דימיטריה קנטמיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דימיטריה קנטמיר (Dimitrie Cantemir ברומנית, Дмитрий Кантемир ברוסית), (26 באוקטובר 1673 - 1 באוקטובר 1723) היה נסיך מולדובה, היסטוריון, פילוסוף, גאוגרף, מוזיקולוג ומזרחן.
[עריכה] חייו ומשפחתו
אביו, קונסטנטין, היה נסיך מולדובה בין השנים (1685-1693) ואמו, אנה בנטוש, הייתה אישה מלומדת ממעמד האצולה. חינוכו של קנטמיר התחיל בבית אביו ובגיל 15 נלקח לאיסטנבול כערובה לנאמנותו של אביו לסולטן העות'מאני. שם המשיך בלימודיו באקדמיה הפטריארכית היוונית.
קנטמיר שהה בחצר הסולטן 22 שנים וב־1710 העלוהו הטורקים לשלטון במולדובה. הוא הצהיר אמונים לסולטן אך בליבו שאף להשתחרר מעול הטורקים וחלם לאחד את נסיכויות מולדביה וולאכיה/מונטניה לממלכה אחת תחת שרביטו.
באפריל 1711 כרת קנטמיר ברית חשאית עם רוסיה מתוך אמונה שקרנה של האימפריה העות'מאנית נמצאת בשקיעה. במלחמה שפרצה באותה שנה בין רוסיה ותורכיה עבר קנטמיר בגלוי לצד הרוסים. לאחר נצחון הטורקים נאלץ להימלט עם משפחתו לרוסיה, חי בחצר הצאר פטר הראשון ושימש כיועצו.
ב־1714 נבחר לחבר האקדמיה של ברלין והיה בין מייסדי האקדמיה למדעים של סנקט פטרבורג.
הוא מת בשנת 1723 בחרקוב. ב־1935 עצמותיו הובאו למולדובה שברומניה והוטמנו בכנסייה המלכותית טראי ירארחי (Trei Ierarhi) בעיר יאשי.
ילדיו של קנטמיר היו לדמויות מוכרות בהיסטוריה הרוסית. בנו אנטיוך (1708-1744) היה שגריר רוסיה בלונדון ופריז ואחד ממיסדי הספרות הקלאסית הרוסית. הבן האחר קונסטנטין (1703-1747) נמנה בין קושרי הקשר נגד הצארינה אנה והוגלה לסיביר.
[עריכה] פעילותו התרבותית והמדעית
דימיטריה קנטמיר היה אינטלקטואל רב גוני ברוח הרנסאנס ואחד האנשים מלומדים של תקופתו. הוא שלט ב־11 שפות. יצירתו המדעית-ספרותית הייתה רבת היקף.
- היסטוריון וגאוגרף
בתחום ההיסטוריה, חיבורו החשוב ביותר הוא "Incrementa atque Decrementorum aulae Othomanicae" ("צמיחתה ושקיעתה של החצר העות'מאנית") ונחשב לחיבור המקיף הראשון על ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית. הספר נכתב בלאטינית ב־1716 ויצא לאור באנגלית (1734), צרפתית (1743), גרמנית (1745) ונותר עד אמצע המאה ה-19 ספר יסוד בתולדות תורכיה.
"Descriptio Moldaviae" ("תאור מולדובה") נכתב ב־1716 לפי בקשת האקדמיה למדעים בברלין. זוהי המונוגרפיה הגאוגרפית-היסטורית הראשונה של מולדובה. בספר יש תיאורים אתנוגרפיים וכלכליים חשובים. היצירה נכתבה בלטינית והופיעה בגרמנית ב־1769-1770 ושוב ב־1771. ב־1789 הופיע התרגום הרוסי. המחבר ערך גם מפה מפורטת של מולדובה אותה צירף לחיבורו ונחשבת למפה המדעית הראשונה של האזור.
ספר נוסף, המהווה את ההיסטוריה הביקורתית הראשונה של מולדובה וולאכיה/מונטניה, מנסה להתמודד עם שאלת מוצא העם הרומני ולהוכיח את אחדותו האתנית.
- מוזיקולוג
לצד היותו מלחין ומבצע מוכשר של מוזיקה מזרחית-טורקית, קנטמיר היה גם אחד התיאורטיקנים הבולטים שלה: ספרו "Kitâbu 'Ilmi'l-Mûsikí alâ Vechi'l-Hurûfât" ("הספר על מדע המוזיקה דרך האותיות") דן בהיבטים התיאורטיים השונים של המוזיקה הטורקית. הספר מכיל בתוכו יצירות אחדות שהולחנו על ידי המחבר וגם יצירות שונות של מלחינים אחרים.
קנטמיר המציא גם שיטת רישום של המוזיקה המזרחית באמצעות האלף-בית הטורקי, המצאה אשר תרמה לשימורן של יצירות מוזיקאליות רבות עד ימינו. הוא כתב גם חיבור על תולדות המוזיקה של המזרח הקרוב אשר לא נשתמר.
- סופר ופילוסוף
הרומן "Istoria Ieroglifică" מ־1705 הוא סאטירה אלגורית על האריסטוקרטיה של תקופתו בו הגיבורים הראשיים מיוצגים באמצעות חיות.
חיבורו הפילוסופי הנשמה עם הגוף sufletului cu trupul הדיואן או ויכוח החכם עם העולם או דין בין הגוף והנפש Divanul sau Gâlceava Inţeleptului cu lumea sau Giudeţul עוסק בוויכוח הנצחי בין הרוח לחומר.
