יון אנטונסקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראש ממשלה, מנהיג רומניה
|
|||||||||||||||||||||||||||||
יון אנטונסקו (15 ביוני 1882 - 1 ביוני 1946),(Ion Antonescu), גנרל רומני, אשר נולד בפיטשט (Piteşti) והיה שליט רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעל בריתו של היטלר והאחראי לגירושם של יהודי בסרביה ו בוקובינה.
תוכן עניינים |
[עריכה] קריירה צבאית
אנטונסקו נולד למשפחה בורגנית בעלת מסורת צבאית. הוא התחנך בבתי הספר הצבאים ביאשי ובקריובה וסיים את לימודיו בבית הספר לפרשים ב-1904 כראשון, ולאחר מכן ב־1911 באקדמיה הצבאית.
ב־1907 השתתף אנטונסקו (בדרגת סגן) בדיכוי מרד האיכרים בגאלאץ ובסביבה. ב־1913 השתתף במלחמת הבלקן השנייה נגד בולגריה, בה קיבל את העיטור הגבוה ביותר בצבא הרומני.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1916 ל־1918, שימש יון אנטונסקו כראש המטה הכללי של המארשל קונסטנטין פרזאן. בעמדה זאת היה אחראי להצלחת הצבא הרומני במגננה נגד נסיונות הפלישה של הצבא הגרמני למולדביה.
לאנטונסקו יצא שם של מפקד מוכשר ביותר המצטיין בקשיחות, ובזכות קשיחותו הוא נודע בכינוי "הכלב האדום".
בין 1922 ל־1926 שימש אנטונסקו כנספח צבאי של רומניה בצרפת ובבריטניה. לאחר חזרתו לרומניה התמנה למנהלו של בית ספר הגבוה למלחמה "Şcoala Superioară de Război". בין השנים 1933 ו־1934 שימש כראש המפקדה הכללית של הצבא. לשיא הקריירה הצבאית הגיע ב־1937 עם מינויו לשר ההגנה בממשלתו של גוג'ה-קוזה.
[עריכה] עיטורים
- צלב הברזל, דרגה שנייה
- צלב הברזל, דרגה ראשונה
- מגן קרים
- צלב האבירים של צלב הברזל
- אות הטייס עם יהלומים
[עריכה] בשלטון
ב־5 בספטמבר 1940 מונה לראש ממשלת רומניה על ידי מלך רומניה, קרול השני. לאחר שרומניה אולצה למסור חלק מחבל טרנסילבניה להונגריה ואת בסרביה וצפון בוקובינה לברית המועצות, אילץ אנטונסקו את מלך רומניה לוותר על כתרו, ובנו מיכאי הראשון (מיכאל) מלך תחתיו. משמר הברזל (התנועה הלגיונרית) מרד באנטונסקו בינואר 1941, מרידה שדוכאה תוך הסכמה שבשתיקה של היטלר. משלב זה שלט אנטונסקו כדיקטטור, ואילו המלך מילא תפקיד ייצוגי בלבד. תקופת שלטונו ידועה בשם "מדינת הלגיונרים". אנטונסקו הוביל את רומניה לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית בפלישה לברית המועצות ביוני 1941, ובדצמבר באותה השנה הכריז מלחמה נגד ארצות הברית ובריטניה.
[עריכה] הברית עם גרמניה הנאצית
אנטונסקו כרת ברית עם גרמניה הנאצית, מתוך שנאה לבולשוויזם הרוסי, ובכך קיווה שיוכל לכבוש מחדש את בסרביה ואת צפון בוקובינה. הוא גם קיווה שעם כניסת רומניה למלחמה בחזית המזרחית, יוכל להשיג בחזרה את צפון טרנסילבניה על ידי תמיכתו של היטלר.
ברית זאת הבטיחה את היציבות באספקת הנפט הרומני ל"מכונת המלחמה הנאצית". למעשה אנטונסקו תמך בגרמניה יותר מאשר יתר מדינות הציר גם יחד.
