יוהן ברנרד פישר פון ארלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פון ארלך

יוהן ברנרד פישר פון ארלך (20 ביולי 1656 - 5 באפריל 1723) הוא אדריכל ומתכנן ערים אוסטרי, הנחשב למשפיע ביותר על זרם אדריכלות הברוק באוסטריה.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 ראו גם
3 יצירות נבחרות
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעורים

פסלו של פון ארלך בווינה

את חייו עד גיל 16 עבר פון ארלך בעיר גראץ שבאוסטריה, ועבד בחנותו של אביו האומן, אז עבר לגור בעיר רומא שבאיטליה, שם עבד עם עמיתו האומן האוסטרי יוהן פאול שור ואף עם האומן הנודע ברניני, שנתן לו הזדמנות ללמוד פיסול ואדריכלות מודרניים ועתיקים. אז עוד לא היה נקרא "פון ארלך", את תואר האצולה הזה קיבל רק בשנות ה 1690. לאחר מכן עבר לעיר נפולי, שם התעשר מאוד כששירת את המשנה למלך הספרדי של העיר.

בשנת 1687 שב פון ארלך לאוסטריה, כאדריכל אופנתי וחדשני. העבודה באוסטריה הייתה רבה, מאחר והמלכים וגדולי האצילים שחרו לאדריכל טוב, שייתקן את הנזקים הרבים שהסבו העות'מאנים למדינה בשנת 1683, בעת קרב וינה. בקיאותו של פון ארלך בסגנון הברוק העירוני נמצאה כטובה ביותר לקיסרים האוסטרים, מאחר וסגנון זה החל לקבל פופולריות במרכז אירופה, ומשום כך מאז בואו לאוסטריה עבד במשרת אדריכל החצר של הקיסר, משרה בה החזיק למשך תקופת שלטונם של שלושה קיסרים: לאופולד הראשון, יוזף הראשון וקרל השישי. על פועלו תחת שלטונו של יוזף הראשון, עיינו בפסקה הבאה.

[עריכה] תחת שלטונו של יוזף הראשון

עמוד מתוך ספרו של פון ארלך "תוכנית של אדריכלות היסטורית ואזרחית"

במשך שנות ה-1690, התקופה הנחשבת לפוריה ביותר אדריכלית בחייו, אימץ פון ארלך את סגנון הברוק האיטלקי לצרכים מקומיים ומסורתיים. בשנת 1690 זכה לשבחים רבים הודות לבנייה של שני שערי נצחון זמניים בעיר וינה לרגל הכתרתו של יוזף הראשון לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנים לאחר מכן שירת את הקיסר יוזף בענייני האדריכלות, בהצלחה רבה כל כך, שזכה בתואר האצולה "פון ארלך".

בבניינים שעיצב במאה ה-17 אימץ פון ארלך את העיקולי הקווים החזקים המאפיינים את ברניני, על מנת שישדרו תחושה של תנועה. השראות מאוחרות יותר על יצירותיו הן בתי האחוזה של האדריכל הצרפתי פרנסואה מאנזאר והווילות הפלדיאניות, אליהן נחשף בעת ביקוריו בפרוסיה, הולנד ואנגליה בשנת 1704, ובונציה בשנת 1707.

התנהלותו זו של פון ארלך בראשיתה של מהפכת אדריכלות הברוק השפיעה לעשורים הבאים על מבני האצולה האוסטרית. הבניין המסמל בעיקר את ההשפעה הזו של פון ארלך הוא ארמון החורף של הגנרל האוסטרי אויגן, נסיך סבויה אשר נבנה בשנת 1695 בוינה.

[עריכה] זלצבורג ויצירות מאוחרות

קרלסקירכה

מומחיותו של פישר בתכנון ערים ניכרת במבנים שעיצב בשביל הארכיבישוף של העיר זלצבורג. שני הבניינים העיקריים בקטגוריה הזו הם הכנסיות דרייפאלטיגקייטסקירכה (נבנתה בשנים 1694-1702) וקולגינקירכה (1696-1707). בנייניו של פון ארלך באותה תקופה מאופיינים בכיפות ומגדלים רבים וחזית קמורה, אלמנטים שעד היום מהווים את אחד הסמלים הבולטים של העיר זלצבורג. מושבו של הארכיבישוף האזורי, ארמון קלסהיים שבזלצבורג (1700 - 1709), עוצב אף הוא בידי פון ארלך.

בשנת 1696 הזמין הקיסר לאופולד הראשון את פון ארלך לעצב ארמון בוינה. הארמון סויים כעבור שלוש שנים, הוא ארמון שנברון. בתקופת שלטונה של מריה תרזה, בוצעו שינויים נרחבים בארמון על ידי האדריכל ניקולו פקאסי, על מנת לעשותו בסגנון הרוקוקו, וזהו הארמון המוכר לנו כיום.

בשנת 1721 פרסם את ספרו "תוכנית של אדריכלות היסטורית ואזרחית", בו רשם את פעולות השחזור הנבחרות שביצע בבניינים עתיקים.

בשנת 1713 עיצב פון ארלך את ארמון קלאם-גאלאס בפראג. הבניין מבליט את אהבתו של פון ארלך לסגנון הפלדיאני, אותו הרבה לבטא בבנייניו המאוחרים. בשנת 1715 עיצב פון ארלך את כנסיית קרלסקירכה בוינה, שהייתה לאחד מבנייניו המרשימים והידועים ביותר. במבנה הכנסייה שאף פון ארלך לייצר הרמוניה אשר תושפע ממבני פולחן רבים במהלך ההיסטוריה: מקדש שלמה בירושלים, כנסיית האגיה סופיה באיסטנבול, הפנתאון ובזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, לז אינווליד בפריז וקתדרלת סנט פול בלונדון. פון ארלך לא הספיק לסיים את המבנה בחייו, והוא הושלם על ידי בנו, יוזף עמנואל פישר פון ארלך.