וילהלם צייסר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילהלם צייסר (20 ביוני 1893- 3 במרץ 1958), יו"ר השטאזי בין השנים 1950-1953.
וילהלם צייסר נולד בגלזנקירכן. הוא למד באסן בבית ספר להוראה בין השנים 1910-1913. ב-1914, כאשר מלחמת העולם הראשונה פרצה, התגייס צייסר לצבא הגרמני. לאחר שסיים צייסר את שירותו ב-1918, הצטרף למפלגה הסוציאל דמוקרטית העצמאית של גרמניה וב-1919 חזר לאסן, שם הפך מורה בבית ספר. בתקופה זו, נהייה קומוניסט אקטיבי, ולאחר הפיכת קאפ ב-1920, נהיה מפקד בצבא הרור האדום, צבא מחתרתי של פועלים ממפלגות שמאל שונות שפעל בתקופת רפובליקת ויימר. פעילותו של צייסר בצבא זה הובילו למעצרו ולפיטוריו מתפקידו כמורה ב-1921. אחרי שחרורו מהכלא, עבד בשורות המפלגה הקומוניסטית של גרמניה בתור תועמלן. בשנת 1923, צייסר החל לעבוד במודיעין של המפלגה והיה לפעיל אקטיבי נגד כוחות הכיבוש הצרפתי ברוהר. תפקודו הטוב הוביל לשליחתו למוסקבה שנה לאחר מכן, שם קיבל אימונים צבאיים ופוליטיים.
עם חזרתו של צייסר לגרמניה ב-1924, הוא נהייה לאחד מאנשי המודיעין החשובים במפלגה, ועבד ישירות בשביל הוועד המרכזי שלה. במקביל נהייה למנהיג צבאי-פוליטי ומדריך של המפלגה הקומוניסטית של גרמניה באזורים מסוימים בגרמניה. באותו זמן הוא גם עבד למען הצבא האדום ושירותי הביטחון של ברית המועצות. מ-1927, החל לעבוד באופן בלעדי כמעט בשביל הוועד הפועל של הקומינטרן ושירת כיועץ צבאי לסין (1927-1930) ולצ'כיה (1930-1932).
עבודתו זיכתה אותו בחברות במפלגה הקומוניסטית הסובייטית מ-1932 ובאזרחות סובייטית משנת 1940. ב-1936 נסע לספרד שם אימץ את הכינוי "גומז" ושימש מטעם הסובייטים כיועץ צבאי לצבא העם הספרדי.
לאחר סיום מלחמת האזרחים בספרד ב-1938 הוא חזר למוסקבה וחזר לעבוד בקומינטרן. במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה, צייסר העביר קורסים של אינדוקרינציה אנטי-פשיסטית לשבויי מלחמה גרמנים.
לאחר המלחמה עבר להתגורר בגרמניה המזרחית וב-1947 הצטרף למפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, המפלגה ששלטב בגרמניה המזרחית והתקדם במהירות בדרגות, ובשנת 1948 מונה לשר הפנים. בין השנים 1949-1954 שימש כחבר פרלמנט בפולסקמר, הפרלמנט המזרח גרמני וב-1950 עבד על נושאים צבאיים במכון מרקס-אנגלס-לנין-סטלין, מתקן שמעטים הלא סובייטים שהורשו להיכנס אליו. ב-1950 קיבל גם מושב בוועד המרכזי ובפוליטביורו של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. באותה שנה קיבל את מדליית קרל מרקס ומונה ליושב ראש המשרד לבטחון המדינה או כפי ידוע "שטאזי". וילהלם צייסר ניצל את הידע והניסיון הרחבים שלו במודיעין והפך את ה"שטאזי" לשירות ביטחון רב עוצמה ויעיל. צייסר עמד בראש השטאזי עד יולי 1953 אז הודח בעקבות חילוקי דעות עם ולטר אולבריכט מזכ"ל מפלגת האיחוד הסוציאליסטי שגם שאף לבסס את שליטתו במדינה על ידי פיטורי בכירים שיכולים לערער את מעמדו. נפילתו של צייסר הואצה גם בגלל התערבותו של אריך מילקה, בכיר בשטאזי ששאף לצבור עוד כוח, והכפיש את שמו של זייצר במפלגה. לבסוף, צייסר ובכירים נוספים במפלגת האיחוד הסוציאליסטי הואשמו בהיותם עוינים למפלגה והודחו ממשרותיהם. בנוסף, ולטר אולבריכט האשים את צייסר באי שימוש במספיק כוח כדי לדכא את המרד המזרח גרמני. דרגותיו ועיטוריו של צייסר נלקחו ממנו והוא סווג כאויב המפלגה. כתוצאה מכך, בילה את שנותיו לאחר מכן כמתרגם בבית הוצא לאור ועבד במכון למרקסיזם ולניניזם שבברלין המזרחית. הוא מת באלמוניות במרץ 1958. שמו טוהר ב-1993 לאחר איחוד גרמניה על ידי מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי, ממשיכתה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי.
