יוסף שלום אלישיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הרב יוסף שלום אלישיב (נולד 1910) הוא מנהיג הציבור החרדי ליטאי. כיום מחשיבים אותו רבים לבכיר הרבנים בקרב החרדים האשכנזים, המכנים אותו "פוסק הדור", "גדול הדור" ו"מרן".

תוכן עניינים

1 משפחתו
2 פועלו של הרב
3 מנהיגותו וירושתו
4 פוליטיקה
5 כתביו
6 קישורים חיצוניים

[עריכה] משפחתו

סבו מצד אמו (חיה מושא) היה המקובל רבי שלמה אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" (ספר קבלה). הוא הקפיד מאוד על כתיבת ספרו בקדושה ובטהרה, ולא נתן לאיש לכתוב עבורו, מלבד נכדו, הרב אלישיב. אביו, הרב אברהם, כתב ספר בהלכה. הוא גם אימץ לעצמו את שם משפחתו של החותן, כנראה בעקבות עצת החפץ חיים על מנת להקל על עלייתו לארץ. חותנו היה "אבי האסירים", הרב אריה לוין. מסדר הקידושין בחתונתו היה הרב הראשי האשכנזי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הרב אלישיב הוא אלמן ואב ל-11 ילדים, את בנותיו השיא לתלמידי חכמים:

בתו בת-שבע נשואה לרב חיים קנייבסקי.
בת אחרת נשואה לרב עזריאל אוירבך (בנו של הרב שלמה זלמן אוירבך).
בת נוספת נשואה לרב בנימין רימר (משגיח בישיבת טשעבין וראש ישיבת קריית מלך ב"ב).
בתו שושנה ז"ל (נפטרה בשנת תשנ"ח) הייתה נשואה לרב יצחק זילברשטיין.

לרב אלישיב הייתה בת נוספת שנהרגה בצעירותה מפגיעת פגז ירדני במלחמת השחרור.

[עריכה] פועלו של הרב

הרב אלישיב היה דיין עד שנת 1974, כ-20 שנה ישב בבית הדין הגדול של הרבנות הראשית, למרות התנגדותם של "החזון איש" והרב מבריסק למוסדות הרבנות הראשית. לאחר מכן, בעקבות היבחרו של הרב שלמה גורן לתפקיד נשיא בית הדין הגדול, תפקיד שניתן לו עקב פסק דין האח והאחות, שהיה שנוי במחלוקת מוסרית והלכתית, ובה נטל הרב אלישיב חלק פעיל, פרש, ישב בביתו ופסק הלכה לשואלים. בשנת 1988 נענה להזמנת הרב שך לכהן כאחד ממנהיגי דגל התורה.

[עריכה] מנהיגותו וירושתו

הרב אלישיב הוא הרביעי בשושלת המנהיגים החרדיים-הליטאים שלאחר קום המדינה: הראשון היה החזון איש - הרב אברהם ישעיה קרליץ, השני הסטייפלר - הרב יעקב ישראל קנייבסקי (אביו של הרב חיים קנייבסקי), והשלישי הרב אלעזר מנחם מן שך. על פי דוקטורינת דעת תורה, למנהיגים הליטאיים השפעה שאינה מוגבלת לעניינים הלכתיים בלבד.

סגנון ההנהגה של הרב אלישיב מסוגר: הוא אינו מרבה להופיע בציבור, אינו נואם, לא כותב ספרים (למעט ספרים שמוציאים בשמו תלמידיו) וגם אינו חבר מועצת גדולי-התורה של דגל התורה. כיום מנוהל ביתו כמעט בלעדית בידי הרב יוסף אפרתי (שהוא תלמיד חכם חשוב בזכות עצמו). יש הטוענים שאפרתי הוא העומד מאחורי רבות מההוראות והיוזמות היוצאות מבית הרב אלישיב. העיתון החרדי-ליטאי יתד נאמן הוא השופר הרשמי לעמדותיו.

עמדותיו שמרניות. יצא נגד המכללות האקדמיות החרדיות, נגד הארכת לימודים בסמינרים לבנות ונגד הידברות חרדים עם חילונים במסגרת אמנת כנרת. מאבקו בשימוש בהיתר מכירה בשנת השמיטה היה כרוך בעימות חריף עם הרב הראשי, הרב אליהו בקשי דורון. הרב שטיינמן, הנחשב לבא אחריו בהיררכיית ההנהגה, מתון ממנו, וספג את זעם חוגי העדה החרדית על הסכמתו לחוק טל, סוגיה שדעתו של הרב אלישיב נותרה עמומה לגביה.

