין בה נהנו היהודים, לכאורה, ממעמד שווה לזה של בני לאומים אחרים תחת השלטון הסובייטי. בקיץ 1940 הוגלו רבים מהם לירכתי ברית-המועצות.

עם פלישת הגרמנים לשטחי ברית המועצות ביוני 1941 במבצע ברברוסה, היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. כעשרת אלפים יהודים ברחו מלבוב בעקבות הצבא הסובייטי, אל תוככי ברית המועצות. בעיר לבוב התקבלו הגרמנים בתרועות שמחה בידי לאומנים אוקראינים, שראו בנאצים כוח משחרר מן הכיבוש הקומוניסטי ושמחו לשתף איתו פעולה. יחידות איינזצגרופן בסיוע אוקראינים מקומיים אירגנו פוגרום רחב-היקף ביהודי העיר, באמתלה של תגמול על רציחות ה-נ.ק.וו.ד. במהלך הפוגרום, בסוף יוני ותחילת יולי 1941, נרצחו כ-4,000 יהודים, וכן אינטלקטואלים ומרצים מאוניברסיטת לבוב. בפוגרום נוסף שנערך ב-25 ביולי תחת השם "ימי פטליורה", על שם המנהיג האוקראיני סמיון פטליורה שנרצח בידי מתנקש יהודי, נרצחו כ-2,000 יהודים נוספים שהוצעדו לבורות ירי בבית העלמין היהודי ובכלא לונצ'קי.

החל מיולי 1941 הוכרחו היהודים לסמן עצמם בסרט זרוע עם מגן דוד כחול, והוקם יודנרט בעיר שבראשו הועמד יוסף פרנס. ב-2 באוקטובר נלקחו 500 העובדים היהודים הראשונים לעבודות כפייה למען תעשיית החימוש הגרמנית, והועסקו בהקמת מחנה עבודה ברחוב ינובסקה (שנודע כמחנה ינובסקה). יוסף פרנס סרב לשתף פעולה עם הגרמנים באספקת יהודים לעבודות כפייה, ולכן הוצא להורג בנובמבר 1941 ובמקומו הועמד בראש היודנרט הנריק לנדסברג.

[עריכה] הגטו

[עריכה] הקמה

ב-8 בנובמבר 1941 הוצא צו המורה על הקמת "רובע מגורים יהודי" בלוויית מפה המסמנת את תחומי הרובע וכן לוח זמנים לביצוע, על פיו אמורה העיר להיות "נקייה מאלמנטים יהודיים" עד 14 בדצמבר. במקביל החלה המשטרה הגרמנית בסלקציה של יהודים, ובמבצע שנקרא "האקציה תחת הגשר" נבחרו ונורו למוות 5.000 קשישים וחולים.

בדצמבר הושלם מבצע הקמת הגטו, ואוכלס בקרוב ל-120,000 יהודים.

[עריכה] האקציות והמשלוחים

גטו לבוב וגטו לובלין היו הראשונים מהם אורגנו משלוחים למחנות ההשמדה במסגרת "מבצע ריינהרד". בלבוב שימשה חצר בית הספר סובייסקי כמקום ריכוז ואיסוף, שם נערכה סלקציה שלאחריה הועברו אלה שנמצאו בלתי כשירים לעבודה – בעיקר זקנים, נשים וילדים – לתחנת הרכבת קלפארוב שליד מחנה ינובסקה, וממנה יצאו המשלוחים למחנה המוות בלז'ץ. בין 16 במרץ ל-1 באפריל 1942 שולחו 15,000 מתושבי גטו לבוב להשמדה בבלז'ץ.

לאחר סדרת משלוחים אלה נותרו בגטו 86,000 תושבים רשומים (ובנוסף מספר לא ידוע של שוהים בלתי רשומים). בגטו הוקמו סדנאות עבודה, ורבים הועסקו גם בעבודות כפייה מחוץ לתחומי הגטו, בעיקר במחנה ינובסקה. ב-23 ו-24 ביוני נלקחו 2,000 יהודים נוספים לינובסקה; רק 120 מהם הועסקו בעבודות כפייה, וכל היתר נורו במקום.

