משה פייגלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה פייגלין (נולד 1962), פעיל פוליטי בימין הישראלי. עומד בראש חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד. פייגלין היווה דמות מפתח בתנועת המתנגדים לאריק שרון בשלטונו בליכוד. בשיא כוחו נקראו המתנגדים בליכוד בשם "פייגלינים" והוא תפקד כקטליזטור להקמת קבוצת המורדים בליכוד (למרות שלא היה שייך לה). לדעת רבים, פעילותו בליכוד השפיעה באופן ישיר על פרישת שרון ואנשיו והקמת מפלגת קדימה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
משה פייגלין הוא יליד חיפה. בילדותו עבר עם משפחתו לרחובות, שם למד בבית הספר "תחכמוני", ואחר כך בישיבה התיכונית אור עציון. שירת בצה"ל כקצין בהנדסה קרבית והשתחרר בדרגת רב-סרן. לאחר שחרורו הקים את חברת גלישת המצוקים הראשונה בישראל שעסקה בתחזוקה חיצונית של בניינים גבוהים. במקביל הקים חברת הזנק, שאת הבעלות עליה העביר לחברו בזמן הסכמי אוסלו עקב פעילותו בתנועת זו ארצנו, שאותה הקים באותה תקופה. פייגלין הוא תושב קרני שומרון, נשוי לציפורה, אב לחמישה וסב לנכד.
[עריכה] פעילותו הפוליטית
[עריכה] זו ארצנו
בשנים 1992 - 1995 היה פעיל נגד הסכם אוסלו והקים עם בני אלון ושמואל סאקט את תנועת זו ארצנו כתגובה למה שכינה בספרו בשם "בגידת ארגוני המתנחלים". זו ארצנו התנגדה להסכמי אוסלו שעברו חקיקה בכנסת באותה התקופה, ונקטה בקו מחאה אותו כינתה מרי אזרחי בלתי אלים. זו ארצנו ערכה הפגנות מבלי לבקש רשיון, כדי להפגין את חוסר הלגיטימיות של הממשלה. כתוצאה מכך אנשי התנועה התעמתו מספר פעמים עם משטרת ישראל.
בשנת 1997 הורשע פייגלין בעבירת המרדה ובפרסום דבר המרדה, ונשפט ל-18 חודשי מאסר, מתוכם שלושה חודשים בפועל. בנוסף הופעל נגדו מאסר חופף על תנאי לחצי שנה שהיה תלוי נגדו. פייגלין לא הגיש ערעור וריצה את העונש בעבודות שירות. לאחר שריצה את עונשו הקים פייגלין את תנועת מנהיגות יהודית.
[עריכה] מנהיגות יהודית בליכוד
החל ממועד הצטרפותו לליכוד, פעלה חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד להצבתו כמועמדה לראשות הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה. בהתמודדות הראשונה מאז הצטרפותו על ראשות המפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-16, זכה בקולותיהם של כ-4% מהמצביעים בקרב מתפקדי הליכוד. מאז התמיד פייגלין בהצבת עצמו לראשות התנועה בכל מערכת בחירות, והצהיר בכל הזדמנות שימשיך לרוץ לראשות הליכוד עד שינצח, זאת חרף ללחציהם הרבים של גורמים פוליטיים רבים בימין ובתוך התנועה.
פייגלין ומנהיגות יהודית אינם רואים בריצתו מטרה אישית, אלא ציבורית - הצבת אלטרנטיבה אמונית להנהגת מדינת ישראל, ומתוך כך הנהגת עם ישראל, לראשונה מזה אלפי שנים. מסיבה זו הוא מצהיר שאם יבצר ממנו לרוץ לראשות הליכוד מסיבה כלשהי, תעמיד מנהיגות יהודית מועמד אחר שימשיך בהגשמת מטרה זו.
[עריכה] הבחירות לכנסת ה-16
בנפרד מריצתו לראשות הליכוד, בבחירות המקדימות במרכז הליכוד לכנסת ה-16 (בשנת 2003) הגיע פייגלין למקום ה-39 ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת. עקב הרשעתו הפלילית, היה פייגלין מחויב על פי חוק להצהיר על הרשעתו ולבקש כי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית יחליט, לפני הגשת רשימת המועמדים, האם זו עבירה שיש עמה קלון. פייגלין לא פנה מיוזמתו, וגם הליכוד לא יזם פניה כזו. יושב ראש הוועדה החליט לפסול את הכללתו של פייגלין ברשימת הליכוד גם משום שלא יזם את הפניה וגם משום שיש קלון בהרשעתו. בעתירה של פייגלין לבג"ץ קיבל בית המשפט את הטיעון הטכני (שפייגלין לא יזם את הפניה ליושב הראש) ואישר את הוצאתו מהרשימה. בג"ץ החזיר את הדיון בשאלת הקלון לוועדת הבחירות, ומשמונה השופט יעקב טירקל ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית קבע כי בהרשעה אין קלון. היועץ המשפטי עתר בשל כך לבג"ץ, אך העתירה נדחתה בשל חוסר רלוונטיות (העתירה הוגשה מספר חודשים לפני תום 7 שנים ממועד ריצוי העונש ולא נראו בחירות מוקדמות באופק).