צבא רומניה הצטרף לוורמאכט ופלש עמוק לתוך שטח ברית המועצות, במה שכונה מבצע ברברוסה. אף על פי שהקדיש את רוב שנותיו לצבא נכשל אנטונסקו בהכנת צבאו למלחמה. כדי לרצות את היטלר, הוא שלח דוויזיות רבות ללא ציוד וכלי נשק בכמות מספיקה. הגרמנים מצידם ציידו את היחידות הללו רק לפני היציאה לקרב. הקרב על סטלינגרד גבה קורבנות רבים בקרב הצבא הרומני. הצבא הסובייטי החל במתקפה שנגמרה רק עם כניסתו לברלין, תוך כדי הדיפת הרומנים והגרמנים. בעקבות מפלות אלה ירדה הפופולריות של אנטונסקו בצורה חדה.
[עריכה] פגישות מדיניות
- נובמבר 1940 - אנטונסקו נפגש עם היטלר ושר החוץ הנאצי ריבנטרופ בברלין. נושא פגישתם: חיזוק הברית בין גרמניה לרומניה, אספקת מטוסי קרב מסוג מסרשמידט 109, טנקים, טרקטורים, תותחים נגד טנקים, תותחים נגד מטוסים, רובים אוטומטיים ונשק אחר תמורת אספקת חיטה ונפט לגרמניה.
- ינואר 1941 - אנטונסקו נפגש עם עם היטלר, ריבנטרופ, פבריציוס, שגריר גרמניה בבוקרשט, קלינגר, ועם נציגי הצבא המארשל קייטל וגנרל יודל. הפגישה נערכה בברכטסגאדן. נושא הפגישה: הצגת קלינגר כמינוי החדש לשגריר גרמניה ברומניה, סקירה של המצב הצבאי בבלקנים והכשלונות של האיטלקים ביוון. סוכם על מעבר כוחות גרמניים מהונגריה דרך רומניה לכיוון החזית האיטלקית.
- מאי 1941 - אנטונסקו נפגש עם היטלר וריבנטרופ במינכן. נושא פגישתם: סיכום ותיאום המתקפה על ברית המועצות. בקשת הגרמנים לפעילות אקטיבית של הרומנים בלחימה תמורת החזרת בסרביה וצפון בוקובינה לרומניה.
[עריכה] נפילת משטרו
למן המפלה בקרב סטלינגרד בתחילת 1943, בממשלת אנטונסקו החל בהדרגה מהפך, אשר קרב אותם יותר ויותר לקולות של מתנגדי המלחמה ברומניה. נעשו צעדים ליצור קשר עם בעלות-הברית ולשאת ולתת עמהן, תוך כדי נסיונות התנתקות מגרמניה הנאצית. במגעים שנערכו ברומא, ברן, אנקרה וערים נוספות ניסו הרומנים להגיע להסכם שלום תחילה עם בעלות הברית המערביות. אולם לאחר כשלון מגעים אלה פעל אנטונסקו להגיע להסכם שלום כולל שיכלול גם את ברית המועצות. וב-20 ביוני, 1944 הושג קונצנזוס לאומי עם הקמת הגוש הלאומי הדמוקרטי, בהשתתפות המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת האיכרים והמפלגה הלאומית הליברלית.
ב-23 באוגוסט 1944 פרץ מרי אנטי-פשיסטי, הגוש הלאומי הדמוקרטי בסיוע כמה גנרלים נטלו את הגה השלטון מאנטונסקו וכוננו ממשלה חדשה. באותו הערב שידר המלך מיכאי הראשון ברדיו נאום לאומה, ובו הכריז כי הממשלה החדשה קיבלה את תנאי שביתת-הנשק שהציעו בעלות-הברית וכי רומניה תצטרף למלחמה בגרמניה הנאצית. הכרזה דומה השמיע ראש-הממשלה החדש הגנרל קונסטנטין סנטסקו.
[עריכה] אנטונסקו והשואה
תפקיד אנטונסקו בשואה שנוי במחלוקת. הוא לא הסכים עם הדוקטרינה הגזענית של היטלר, אך יחד עם זאת, מנאומיו וממסמכים אפשר ללמוד שהיה אנטישמי בעצמו.
יחסו ליהודים היה דו-ערכי. אמו החורגת פרידה קופרמן הייתה יהודייה, ואף אשתו הראשונה רסלה מנדל, (Rasela Mendel)יהודייה צרפתיה אותה נשא לאישה בשנות ה־30 בעת ששימש כנספח צבאי בלונדון.
