היסטוריה של אינדונזיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מדינת הלאום הידועה בתקופה המודרנית כאינדונזיה היא ארכיפלג המורכב מ-17,508 איים (6,000 מתוכם מיושבים), שפרושים לאורך קו המשווה. האזור מיושב בידי עמים שהגיעו בתקופות שונות, ויצרו מגוון רחב של תרבויות, זהויות אתניות ושפות. עמים מגוונים אלה הושפעו בצורות שונות מהמסחר והקשר עם תרבויות במזרח התיכון, בדרום אסיה ובמזרח אסיה, לפני שמתיישבים מהולנד איחדו את רוב הארכיפלג ליחידה אדמיניסטרטיבית אחת, תחת חברת הודו המזרחית ההולנדית.

במלחמת העולם השניה, אינדונזיה נקלעה למלחמה שבין הולנד לבין יפן האימפריאלית. ההפסד של ההולנדים גרם לגירושם מאינדונזיה בידי הכוחות היפניים, אך ההחלשות של שני המדינות האלה איפשר ללאומנים אינדונזים, מונהגים בידי סוקארנו, ולתנועות עצמאות אחרות להתחיל במאבק מזוין. לאחר תקופה קצרה, שבה ההולנדים ניסו להשתלט מחדש על המדינה, הלאומנים האינדונזים זכו בהכרה עבור הרפובליקה האינדונזית החדשה. אינדונזיה הייתה מבין מדינות העולם השלישי הראשונות שקיבלו עצמאות.

לאחר קבלת העצמאות, הרפובליקה האינדונזית נשלטה בידי ממשל מרכזי חזק בג'אקרטה. לאחר שהנשיא המייסד, סוקארנו, נחלש בשל המאבק הארוך מחוץ עם מאלזיה, ומפנים במאבק בין הצבא האינדונזי למפלגה הקומוניסטית האינדונזית, הגנרל סוהארטו עלה לשלטון ב-1966. תקופת שלטונו, הידועה כתקופה של הסדר החדש, תימשך ל-32 שנה ובה אינדונזיה תעבור תהליכים מהירים של תיעוש, אם כי לא בלי בעיות נלוות של שחיתות רבה והתנגדות עממית. לאחר גל של מחאות ודרישות לדמוקרטיה סוהארטו פרש, והחל בכך את התקופה הנוכחית של ההיסטוריה האינדונזית, הידועה כתקופת הרפורמציה.

תוכן עניינים 1 פרה-היסטוריה 2 התיישבות מוקדמת 3 תרבויות קדם-קולוניאליות 3.1 ממלכת מאטאראם 3.2 אימפריית סריוויג'איה 3.3 אימפריות סינגהסארי ומאג'אהפיט 3.4 סולטנות מאטאראם 4 התקופה הקולוניאלית 4.1 חברת הודו המזרחית ההולנדית 4.2 שלטון מדינה הולנדי 4.3 קבוצת לאומיות מוקדמות 4.4 מלחמת העולם השניה 4.5 הכיבוש היפני 4.6 מהפכה לאומנית 5 תקופת העצמאות

[עריכה] פרה-היסטוריה

מבחינה גאולוגית, האזור של אינדונזיה המודרנית הופיע בתקופת הפלייסטיקון, כאשר היא עדיין הייתה מחוברת ליבשה האסייאתית. הארכיפלג נוצר בזמן המסת הקרח שלאחר תקופת הקרח האחרונה. ההומונאיד הקדום ביותר שנתגלה באזור הוא "איש יאווה", מלפני כ-500,000 שנה (בן המין "הומו ארקטוס"). בעת האחרונה נתגלה זן חדש של אדם שחי שם, "אדם פלורס" (הומו פלורסינסיס), הומוניאיד קטן שגובהו היה כמטר בלבד. אדם פלורס כנראה התגורר יחד עם איש יאווה בחלק מהאיים עד לפני כ-10,000 שנה, כאשר שניהם נכחדו.