[עריכה] הבחירות לכנסת ה-17
ב-19 בדצמבר 2005, זכה פייגלין בקולותיהם של 12.4% מהמצביעים בקרב מתפקדי הליכוד בבחירות המקדימות לראשות התנועה ובמקום השלישי לאחר בנימין נתניהו וסילבן שלום. עם היוודע התוצאות החל נתניהו בנסיונות לסילוקו מהליכוד. בתגובה, הציג פייגלין את מועמדותו לחברות בכנסת מטעם הליכוד וציין כי עשה זאת דווקא משום נסיונות אלה. לאחר החלטת יו"ר וועדת הבחירות של הליכוד לפיה במעשיו של פייגלין אין קלון, ותוך סיכום עם אנשיו של נתניהו אליו הגיע כדי להרגיע את הרוחות, הסיר פייגלין את מועמדותו לחברות בכנסת ה-17. את הצעד הזה נימק בכך שבמתכונתה הנוכחית של הכנסת הוא מעדיף לפעול מחוצה לה, ושאינו רוצה להיות שותף למצג השווא של הדמוקרטיה בישראל; או כלשונו: "חושש להיכנס לבקבוק שבכיסו הקטן של אהרן ברק".
[עריכה] השקפותיו
פייגלין רואה בנוכחות הערבית בארץ ישראל כיבוש כבן 1,370 שנה, וטוען כי יש לסיים כיבוש זה בהקדם משום שהוא אחד מהמקורות לצרותיה המדיניות, הערכיות והקיומיות של מדינת ישראל. בהשראה מדבריו של אורי צבי גרינברג "השולט בהר - שולט בארץ", הוא טוען שסיום השלטון הערבי על הר הבית יביא במישרין לסיום הכיבוש הערבי בארץ ישראל, יביא קץ לטרור, ישקיט את המזרח התיכון, ויביא שלום לאזור ולעולם. המוטיבציה של הטרור הפלסטיני, סבור פייגלין, מקורה בתקווה ולא ביאוש - לא היאוש ממצבם מניע את הפלסטינים, אלא תקוותם לסלק את עם ישראל מארץ ישראל. לדבריו, רק גדיעת התקווה הזו על ידי החלת ריבונות ישראלית על כל שטחי ארץ ישראל, תעצור את הטרור ותשקיט את האזור. פייגלין רואה בתרבות הערבית והמוסלמית "תרבות נחותה, תרבות של מחבלים מתאבדים", כפי שאמר בראיון לערוץ הכנסת בסוף שנת 2005 [1].
פייגלין קורא לשינויים נרחבים בתחומים רבים ובעיקר בארבעה תחומים מרכזיים: בחינוך, במשפט, תקשורת ובטחון, כשהזהות היהודית המאחדת עומדת ברקע. הוא תומך בסירוב פקודה כמעשה מצפוני המחזק את הדמוקרטיה. "מנהיגות יהודית" בראשותו תומכת בהעמדת מנהיג אמוני בראשות מדינת ישראל, וסבורה שחלק מכשלון הימין נבע מכך שמאז ומתמיד העמיד בראשו אדם לא אמוני, ולפיכך אין לו קו ערכי מוצק ומבוסס ועוצמה פנימית מספקת לעמידה בלחצים שמנהיג מדינת ישראל נדרש לעמוד בהם.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה פייגלין, במקום שאין אנשים, הוצאת מצודה, 1996
- משה פייגלין, מלחמת החלומות, הוצאת מנהיגות יהודית, תשס"ו 2005
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 דיווח חדשותי בוויקיחדשות: משה פייגלין מתכוון להסיר את מועמדותו לכנסת הבאה |
- אתר תנועת מנהיגות יהודית, בראשותו של משה פייגלין.
- אתר קהילה אמונית - אתר הקהילה של מנהיגות יהודית.
- משה פייגלין, הליכוד - לכתחילה שבלכתחילה באתר מנהיגות יהודית
- החלטת השופט חשין בענין התמודדות פייגלין בבחירות
- ראיון עם פייגלין באתר 'דעות'