על הרב אלישיב יצא קצפם של החוגים הקיצוניים בשל הסדר פשרה שהסכים לו בעניין חפירות בקברים עתיקים, מה שהוביל למשבר חמור ביחסים שבין הליטאים לבין העדה החרדית.

יש הטוענים שגדלותו מודגשת ביחודיותה, בשל העובדה כי לא גדל במסגרת ישיבתית השייכת לזרם כזה או אחר, אלא רכש את השכלתו בכוחות עצמו, שכן אלישיב ישב ולמד לבדו בבתי כנסת מגיל 11.

[עריכה] פוליטיקה

מעורבותו הראשונה בתחום הפוליטי הייתה ב-1988 כאשר תמך ברב שך בהקמת מפלגת "דגל התורה".

כאשר הרב שך היה פעיל פוליטית השפעתו של הרב אלישיב הייתה משנית, ועדיין בפוליטיקה הירושלמית השפעתו הייתה רבה. למשל, בשנת 1993, הוא עמד מאחורי הברית שכרתו החרדים עם אהוד אולמרט בירושלים, בהתמודדותו מול טדי קולק.

ב-1999 נתן ברכתו להצטרפות יהדות התורה לממשלת אהוד ברק, על אף שתיק החינוך הופקד בידי איש מרצ, דבר שבזמנו הביא את החרדים לכנות את ממשלת רבין "ממשלת שמד".

הרב אלישיב ירש את מקומו של הרב שך כמנהיג הציבור הליטאי ומפלגתו "דגל התורה". על אף שכוחה האלקטורלי של "דגל התורה" לא עולה על שני מנדטים, השפעתו הגדולה של הרב אלישיב מאפשרת לו להיות בעל המילה האחרונה בכל הקשור לפוליטיקה החרדית ולהתנהלות החרדים מול החילונים. אף שהדתיים לאומיים אינם מקבלים את השקפותיו בענייני מדינה, שכמו אצל קודמו משלבות איבה לשמאל עם יוניות מדינית, להכרעותיו ההלכתיות יש חשיבות גדולה גם מבחינתם.

משחברה המפד"ל לשינוי בהקמת ממשלת שרון ב-2003 הוציא הודעה חריפה ביותר כנגדה וכנגד מנהיגיה. בתחילת 2005 עמד במוקד תשומת הלב הציבורית, כאשר בידו היה להכריע האם דגל התורה תיכנס לממשלה ותאפשר את ביצוע תוכנית ההתנתקות. לאחר שהובטח לו שתוכנית הליבה לא תיושם בבתי ספר חרדיים, הסכים לכניסה לממשלה, על אף לחצים גדולים שהופעלו עליו מצד המתנחלים. עם זאת, הורה לחברי הכנסת השומעים לו להצביע בעד דחיית ההתנתקות בהצבעה האחרונה בנושא בכנסת. להחלטתו של הרב אלישיב להשאיר את מפלגתו בקואליציה הייתה השפעה מכרעת על פינוי יישובי עזה, מאחר ששרון סבר שאל להתנתקות להתבצע על ידי "ממשלה חילונית". אף על פי כן, מתוך הכרה בגדולתו בתורה, נזהרו אנשי המחנה הדתי הלאומי ברובם בכבודו, גם בשיא המאבק בתוכנית, למעט התקפה אחת בעיתון הצופה [1].

החלטתו לאפשר לאורי לופוליאנסקי לרוץ לראשות העיר ירושלים הייתה תקדימית, ונזקפת להשפעתו הרבה של לופוליאנסקי עליו. החלטתו היא שהביאה למינויו המפתיע של הרב יונה מצגר, שאינו נחשב לבעל הישגים גדולים בתחום היצירה התורנית, כרב האשכנזי הראשי. נראה שהמניע העיקרי לפעילותו בנושא היה רצונו לבטל את השימוש בהיתר מכירה בשמיטה. היו שהאשימו את הרב אפרתי בסערה סביב היתר המכירה ותלו אותה באינטרסים כלכליים שיש לו בנידון.

בבחירות האחרונות לראש-העיר בני ברק המחולקת ברוטציה החליט הרב להפקיד את המשרה בידי איש אגודת-ישראל, הרב יששכר פרנקנטהל.

בניגוד לנוהגו, הצטרף לעמדת הבד"צ של העדה החרדית הגורסת שיש להלחם כנגד היערכות מצעד הגאווה בירושלים, ושלא כדעת האדמו"ר מגור יעקב אריה אלתר שגרס שיש להמנע מכך, כדי שלא למשוך תשומת לב למצעד.