[עריכה] התיישבות מוקדמת

מלומדים הודים הזכירו את הדוויפנתרה או ממלכת גאווה דוויפה הינדו ביאווה ודומטרה בערך ב-200 לפנה"ס. בערך ב-400 לספירה ממלכת טארומה שלטה ביאווה המערבית. ב-425 הבודהיזם הגיע לאזור.

[עריכה] תרבויות קדם-קולוניאליות

עד זמן הרנסאנס האירופאי, שני האיים הגדולים של אינדונזיה של היום כבר חוו כ-2000 שנות תרבות, ושני אימפריות גדולות.

[עריכה] ממלכת מאטאראם

מאטאראם הייתה ממלכה ביאווה המרכזית (באזור סביב ג'ארקטה של היום) בין המאות ה-8 וה-10 לספירה. המרכז של הממלכה עבר מיאווה המרכזית ליאווה המזרחית בידי מפו סינדוק. ייתכן כי ההעברה הייתה תוצאה של התפרצות של הר הגעש מרפי, או ממאבק כוחות.

המלך הראשון של מאטארם היה סנג'ייאה, שגירש את סלינדרה מיאווה והותיר אחריו כתובות אבן. המקדש ההינדי הגדול פרמבנן באזור של יוגיאקרטה נבנה בידי דאקסה. דהרמגוואנסה הורה על תרגום המהבארטה לשפה היאווית העתיקה ב-996.

הממלכה התמוטטה בסוף תקופת מלכותו של דהמרגוואנסה בשל לחץ צבאי מסריוויג'איה.

[עריכה] אימפריית סריוויג'איה

[עריכה] אימפריות סינגהסארי ומאג'אהפיט

[עריכה] סולטנות מאטאראם

[עריכה] התקופה הקולוניאלית

החל מ-1602 ההולנדים החלו להרחיב את שלטונם על אינדונזיה, כשהם מנצלים את הפירוד בין הממלכות הקטנות שירשו את מאג'אהפיט. יוצאת הדופן הבולטת ביותר היא טימור הפורטוגזית, שנותרה תחת שלטון פורטוגזי עד ל-1975, כאשר אינדונזיה כבשה אותה והיא הפכה למחוז האינדונזי מזרח טימור. ההולנדים שלטו באינדונזיה למשך כמעט 350 שנה, חוץ מתקופה קצרה שבה הבריטים שלטו בחלק מהאיים לאחר המלחמה האנגלו-הולנדית ביאווה, ובתקופת הכיבוש היפני במלחמת העולם השנייה. ההולנדים פיתחו את הודו המזרחית ההולנדית לאחת מהמושבות הקולוניאליות העשירות ביותר בעולם.

[עריכה] חברת הודו המזרחית ההולנדית

ערך מורחב – חברת הודו המזרחית ההולנדית

במאות ה-17 וה-18 הודו המזרחית ההולנדית לא נשלטה בידי הממשלה ההולנדית, אלא בידי חברת מסחר, חברת הודו המזרחית ההולנדית (ובקיצור, הVOC). ה-VOC זכתה במונופול על המסחר והפעילות הקלוניאלית באזור מהפרלמנט ההולנדי ב-1602, אך לא היו לה קרקעות משלה ביאווה. ב-1619, החברה כבשה את העיר ג'ייאקרטה ביאווה, שרפה אותה וייסדה שם את העיר באטאוויה (ג'אקרטה של היום), על פי המודל של אמסטרדם.

מטרה ראשונית של הVOC היה לשמור על המונופול של סחר התבלינים בארכיפלג. היא עשתה זאת על ידי שימוש בכח נגד האנשים שגרו באיים שגידלו את התבלינים, ונגד לא-הולנדים שניסו לסחור איתם עצמאית. לדוגמה, כאשר אנשי איי באנדה המשיכו למכור מוסקט לסוחרים אנגלים, ההולנדים הרגו או גירשו כמעט את כל אוכלוסיית האיים, והחליפו אותם בעבדים ומשרתים של ההולנדים, שעבדו במטעי המוסקט.

