יהדות גליציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות גליציה הייתה קהילה יהודית גדולה ומפותחת מבין קהילות יהודי מרכז אירופה, אשר שכנה באזור גליציה.
העדויות הראשונות לקיומם של יהודים בגליציה הן מהמאה ה-11. בעת כיבוש האזור על ידי אוסטריה ישבו בו כ-225,000 יהודים, שהיוו באותם ימים 9.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה. היהודים ישבו ברובם בעיירות, אך גם בכפרים, ושימשו מעיין מעמד ביניים המקשר בין האצולה לבין האיכרים האוקראינים. היהודים ברובם היו בעלי מלאכה, ורק מעטים עסקו במקצועות אחרים.
לקראת סוף המאה ה-18 ניסה הקיסר פרנץ יוזף לבולל את היהודים וזאת על ידי הפצת ההשכלה בתוכם. היו יהודים שתמכו במטרה זו, אך רוב היהודים התנגדו לכך. התנגדות נוספת נוצרה עם הניסיון להושיב את היהודים על האדמה.
היהודים בגליציה היו ידועים באדיקותם הדתית, ונאבקו קשות בהשכלה החילונית. כמו-כן, התנהל מאבק קשה בגליציה בין תומכי החסידות לבין "המתנגדים". מאבק זה הסתיים בניצחון תומכי החסידות, והיא הייתה לתנועה השלטת בין יהודי גליציה.
בשנת 1867 זכו היהודים בגליציה לשיוויון זכויות מלא, ובכך היו הראשונים מבין יהודי מזרח אירופה שזכו לעצמאות זו. התנועה הציונית פרחה בגליציה וממנה יצאו כמה מעוזריו של הרצל. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 שלפני מלחמת העולם הראשונה שגשגה הקהילה היהודית בגליציה מאוד ונכתבו מספר רב של ספרים ושירים, פעלו בה מספר גדולי תורה ובה צמחה גם הציונות.
במהלך המאה ה-19 הייתה התבוללות אשר החלה לפגוע במבנה הקהילה. מתחילה המאה ה-20 החלו הפולנים ואוקראינים לפגוע ביהודים ולנשל אותם מעמדותיהם. יהודים רבים עזבו לארצות הברית, וחלקם לארץ ישראל.
בזמן מלחמת העולם הראשונה נפגעו היהודים מפלישות של אוסטריה ורוסיה לאזור.
במלחמת העולם השנייה נרצחו כמעט כל יהודי גליציה, והמעטים שנשארו ממנה עזבו לארץ ישראל או ארצות הברית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
ברטל ישראל, בין שלוש אומות: היהודים בגליציה המזרחית
