יוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק ביסוד כימי. לערך העוסק באות באלפבית העברי, ראו יוד.
|
|||||
| כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מספר אטומי | 53 | ||||
| סמל כימי | I | ||||
| סדרה כימית | הלוגן | ||||
| צפיפות | 4940 kg/m3 | ||||
| מראה | סגול-כהה אפור ומבריק |
||||
| תכונות אטומיות | |||||
| משקל אטומי | 126.90447 amu | ||||
| רדיוס ואן דר ולס | 198 pm | ||||
| סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה | 2, 8, 18, 18, 7 | ||||
| תכונות פיזיקליות | |||||
| מצב צבירה בטמפ' החדר | מוצק | ||||
| טמפרטורת התכה | 113.70°C | ||||
| טמפרטורת רתיחה | 184.2°C | ||||
| לחץ אדים | __Pa ב __°K | ||||
| מהירות הקול | __ מטר לשנייה ב__°K | ||||
| שונות | |||||
| אלקטרושליליות | 2.66 | ||||
| קיבול חום סגולי | 145 J/(kg·K) | ||||
| מוליכות חשמלית | 8.0 10-8/m·Ω | ||||
| מוליכות תרמית | 0.449 W/(m·K) | ||||
| אנרגיית יינון ראשונה | 1008.4 kJ/mol | ||||
יוד (Iodine), יסוד כימי שסמלו כימי I ומספרו האטומי 53.
תוכן עניינים |
[עריכה] תכונות
מולקולת היוד מורכבת משני אטומי יוד הקשורים ביניהם בקשר קוולנטי כפול (I-I) ומסומלת כ-I2. יוד שייך למשפחת ההלוגנים. היוד מוצק בטמפרטורת החדר, ומבצע המראה. על אף היותו של היוד היסוד שהכי פחות פעיל מבין ההלוגנים, הוא אחד היסודות הפעילים ביותר מבחינה כימית הקיימים. הוא מתמוסס בקלות בכלורופורם, פחמן 4 כלורי, פחמן גופרתי (CS2) ויוצר תמיסות סגולות.
[עריכה] שימושים
היוד משמש בעיקר ברפואה ובצילום. צבעו הטבעי סגול ומכאן שמו ביוונית, יוד-סגול. היוד המוכר לנו ברפואה הוא כתום ונוזלי, אך זה מכיוון שמוסיפים לו חומרים נוספים. שימושים נוספים:
- ברפואה:
- בערכות עזרה ראשונה, פובידון יוד (החומר הפעיל פולודין או בטאדין) הינה תרכובת אורגנית של יוד המשמשת לחיטוי פצעים והמחליפה את טינקטורת היוד, "יוד" חום, המזיק לרקמות הגוף.
- ברפואה פנימית, לתירוקסין ותרכובות יוד אחרות מספר יישומים.
- יוד-131 משמש כסמן רדיואקטיבי ברפואה.
- בכימיה אורגנית יש לתרכובות יוד יישומים רבים.
- ליודיד הכסף (AgI) יישומים בצילום והורדת גשם בזמן בצורת.
- טבליות המכילות 130 מיליגרם מלח בשם אשלגן יודי (KI) ומכונות בישראל "טבלית לוגול", מחולקות לאנשים שגרים בסביבת כור גרעיני. אם יש תקלה בכור הגרעיני, עלולים להיפלט לסביבה חומרים רדיואקטיביים (ביניהם איזוטופים רדיואקטיביים של יוד) שפולטים קרינה מייננת מזיקה. איזוטופים אלו נכנסים למחזור הדם ומתרכזים בבלוטת המגן, שם הם מצטברים ומקרינים אותה ואת הרקמות שמסביבה. היוד שבטבלית הלוגול נקלט בבלוטת המגן לפני התפזרות האיזוטופים המזיקים בסביבה ומביא אותה למצב רווי שמונע את קליטת היוד הרדיואקטיבי.
- נורת הלוגן מכילה כמות קטנה של יוד אשר מאריך את חיה.
- חנקן תלת יודי (NI3) הוא חומר נפץ לא יציב במיוחד, מסיבה זו אין לו יישומים בתור חומר נפץ תעשייתי והוא משמש בעיקר בהדגמות.
[עריכה] היסטוריה
היוד נתגלה על ידי ברנר קורטואה (Bernard Courtois) ב-1811. אביו היה יצרן אשלגן חנקתי, אחד ממרכיבי אבק השריפה. באותו זמן, צרפת הייתה במלחמה וצריכת אבק השריפה גברה. אשלגן חנקתי בודד מעשבי ים שנשרפו, נשטפו עם מים והושרו בחומצה גופרתית. היוד התגלה בטעות, כאשר ברנר הוסיף יותר מדי חומצה גופרתית נפלט גז סגול שהתעבה והתגבש כשנגע במשטחים קרים, ברנרד חשד שזהו יסוד חדש.
לאחר שנתן לחבריו (שארל ברנר, ניקולא קלמנט, לואי ז'וזף גיי-ליסק ואנדרה מרי אמפר) דגימה מהיסוד החדש, הם החלו במחקר. ב-1813, נתן אחד החוקרים דגימה מהחומר להאמפרי דייווי שהבחין בדמיון לכלור. מאוחר יותר שלח האמפרי דייוי מכתב לחברה המלכותית בלונדון והודיע להם שהוא גילה יסוד חדש, דבר שמאוחר יותר גרם לוויכוח בין החוקרים.
[עריכה] צורה בטבע
ניתן להכין יוד טהור בתגובה בין אשלגן יודי (KI) לבין נחושת גפרתית (CuSO4). ישנן מספר טכניקות נוספות לבידוד יוד. למרות שיוד יחסית נדיר, אצות ים מסוימות ומספר צמחים נוספים מסוגלים לאגור אותו וכך מכניסים אותו לשרשרת המזון.
[עריכה] אמצעי זהירות
מגע ישיר של העור עם יוד יכול להזיק וחשיפה לאדיי יוד עלולה לגרות את העיניים ואת האף.