הVOC נעשתה מעורבת מאוד בפוליטיקה הפנימית של יאווה בתקופה זו, ולחמה במספר מלחמות בהן היו מעורבים מנהגים של מאטאראם ובאנטן.

[עריכה] שלטון מדינה הולנדי

לאחר שהVOC פשטה את הרגל במאה ה-18, ולאחר תקופת שלטון קצרה של האנגלים תחת תומאס סטאמפורד ראפלס, המדינה ההולנדית השתלטו על אחזקות החברה ב-1816. מרד ביאווה חוסל במלחמת יאווה, 1825-30. לאחר 1830 הונהגה מערכת של חקלאות חובה ביאווה. מערכת זו העשירה מאוד את ההולנדים ואת האינדונזים ששיתפו איתם פעולה. המערכת החקלאית הייתה מונופול ממשלתי ובוטל בתקופה הליברלית יותר שלאחר 1870.

ב-901 ההולנדים אימצו את מה שהם כינו "המדיניות האתית", שכללה השקעה מסוימת בחינוך המקומיים, ורפורמות פוליטיות מסוימות. תחת המושל הכללי ג'. ב. ואן היוץ הממשלה הרחיבה את השלטון הקולוניאלי לכל הודו המזרחית ההולנדית, וכך הניחה את היסודות למדינה האינדונזית של היום.

[עריכה] קבוצת לאומיות מוקדמות

ב-1908 התנועה הלאומית הראשונה, בודי אוטומו, נוצרה, ולאחריה ב-1912, התנועה הלאומית הרחבה הראשונה, סרקט אסלאם. ההולנדים הגיבו לאחר מלחמת העולם הראשונה בצעדי דיכוי. המנהיגים הלאומיים הגיעו מקבוצה קטנה של סטודנטים ובעלי מקצועות חופשיים, שחלקם למדו בהולנד. רבים, כולל הנשיא הראשון של אינדונזיה, סוקארנו (1901-70), נאסרו בשל פעילותם הפוליטית).

ב-1914 הסוציאליסט הגולה הנק סניבליט ייסד את האגודה הסוציאל-דמוקרטית האינדית. בתחילה זו הייתה פורום קטן של סוציאליסטים הולנדים, אך לאחר זמן היא תהפוך למפלגה הקומוניסטית האינדונזית.

[עריכה] מלחמת העולם השניה

במאי 1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, הולנד נכבשה בידי גרמניה הנאצית. הודו המזרחית ההולנדית הכריזה על מצב מצור, וביולי החלה להעביר יצוא שהיה אמור להגיע ליפן לבריטניה וארצות הברית. משא ומתן עם היפנים שמטרתו הייתה להשיג ציוד ודלק נכשל ביוני 1941, והיפנים החלו בכיבוש דרום מזרח אסיה בדצמבר של אותה השנה. באותו חודש, סיעות מסומטרה ביקשו סיוע יפני למרד כנגד הממשל ההולנדי. הכוחות ההולנדיים האחרונים נוצחו בידי היפנים במרץ, 1942.

[עריכה] הכיבוש היפני

ביולי 1942, סוקארנו קיבל את הצעת יפן להביא לתמיכת עממית במאמץ המלחמתי היפני. סוקארנו ומוחמד האטה עוטרו בידי הקיסר היפני ב-1943. אולם החוויה של הכיבוש היפני באינדונזיה הייתה שונה ממקום למקום ובמעמדות חברתיים שונים. אזורים שנחשבו כחשובים למאמץ המלחמתי חוו עינויים, עבדות מין, מאסרים שרירותיים והוצאות להורג, ופשעי מלחמה אחרים. אלפים שנלקחו מאינדונזיה כעובדי כפייה מתו או סבלו מרעב והזנחה. אנשים ממוצא הולנדי או הולנדי מעורב סבלו במיוחד בכיבוש היפני.