עם התקדמות הצבא הרומני באמתלה שישנן "קבוצות התנגדות" של יהודים, הורה אנטונסקו על הגלייתם לטרנסניסטריה, בתחילה של כ־150,000 מיהודי בוקובינה ובסרביה, אשר נחשבו על ידי התעמולה כ"סוכנים קומוניסטים", ובהמשך - קבוצות גדולות נוספות של יהודים, שרכושם כבר נשדד. חלק מן התהליך היה להרוג כמה שיותר יהודים טרם שליחתם ברכבות המוות למזרח. בו בעת סירב אנטונסקו למסור את היהודים האלה לגרמנים.
רק מעטים מאלה שגורשו שרדו את מחנות הריכוז בטרניסטריה ולאחר המלחמה חזרו לרומניה.
מחקרים אחרונים וכן מסמכים ברומנית שנחשפו לאחרונה ברוסיה חושפים את מידת מעורבות הממשל במעשי הטבח באודסה, בוגדנובסקה ואקמסטקה.
בין 280 אלף ל־380 אלף יהודים רומנים ואוקראינים נרצחו או מתו בזמן השואה ברומניה ובשטחים שבשליטתה. בין 45 ל־60 אלף יהודים נהרגו בבסרביה ובבוקבינה על ידי כוחות רומניים וגרמניים. בין 105 אלף ל־120 אלף יהודים מתו במהלך גירוש לטרנסניסטריה, כאשר העילה הרשמית לגרוש היה הרצון ל"טהר" את האזורים המשוחררים מן היסוד היהודי העויין, ששיתף פעולה עם השלטון הסובייטי. בין 115 אלף ל־180 אלף יהודים נהרגו בטרנסניסטריה, ולפחות 15 אלף יהודים נרצחו בפוגרום ביאשי וכתוצאה מצעדים אחרים". הדו"ח מתייחס גם לקורבנות הצוענים, וקובע כי "11 אלף מבין 25 אלף הצוענים שנשלחו לטרנסניסטריה מתו".
המארשל יון אנטונסקו אחראי לפשעים אלה. הוראות של אנטונסקו יכלו לגזור מוות על יהודי בסרביה ובוקובינה, כפי שהן איפשרו את שרידתם של רוב יהודי מולדובה וולכיה". רומניה הייתה אחראית ליותר מעשי רצח של יהודים בשואה מאשר כל מדינה אחרת פרט לגרמניה. בשואה נספו, לפי האומדן, כ־420,000 יהודים שישבו בשטחי רומניה ב־1939. מספר זה כולל את היהודים שנרצחו בבסרביה ובבוקובינה בגל הרציחות שארע ב־1941 ואת היהודים שנספו בעת הגירוש לטרנסניסטריה.
לממשלה בראשותו של אנטונסקו היו שתי דרכים לטפל ביהודים: דרך אחת ביחס ליהודי בסרביה ובוקובינה ודרך שנייה ביחס ליהודי הרגאט (שטחי מולדובה ומונטניה) וטרנסלווניה הדרומית.
[עריכה] החקיקה נגד היהודים
בתקופת שלטונו של אנטונסקו נחקקו עשרות חוקים במסגרת הרומניזציה וכנגד היהודים. החוקים הבולטים הם:
- הפקעת כל נכסיהם של היהודים באזורים הכפריים, ובכלל זה אדמה. (5 באוקטובר 1940)
- הפקעת יערות, מיבשלות לכוהל ומנסרות לעיבוד עצים. (7 בנובמבר 1940)
- הפקעת ספינות שיט. (4 בדצמבר 1940)
- הפקעת בתים ודירות. (27 במרץ 1941)
- חוק העבודה לטובת הציבור - המחייב את היהודים בעבודות כפייה.
[עריכה] מעורבותו של אנטונסקו בשואה
יון אנטונסקו אחראי למותם של רבים מיהודי בוקובינה, בסרביה וטרנסניסטריה מעל לכל ספק. לעומת זאת להצלתם של יהודי וואלכיה, מונטניה ודרום טרנסילבניה. במהלך משפטו טען אנטונסקו שעם יהודים אלה עדין חיים, עובדה זאת נזקפת לזכותו. אך באופן כללי מדיניותו הושפעה משנאתו ליהודים. את שנאתו ליהודים חשף במועצת השרים שנתכנסה ב15 באפריל, 1941:
"אני נותן להמון רישיון מוחלט לטבוח (ביהודים). אני אשוג למבצרי, ולאחר הטבח אחזיר את הסדר".
