הרברט פייגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרברט פייגל (14 בדצמבר 1902 - 1 ביוני 1988), פילוסוף אוסטרי וחבר החוג הווינאי.

נולד בליברק, בוהמיה (אז אוסטרו הונגריה היום צ'כיה) ולמד באוניברסיטת וינה. תחת הנחיית מוריץ שליק, מייסד החוג הווינאי, למד פילוסופיה ופיזיקה. ב-1927 קיבל תואר דוקטור על מאמרו "סיכוי וחוק: ניתוח אפיסטמלוגי של תפקידי ההסתברות והאינדוקציה במדעי הטבע"". את ספרו הראשון "תאוריה וניסוי בפיזיקה"" פרסם ב-1929. לצד היותו חבר פעיל בחוג הווינאי, היה בין חברי החוג הבודדים (ביניהם שליק ופרידריך וייסמן) שניהלו דיונים מקיפים עם לודוויג ויטגנשטיין וקרל פופר.

ב-1930, לאחר שזכה למלגת רוקפלר, פגש פייגל באוניברסיטת הרווארד, את הפיזיקאי פרסי וויליאמס ברידג', הפילוסוף ווילרד ון אורמונד קוויין ואת הפסיכולוג סטנלי סמית', שאת כולם ראה כנשמות אחיות. כעבור שנה יחד עם אלברט בלומברג במאמרו "פוזיטיביזם לוגי: תנועה אירופית חדשה", טען בזכות שינוי שם התנועה ל"אמפיריציזם לוגי" עקב ההבדלים שבין הפילוסופיה של המדע המודרנית והפוזיטיביזם המוקדם.

ב-1931, נשא פייגל את מריה קספר והיגר עמה לאיווה, ארצות הברית, שם השתלב בפקולטה לפילוספיה של אוניברסיטת איווה. כעבור שנתיים נולד בנו, אוטו. ב-1933 זכה למשרה של פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת מינוסוטה, משרה בה החזיק במשך 31 שנים. קשריו האישיים והמקצועיים הקרובים עם ווילפריד סלרס הניבו מפעלים משותפים רבים, בינים הספר "קריאות בניתוח פילוסופי" והירחון "Philosophical Studies". ב-1953 בסיוע מענק מקרן היל, הקים את מרכז מינוסוטה לפילוסופיה של המדע.

פייגל פרש ב-1971, ונפטר מסרטן ב-1988 במיניאפוליס.