במרץ 1945 יפן אירגנה ועדה אינדונזית לעצמאות. בפגישה הראשונה שלה במאי, סופומו דיבר על אינטגרציה לאומית וכנגד אינדבידואליזם אישי; ואילו מוחמד יאמין הציע שעל המדינה החדשה לתבוע את סאראוואק, דאבה, מאלייאה, טמור הפורטוגזית וכל הטריטוריות של הודו המזרחית ההולנדית מלפני המלחמה. הוועדה ניסחה את חוקת 1945, שעדיין תקפה, אם כי נעשו בה שינויים רבים.

ב-9 באוגוסט 1945 סוקארנו, האטה וראדג'ימאן וודיודיניניגראט נפגשו עם מרשל טראווצ'י בוייטנאם. נאמר להם שיפן תכריז על העצמאות האינדונזית ב24 באוגוסט. אך לאחר הכניעה היפנית, סוקארנו הכריז בעצמו על עצמאות ב-17 באוגוסט.

[עריכה] מהפכה לאומנית

לאחר שנודע לו שיפן כבר אינה גורם משמעותי באזור ב-16 באוגוסט, סוקארנו הקריא הצהרת עצמאות חד-צדדית ביום שלאחר מכן.

ב29 באוגוסט 1945, הקבוצה מינתה את סוקארנו כנשיא ואת מוחמד האטה כסגן נשיא, תחת החוקה שנוסחה בידי הוועדה האינדונזית לעצמאות. הוועדה נקראה עתה המועצה האינדונזית הלאומית המרכזית, ונעשתה לגוף הממשל הזמני עד לקיומן של בחירות. קבוצה זו הכריזה על הממשלה החדשה ב-31 באוגוסט, והחליטה שהרפובליקה האינדונזית החדשה תכלול את כל הטריטוריה של הודו המזרחית ההולנדית, בת שמונה מחוזות: סומאטרה, בורנאו, יאווה המערבית, המרכזית והמזרחית, סולאווסי, מלורו, וסונדה קסיל.

מ-1945 ל-1949 האגודות הימיות האוסטרליות שתמכו בעצמאות האינדונזית אכפו איסור על ספנות הולנדית במשך כל תקופת המאבק לעצמאות, על מנת למנוע מהרשויות ההולנדיות גישה לספינות, ציוד או תמיכה לוגוסטית שיאפשרו להם לייסד מחדש את השליטה הקולוניאלית.

נסיונות הולנדיים להשתלט מחדש נתקלו בהתנגדות. בסוף המלחמה נוצר ואקום שלטוני, והלאומנים הצליחו לקחת חלק גדול מהנשק של היפנים המובסים. תקופה של מלחמת גרילה אורבנית המכונה ברסיאפ החלה. קבוצות של לאומנים אינדונזיים, שהיו חמושות בנשק מאולתר אך גם בנשק חם תקפו את חיילי בעלות הברית שהחליפו את היפנים. 3500 אירופאים נהרגו, ו-20000 היו לנעדרים, כך שיותר נהרגו שם לאחר המלחמה מאשר במהלכה. לאחר שחזרו ליאווה, הכוחות ההולנדיים כבשו מחדש את הבירה הקולוניאלית באטוויה (כיום ג'אקרטה), כך שהעיר יוגיאקרטה ביאווה המרכזית נעשתה לבירתם של הכוחות הלאומניים. משא ומתן הוביל להפסקת אש, אך פרובוקציות הדדיות וויכוחים על יישום הפסקת האש הביאה לפריצת קרבות חדשים. תוך ארבע שנים ההולנדים כבשו מחדש כמעט את כל אינדונזיה, אך עדיין הייתה לוחמת גרילה. ב-27 בדצמבר 1949, לאחר ארבע שנים של לוחמה ספורדית וביקורת חריפה על ההולנדים באו"ם, המלכה ג'וליאנה ההולנדית העבירה את הריבונות לממשלה אינדונזית פדרלית. ב-1950, אינדונזיה נעשתה לחברה ה-60 באו"ם.

[עריכה] תקופת העצמאות