זאת הייתה ה"נבואה" לפורגרום יאשי שהתרחש זמן קצר לאחר מכן. במספר פעמים אנטונסקו נקט בצעדים אנטישמים באופן אישי. ב19 ביוני, 1941, אנטונסקו הורה על סגירתם של כל "בתי הקפה היהודים קומוניסטים". כבדרך קבע נהג לכנות את היהודים בתואר "יהודונים". בשבילו האויב האמיתי היו היהודים. ב 6 בספטמבר, 1941 כותב אנטונסקו במכתבו אל מיכאי אנטונסקו:
"כולם חייבים להבין שאין זה מאבק נגד הסלאבים, אלא נגד היהודים. זה מאבק עד למוות. או שננצח והעולם יטהר את עצמו, או שהם ינצחו ואנו נהפוך לעבדיהם.... המלחמה בכללותה, והקרב על אודסה באופן ספציפי הוכיחו שהשטן ביהודים".
[עריכה] אחריותו (הישירה) בשואה
יון אנטונסקו היה מעורב ישירות בצעדים נגד היהודים. שלא כמו במקרה של היטלר, יש לכך תיעוד רב במסמכים, המוכיחים את מעורבותו. לדוגמה: בתחילת אוקטובר 1941, קולונל גיאורגה פטרסקו מהמטה הכללי וגנרל טופור מהז'נדרמריה, הורו על גרוש יהודי בוקובינה, בפקודתו הישירה של אנטונסקו. פטרסקו הצהיר ב 1945 שקיבלו פקודה ישירה מראדו דנולסקו בפקודה מס' 6651 עליה חתום גם אנטונסקו. ב 6 באוקטובר, 1941 אכן הצהיר אנטונסקו בכינוס הממשלה
"החלטתי לפנות את כולם (היהודים) לתמיד מאזור זה. יש לי עדין 10,000 יהודים בבסרביה אותם יש לשלוח אל מעבר לנהר הדנייסטר, בעוד מספר ימים, ועם הנסיבות תתאפשרנה אל מעבר להרי אורל"
ב14 בנובמבר בפגישה אחרת של הממשלה,
"יש לי מספיק קשיים עם היהודונים אותם שלחתי אל מעבר לבוג (נהר הבוג), ידוע רק לי כמה (מהם) מתו בדרך".
אלא דבריו, בכינוס הממשלה ב16 בדצמבר:
"אין זה משנה עם 100 או 1,000 ימותו, (מצידי) כולם יכולים למות".
אנטונסקו ידע בוודאות מהוא גורלם של היהודים והצוענים בטרנסניסטריה. לדוגמה בדוח מה-20 במאי, 1943 נמסר לו על מצבם הגרוע. "מלוכלכים, ללא בגדים ומאוד רזים" , ידיעות רבות כאלה הגיעו אל אנטונסקו. למעשה אנטונסקו הפתיע גם את היטלר, אשר החמיא לו על דרך טיפולו ביהודי המדינה ואמר, כי "איש כמו אנטונסקו מתקדם בעניינים אלה בצורה הרבה יותר רדיקלית ממה שעשינו עד כה".
אנטונסקו אחראי למותם של כ- 300,000 מיהודי רומניה והשטחים שכבשה.
[עריכה] האחריות לניהול המלחמה הכושל
יון אנטונסקו אחראי גם לאבדות הכבדות בקרב הרומנים עצמם. במהלך מלחמת העולם השנייה מצאו את מותם כ-חצי מליון מחיילי הצבא הרומני. המספר הכללי של האבדות בנפש בקרב הרומנים הגיע לפי ההערכות למעט פחות ממליון נפשות.