במהלך חודש אוגוסט 1942 נערכה "האקציה הגדולה" בגטו. בהנחיית האס אס ובסיוע משמרות אוקראינים והמשטרה היהודית רוכזו היהודים במספר נקודות איסוף בעיר – כיכר תאודור, חצר בית הספר סובייסקי, והרחבה בחזית מחנה ינובסקה. כ-1,600 מתוכם נבררו לעבודה במחנה ינובסקה, כ-1,000 נורו עוד בתחומי הגטו (ביניהם ילדי בית היתומים והחולים מבתי החולים), והיתר – בין 40,000 ל-50,000 במספר – נשלחו להשמדה בבלז'ץ. עם סיום "האקציה הגדולה", ב-1 בספטמבר 1942, הוצא להורג בתלייה ראש היודנראט הנריק לנדסברג, יחד עם אנשי המשטרה היהודית.

בגטו נותרו לאחר האקציה כ-65,000 איש, מהם כ-15,000 "שוהים בלתי חוקיים". שטח הגטו הצטמצם לכדי מחצית משטחו המקורי, ובאופן רשמי יכלו לשהות בו רק בעלי אישורי עבודה. הגטו היה תחת שמירה כבדה ומוקף בגדרות תיל. המזון היה במחסור, אספקה רפואית לא הייתה כלל, והתנאים התברואתיים ירודים ביותר. בסתיו 1942 פרצה מגפת טיפוס בגטו והפילה חללים רבים.

ב-18 בנובמבר 1942 נערכה סלקציה נוספת, במהלכה נבררו כ-5,000 יהודים "בלתי פרודוקטיביים" ונשלחו לבלז'ץ. בית החולים היהודי חוסל ומנהלו, ד"ר קורצרוק, הועבר למחנה ינובסקה. באקציה נוספת שנערכה בין ה-5 ל-7 בינואר הוצאו להורג בין 15,000 ל-20,000 איש בחולות שליד ינובסקה, בכללם שארית חברי היודנרט שפורק. בתים בגטו הועלו באש במטרה להוציא מסתתרים ממחבואיהם.

[עריכה] חיסול הגטו

הגטו הוכרז כ"מחנה עבודה" בו יכלו לשהות רק כאלה שחיוניים לעבודה למען המאמץ המלחמתי. עדיין, חסו בו במסתור עוד אי-אלו שוהים בלתי חוקיים שחמקו מן האקציות. ב-1 ביוני 1943 הוחלט על חיסול סופי של הגטו, במאמץ משותף של האס אס, כוחות משטרה גרמנים ואוקראינים, ונוער היטלריוגנד. בין היהודים התארגנה התנגדות חמושה, שהצליחה להסב מספר אבידות בקרב כוחות אלה. כוחות האס אס והמשטרה פוצצו בניינים ובונקרים תת קרקעיים ששימשו מסתור ליהודים, חיסלו כ-3,000 יהודים בתחומי הגטו, ושילחו כ-7,000 אחרים למחנה ינובסקה שם עברו סלקציה. מרביתם נורו במקום, וככל הנראה היו גם שנשלחו למחנה ההשמדה סוביבור.

אחרוני יהודי לבוב רוכזו בינובסקה והוצאו להורג ב-18 בנובמבר 1943. כאשר נכנס הצבא הסובייטי לעיר ב-26 ביולי 1944, נמצאו בלבוב וסביבותיה בין 200 ל-300 יהודים ששרדו במסתור.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• עדות לאון וולס במשפט אייכמן על החיים בגטו לבוב ובמחנה ינובסקה

[עריכה] לקריאה נוספת

• מרק הרמן, מהרי האלפים עד ים סוף. הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1985. עמ' 14 - 45
• אהרון וייס, האנציקלופדיה של השואה. תל אביב: ספרית פועלים, 1990. כרך ג', עמ' 599 - 601. מפה, תמונות
• דוד כהנא, יומן גטו לבוב, יד ושם, ירושלים, תשל"ח (1978)