הנרי פרסל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי פרסל (10 בספטמבר 1659 - 21 בנובמבר 1695), מלחין מתקופת הבארוק, נחשב לאחד מגדולי המלחינים באנגליה - למעשה, רבים רואים בו את המעולה מכל המלחינים ילידי אנגליה. פרסל מיזג בכתיבתו יסודות סגנוניים איטלקיים וצרפתיים, אבל עיצב סגנון אנגלי מיוחד במינו של מוזיקת בארוק.
[עריכה] ביוגרפיה
פרסל נולד בווסטמינסטר. אביו, שגם שמו היה הנרי פרסל, שירת במשרת כבוד בכנסיית וסטמינסטר ושר במקהלת הכנסייה בהכתרת המלך צ'ארלס השני. לפרסל האב היו שלושה בנים, אדוארד, הנרי ודניאל. דניאל פרסל, צעיר האחים, היה גם הוא מלחין פורה.
אחרי מות אביו בשנת 1664, נמסר הנרי פרסל הצעיר לחסות דודו, תומס פרסל. תומס, שהיה גם הוא בעל משרה בכנסייה המלכותית, הסדיר את קבלתו של הנרי כנער מקהלה.
נאמר על פרסל, שהתחיל לחבר מוזיקה כבר בגיל תשע, אך היצירה המוקדמת ביותר שאפשר לשייך לו בוודאות היא אודה ליום הולדתו של המלך, שנכתבה בשנת 1670. (תאריכי יצירותיו אינם ודאיים במקרים רבים, על אף מחקר לא מבוטל.) פרסל למד בבית הספר של וסטמינסטר ובשנת 1676 התמנה לנגן עוגב בכנסיית וסטמינסטר ואותה שנה חיבר את המוזיקה לשירים משל ג'ון דריידן ותומס שאדוול.
בשנת 1680 פרש בלואו, שהיה נגן עוגב בכנסיית וסטמינסטר מאז 1669, ממשרתו, ופינה את המקום לתלמידו הנרי פרסל, שהיה אז רק בן עשרים ושתיים.פרסל הקדיש עכשיו כמעט את כל עתותיו לחיבור מוזיקת קודש, ולמשך שש שנים ניתק לחלוטין את קשריו הקודמים עם התיאטרון. עם זאת, בראשית השנה, כנראה לפני שקיבל עליו את המשרה החדשה, הוציא מתחת ידיו שתי יצירות חשובות לבימה, המוזיקה ל"תיאודוסיוס" של נתנאל לי ו"אישה נעלה" של תומס ד'אורפי. חיבור האופרה שלו דידו ואניאס, המהווה אבן דרך חשובה בתולדות המוזיקה הדרמטית של אנגליה, מיוחס לתקופה זו, אם כי הפקתה המוקדמת ביותר נערכה, לדברי ו. ברקלי, בין 1688 ל-1690. "דידו ואניאס" נחשבת לאופרה האנגלית האמיתית הראשונה. אם כי לקחה מאופרות-לחצאין וממחזות קצרים שקדמו לה, בייחוד "ונוס ואדוניס" של בלואו, אין בה דיאלוג מדובר, והעלילה מתקדמת ברצ'יטטבים. "דידו ואניאס" לא מצאה מעולם את דרכה אל התיאטרון, אם כי נראה שהייתה פופולרית מאוד בקרב חוגים פרטיים. סבורים, שהיצירה הועתקה פעמים רבות, אבל רק שיר אחד הודפס על ידי אלמנתו של פרסל ב"אורפיאוס בריטניקוס", והיצירה בשלמותה נשארה בכתב יד עד 1840, כשהודפסה על ידי "אגודת חוקרי מוזיקה עתיקה", בעריכת סר ג'ורג' מקפארן.
זמן קצר אחרי נישואיו, בשנת 1682 התמנה פרסל לנגן עוגב בקפלה המלכותית, ובמקביל החזיק במשרתו הקודמת בכנסיית וסטמינסטר. בשנה זו גם נולד בנו הבכור. חיבורו הראשון שהגיע לדפוס, שתים עשרה סונטות" יצא לאור בשנת 1683. במשך שנים אחדות לאחר מכן עסק בחיבור מוזיקת קודש, אודות למלך ולמשפחת המלוכה וכדומה. בשנת 1685 כתב משניים ממזמוריו היפים ביותר, "שמחתי באומרים לי" (תהילים קכ"ב:א', שיר המעלות לדוד) ו"רחש לבי דבר טוב" (תהילים מ"ה:ב', למנצח על שושנים), להכתרת המלך ג'יימס השני.
במשך השנים הבאות חזר לכתוב מוזיקה לבימה, בין השאר למחזות של דריידן ולעיבוד של דריידן לסערה, של שייקספיר. בשנת 1691 חיבר את יצירת המופת הדרמטית שלו "המלך ארתור", גם הוא מחזה מאת דריידן. יצירה זו הוצאה לאור לראשונה בשנת 1843, על ידי "אגודת חוקרי מוזיקה עתיקה". בשנת 1692 חיבר שירים ומוזיקה ל"מלכת הפיות" (עיבוד של חלום ליל קיץ של שייקספיר). הפרטיטורה של יצירה זו התגלתה מחדש בשנת 1901 והודפסה על ידי "אגודת פרסל".
פרסל כתב מספר רב מאוד של יצירות כנסייתיות שונות, אופרות (אלה שהוזכרו כבר ואחרות) ועוד יצירות שונות.
פרסל מת בביתו שבווסטמינסטר בשנת 1695, בגיל שלושים ושש, והשאיר אחריו אישה ושלושה מששת ילדיו. אלמנתו מתה בשנת 1706, אחרי שהוציאה לאור רבות מיצירותיו, ביניהן האוסף, המפורסם כיום, "אורפיאוס בריטניקוס", שיצא בשני כרכים, בשנת 1698 ובשנת 1702.
בשנת 1836 נוסד בלונדון מועדון פרסל לקידום ביצוע המוזיקה שלו. מועדון זה התפרק בשנת 1863 ובשנת 1875 קמה אגודת פרסל, שהוציאה לאור מהדורות חדשות של יצירותיו.
אחרי מותו, רבים מבני זמנו נתנו לו כבוד, ביניהם ידידו הוותיק ג'ון בלואו, שכתב "אודה על מות הנרי פרסל", למילים מאת שותפו של פרסל ליצירות רבות, ג'ון דריידן.
פרסל נמנה עם מלחיני הבארוק, שהייתה להם השפעה ישירה על הרוק'נרול המודרני, כפי שהדבר בא לביטוי, לדברי פיט טאונסנד מלהקת Who בתיבות הראשונות של Pinball Wizard
השפעתו של פרסל באה לביטוי גם אצל מלחינים בריטיים מראשית המאה העשרים, בעיקר אצל בנג'מין בריטן שהעלה על הבימה את "דידו ואניאס" ושיצירתו "מדריך לתזמורת לבני הנעורים" מבוסס על נושא מתוך "אבדלאזאר" של פרסל.
