זו ארצנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זו ארצנו היא תנועת ימין חוץ מפלגתית שפעלה באמצע שנות ה-90 כנגד מימוש הסכמי אוסלו. מייסדיה הם משה פייגלין ושמואל סאקט, תושבי קרני שומרון.
[עריכה] הקמת התנועה
ב־3 בדצמבר 1993, כשנה לפני הקמת התנועה, קיימו מייסדיה במלון אשל הנשיא שבאריאל כנס יסוד אשר הוביל מאוחר יותר למבצע מכפיל. במסגרת "מבצע מכפיל" הוקמו ביהודה ושומרון עשרות מאחזים שרבים מהם התבססו כיישובים.
הנסיון שנצבר, הארגון ורשת הפעילים אשר הוקמה לפני מבצע מכפיל שימשו כשנה מאוחר יותר בידי מייסדיה לצורך הקמת תנועת "זו ארצנו". כנס היסוד של התנועה החדשה היה ביום ו' ראש חודש אב ה'תשנ"ה (1995). לקראת הכנס הצטרף אל "זו ארצנו" גם הרב בני אלון שהיה אז ראש ישיבת בית אורות.
שם התנועה נבחר כדי להביע את עמדתם של מייסדיה ולפיה ארץ ישראל שייכת באופן בלעדי ליהודים. התנועה מנתה עשרות אלפי חברים ופעילים משני עברי הקו הירוק.
[עריכה] פעולות התנועה
מחאת "זו ארצנו" הופנתה כנגד ממשלתו של יצחק רבין שנבחרה במאי 1992 וכנגד הסכמי אוסלו, שעברו חקיקה בכנסת. עפ"י הסכמים אלו הותר להנהגת אש"ף להקים את הרשות הפלסטינית ולשלוט בחלקים בארץ ישראל ולסייע לה באמצעים שונים בתמורה להכרה של אש"ף במדינת ישראל והפסקת הטרור נגד אזרחיה.
התנועה דגלה ונקטה קו של מרי אזרחי כגון חסימת צירי תנועה ואי תשלום מיסים, ערכה הפגנות שחלקן היו סוערות, תוך סרוב לבקש רשיון - בכדי להפגין בכך את חוסר הלגיטימיות של הממשלה.
אנשי התנועה התעמתו במספר רב של הפגנות, עם משטרת ישראל. ראשי "זו ארצנו" ראו במרי אזרחי אמצעי לגיטימי המקובל במדינות דמוקרטיות לבלימת דורסנות של השלטון. לטענת אנשי התנועה, המשטרה לא טמנה ידה בצלחת והגיבה בתקיפות גדולה כנגד המפגינים. בתגובה לעבירות החוק, נפתחה חקירה נגד אנשי התנועה, ופייגלין אף הועמד לדין והורשע.