[עריכה] משפטו וההוצאה להורג
הצבא האדום נכנס לרומניה באוגוסט 1944, כתוצאה מכך זומן אנטונסקו ב־23 באוגוסט 1944 לארמון המלוכה ונדרש לחתום על ברית עם בעלות הברית. לאחר שסירב, נעצר בהוראתו של מיכאי מלך רומניה (מיכאל), יחד עם שר החוץ מיכאי אנטונסקו ובכירים אחרים. אנטונסקו שהה זמן מה בארמון לאחר מכן נמסר על ידי ראש הממשלה החדש לוקוטננט גנרל קונסטנטין סנטסקו לידי הקומוניסטים אשר כלאו אותו בבית בתוך בוקרשט ולאחר מכן נשלח לברית המועצות.
אנטונסקו זכה ליחס הוגן; נראה שניסה להתאבד, אך נכשל.
במאי 1946 הוחזר לרומניה, שם נשפט על פשעי מלחמה ונידון למוות 6 פעמים, ל־80 שנה בכלא והורדה בדרגה ל־140 שנה. אנטונסקו הוצא להורג בכלא ז'ילאבה שבבוקרשט ב־1 ביוני 1946.
[עריכה] ההוצאה להורג
המרשל אנטונסקו ביקש שגזר הדין יבוצע בידי הצבא אך בקשתו זו נדחתה והוא הוצא להורג על ידי כיתת יורים בת 12 סוהרים. אנטונסקו עמד מול כיתת היורים יחד עם עוד שלושה ממנהיגי רומניה. ברגע בו ניתנה פקודת הירי, הצדיע אנטונסקו במועל יד, תוך כדי הנפת כבעו שהחזיק בידו, ולאחר מכן נפל.
ישנם סברות שאנטונסקו הרים את ידו הימנית ואמר שאינו מת ועליהם לירות בו שנית. מפקד המשמר ירה בו בראשו בשנית, אך הרופא לא אישר את המוות, כך שירייה נוספת לעבר החזה הייתה הכרחית, אך סברות אלה אינם נכונות שכן בסרט שצולם אפשר לראות בבירור שאנטונסקו וחבריו מתו במקום ויתר היריות היו כדי לוודא את מותם.
[עריכה] הנידונים (האחרים) למוות
ביחד עם אנטונסקו הוצאו להורג:
- קונסטנטין וסיליו (Constantin Z. Vasiliu), שר הפנים של רומניה בתקופת השואה.
- גיאורגה אלקסיאנו (Gheorghe Alexianu), מושל טרנסניסטריה.
- מיכאי אנטונסקו, שר התעמולה ושר החוץ של רומניה.
[עריכה] הניסיונות לטיהורו של אנטונסקו
רומניה היא המדינה המזרח אירופית הראשונה, בתקופה שלאחר המלחמה, שהקימה אנדרטאות לזכר פושע-מלחמה. השלטונות הרומניים התעלמו במפגיע מהיות יון אנטונסקו אחד מפושעי המלחמה הגדולים ביותר.
עם התמוטטות משטרו של אנטונסקו ב־1944 החלו יהודי רומניה, כבשאר חלקי אירופה, לרשום את האירועים שהתרחשו. בין 1946 ל־1948 הוצאו לאור בבוקרשט שלושת כרכי "הספר השחור" (Cartea Neagra), היסטוריה של השואה ברומניה, הספר חשף את מי שביצעו את פעולות רצח-העם הרבות על אדמת רומניה ובשטחי ברית המועצות שנכבשו על-ידה. אולם עם הידוק האחיזה הקומוניסטית ברומניה צונזרו מאמצי חשיפה אלה ולאחר מכן נעשו מאמצים כבירים להשיג את כל העותקים של כרכים אלה במטרה להשמידם.
בתקופת שלטונו של הרודן ניקולאי צ'אושסקו נטען כי אנטונסקו הוא שהציל את היהודים בכך שסירב לדרישותיו של היטלר תוך התעלמות מגורלם של יהודי בוקובינה ובסרביה. אירועים שקראו ברומניה כגון הפוגרום ביאשי או רכבות המוות יוחסו לפאשיסטים ולגרמניה הנאצית.
ב־1971 נעשו ניסיונות לטיהורו של אנטונסקו על-ידי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית.
לאחרונה דו"ח שנכתב על ידי היסטוריונים בהוראתו של נשיא רומניה יון איליאסקו, שפך אור על מידת אחריותו של אנטונסקו בשואת יהודי רומניה.
