הפסנתרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הפסנתרן
כרזת הסרט
שם הסרט במקור:	The Pianist
בימוי:	רומן פולנסקי
הפקה:	רומן פולנסקי רוברט בנמוסה אלאן סארד
תסריט:	רונלד הארווד
עריכה:	הארווה דה לוזה
שחקנים ראשיים:	אדריאן ברודי תומס קרצ'מן אמיליה פוקס
מוזיקה:	וויצ'יץ' קילאר
צילום:	פאוול אדלמן
חברת הפצה:	פוקוס
תאריך יציאה לאקרנים:	מאי 2002 בפסטיבל קאן ספטמבר 2002 בצרפת אוקטובר 2002 בישראל
משך הקרנה:	150 דקות
שפת הסרט:	אנגלית גרמנית
תקציב:	35 מיליון דולר
פרסים:	שלושה פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb

הפסנתרן (The Pianist) הוא סרט דרמה עטור פרסים משנת 2002 בבימויו של רומן פולנסקי. הסרט מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן מחונן ששרד את מאורעות השואה בגטו ורשה.

הסרט הופק בשיתוף פעולה אירופאי בין צרפת (חברת ההפקות הגדולה "קנל"), בריטניה, גרמניה (בה חלק מהסרט צולם) ופולין. המפיקים היו הצרפתים אלאן סארד, רוברט בנמוסה ופולנסקי עצמו. הסרט זכה להצלחה גדולה הן בביקורות והן בקופות, גרף למעלה מ-120 מיליון דולר ברחבי העולם וגם שלושה פרסי אוסקר.

[עריכה] עלילה ומשמעות

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של ולדיסלב שפילמן (אדריאן ברודי) - פסנתרן יהודי בגטו ורשה בתקופת מלחמת העולם השנייה. לפני המלחמה שפילמן ניגן ברדיו פולין, והיה מוערך מאוד כפסנתרן מחונן.

הסרט, הבנוי לפי העובדות ההיסטוריות, מראה בתחילה את הקשיים וההשפלות שהיו מנת חלקם של היהודים לאחר פלישת הנאצים לורשה, ולאחר מכן את הרציחות ועבודות הפרך בהן שועבדו היהודים, את המעבר לגטו של כ- 350,000 יהודי ורשה והתנאים התת-אנושיים ששררו שם, את ההצלחה של שפילמן להישאר בגטו למרות שליחתם של רוב יושביו למוות, ואת הדרך שניצל ממוות בעת חיסול הגטו. משחקו המצוין של ברודי ממחיש את תחושת חוסר האונים של שפילמן מול האכזריות הנאצית ואת חוסר המעש שנגזר עליו במחבואו. באחת הסצנות המרגשות בסרט שפילמן במקום מחבואו לאחר חודשים של בידוד משתוקק לנגן בפסנתר הממוקם במקום המחבוא - דבר שנבצר ממנו נוכח הסיכון שבגילויו.

הסרט משרטט את דמותם של הגרמנים והפולנים האנטישמים ששנאת היהודים בערה בהם, ולצידם את מיעוט הגרמנים והפולנים שסיכנו את חייהם על מנת להציל יהודים. לקראת סיום המלחמה, כאשר המחתרת הפולנית מתקוממת והגרמנים הורגים בהם וסורקים הבתים על מנת לתפוס מורדים, שפילמן נאלץ לברוח ממקום המחבוא שסידרו לו ידידיו הפולנים. כאשר הגרמנים נסוגים מהעיר ושורפים את כל הבתים בהתאם למדיניות ה"אדמה החרוכה", שוב שפילמן מחפש מסתור, עד אשר לחרדתו הוא מתגלה על ידי קצין גרמני בכיר שמתוודע באקראי לכישרונו ועוזר לו בהספקת מזון ובמסתור. לבסוף, לאחר שהצבא האדום משחרר את ורשה, שפילמן מנסה למצוא את הקצין הגרמני שסייע לו כדי לגמול לו אך לא מצליח.

[עריכה] מאחורי הסרט

ולדיסלב שפילמן, אשר נולד בשנת 1911, המשיך לחיות בורשה כל חייו כפסנתרן ומלחין. הוא נפטר ב-6 ביולי 2000, לפני שהסתיימה הפקת הסרט.

ייחודו של הסרט הוא באותנטיות שבה הוא מבטא את התקופה ואת הסבל הרב (בין היתר על ידי משחקו המצוין של ברודי). התפאורה והלבוש המדויקים יחד עם נורמות ההתנהגות שרווחו באותה תקופה, אשר מבוצעות במיומנות על ידי השחקנים גורמות לצופה "להיכנס" לעלילה וביחוד לנעלי הגיבור, אשר עובר תהפוכות וסכנות רבות עד לסיום המלחמה. למרות שמסביבו כולם מתו, איכשהו - ללא סיבה נראית לעין - הוא ניצל.

ברודי הכין את עצמו לתפקיד זמן רב - הוא הכניס את עצמו למשטר דיאטה קפדני להתאים לדמותו בסרט והוריד 14 ק"ג. כדי להרגיש את חוסר האונים והדלות המחפירה של שפילמן ברוב תקופת המלחמה הוא מכר את דירתו ומכוניתו ולא צפה בטלוויזיה תקופה ארוכה.

רומן פולנסקי - שזה האוסקר הראשון בו הוא זוכה, הינו ניצול שואה בעצמו, ואף איבד את אימו ועוד מקרוביו בשואה. הוא היה, לדעת שפילמן, האדם המתאים ביותר להפיכת הספר לסרט. פולנסקי אף הכניס לסרט מוטיבים אישיים מחייו שלו (כגון המשפט שאומר יצחק הלר לשפילמן בסצינת הבריחה מהעלייה לרכבות המוות: "אל תרוץ" - אשר לקוח מחייו האמיתים). שלא כסגנונו המריר-פסימי, יצר פולנסקי הפעם סרט אופטימי ומרגש באופן כנה, הרוגע והשקט המלאכותיים השולטים ברוב הסרט נותנים לתחושותיו של הגיבור הפסיבי לחלחל אט-אט עמוק אל תוך התודעה.

פולנסקי ביקר בישראל לרגל הקרנת הסרט בארץ, והתרגש למצוא את שמותיהם של בני משפחתו בארכיון יד ושם.

[עריכה] פרסים

הסרט זכה בפרסים רבים, ביניהם:

3 פרסי אוסקר:
- הבמאי הטוב ביותר - רומן פולנסקי - שלא נכח בטקס (הוא עזב את ארצות הברית ב1978).
- השחקן הראשי הטוב ביותר - אדריאן ברודי.
- התסריט המעובד הטוב ביותר - התסריטאי רונלד הארווד.
פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן - לבמאי רומן פולנסקי.
7 פרסי סזאר (האוסקר הצרפתי) - ביניהם לסרט הטוב ביותר (זה הסרט הראשון בתולדות הסזאר שזוכה למרות שאינו דובר צרפתית), לבמאי ולשחקן.
2 פרסי באפטא (האוסקר הבריטי).