במשאל שנערך ביום 21 באוקטובר 2006, על ידי הטלוויזיה הרומנית, לקביעת "גדולי הרומנים בכל הזמנים", יון אנטונסקו זכה למקום השישי עם 27.483 קולות שהיוו 7,55% מכלל הקולות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מדיניותו האנטישמית של אנטונסקו (מסמך באנגלית, מיד ושם)
- גדולי הרומנים בכל הזמנים
- רומניה היא שיזמה את שואת היהודים במדינה - Ynet
- המרשל יון אנטונסקו - רומנית
- יום ראשון ההוא / אאוג'ן לוקה - מפרקי שואת יהודי רומניה - על אנטונסקו ופרעות יאשי
[עריכה] ראו גם:
[עריכה] מקורות
- the role of Marshal Ion Antonescu, head of Roumanian Government - Published
Under the Authority of H.M. Attorney-General By His Majesty's Stationery Office London:1946
- Jean Ancel, Transnistria, 1941-1942, The Romanian mass Murder Campaigns, 2003, Tel Aviv. Vol. I, (English) pp. 860; Vol. II, (Romanian) pp. 1044; Vol. III, (Romanian) pp. 1048
- Radu Ioanid, The Holocaust in Romania: The Destruction of Jews and Gypsies Under the Antonescu Regime, 1940-1944, Ivan R. Dee Publisher, December 1999
- The destruction of Romanian and Ukrainian Jews during the Antonescu era. ISBN: 0880333804 9780880333801
- Hitler's forgotten ally : Ion Antonescu and his regime, Romania 1940-44
by Dennis Deletant ISBN: 1403993416 9781403993410
- www1.yadvashem.org.il/odot_pdf/Microsoft Word - 1398.pdf
- ספריית הכנסת - יהדות רומניה
- נתיב, כתב עת למחשבה מדינית, גיליון 3-4 (98-99) • סיון תשס"ד • יוני 2004 ,מסע בעקבות עלילת השואה ברומניה, לורנס ויינבאום
- לקריאה נוספת: "תולדות השואה רומניה" מאת ז'אן אנצ'ל, הוצאת יד ושם.
|
|
|
|---|---|
|
אלכסנדרו אוורסקו | קונסטנטין פרזאן | יון אנטונסקו |
|
| ראשי ממשלת רומניה | ||
| איחוד הנסיכויות של רומניה | ב. קטרג'יו | קרצולסקו | קוגלניצ'אנו | קרצולסקו | ל. קטרג'יו | י. גיקה | קרצולסקו | ש. גולסקו | נ. גולסקו | יון ק. ברטיאנו | ד. גיקה | א. גולסקו | אפוראנו | י. גיקה | ל. קטרג'יו | פלורסקו | אפוריאנו | יון ק. ברטיאנו | ד. ברטיאנו | יון ק. ברטיאנו |
 |
| ממלכת רומניה | יון ק. ברטיאנו | רוסטי | ל. קטרג'יו | פלורסקו | ל. קטרג'יו | סטורדזה | אאורליאן | סטורדזה | קנטאקוזינו | קארפ | סטורדזה | קנטאקוזינו | סטורדזה | יון י. ק. ברטיאנו | קארפ | מאיורסקו | יון י. צ'. ברטיאנו | אוורסקו | מרגילומן | קואנדה | יון י. ק. ברטיאנו | ויטויאנו | ואידה-וויווד | אוורסקו | יונסקו | י. ברטיאנו | אוורסקו | שטירביי | י. ברטיאנו | ו. ברטיאנו | מאניו | מירונסקו | מאניו | מירונסקו | יורגה | ואידה-וויווד | מאניו | ואידה-וויווד | דוקה | אנג'לסקו | טטרסקו | גוגה | קריסטאה | קלינסקו | ארג'שאנו | ארג'נטויאנו | טטרסקו | ג'יגורטו | אנטונסקו | סנטסקו | רדסקו | גרוזה |
 |
| רומניה הקומוניסטית | גרוזה | גאורגיו-דז' | סטויקה | מאורר | מנסקו |ורדץ|דסקלסקו |
 |
| רומניה מאז 1989 | רומן | סטולוז'אן | וקרויו | צ'יורבאה | דז'או | ואסילה | אתאנאסיו | יסרסקו | נסטאסה | בז'ינאריו | פופסקו-טריצ'אנו |
 |
