יעקב בנאי (מזל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יעקב טונקל בנאי "מזל", (נולד ב-20 במרץ 1920), מבכירי הלוחמים של ארגון לח"י. מפקד החטיבה הלוחמת של לח"י, השתתף בהתנקשות בנציב העליון הרולד מקמייקל ובחיסולו של קצין הבולשת וילקין, השתתף ברוב מבצעי הלח"י ונטל חלק מרכזי בתכנון, ביצוע, בקרה והפקת לקחים של אותן פעולות.

[עריכה] ילדותו ונעוריו

יעקב טונקל נולד ב-20 במרץ 1920 בברנוביץ בפולין (היום בבלארוס), לברכה ולשרגא טונקל. הוא גדל בבית חילוני. ארבעת ילדי משפחת טונקל זכו להשכלה תיכונית. יעקב גם הספיק ללמוד שנתיים באוניברסיטת וילנה. הוא היה חניך בית"ר, ממקימי תאי אצ"ל בפולין, חניך קורס צבאי של האצ"ל, סגן מפקד קורס, מפקד מחוז מזרח-פולין. בראשית 1940 יצא עם קבוצת חברים בדרך לארץ ישראל. בהגיעם לתורכיה נודע להם על הפילוג באצ"ל, ורובם החליטו להצטרף לאברהם שטרן (יאיר) ולארגון לח"י. בארץ קיבל יעקב הוראה להתרחק מתל אביב ולהתגייס כנוטר בעמק יזרעאל, שם החל לארגן את סניף לח"י.

בתחילת 1943 עבר לחיפה והתמנה לסגן מפקד סניף לח"י בעיר. בין הלוחמים שגייס בחיפה לשורות הארגון היה גם אליהו חכים, שכינויו המחתרתי היה "בני", ולימים עלה לגרדום. השניים התגוררו באותה דירה. בחיפה קיבל את הכינוי "מזל" לאחר שהצליח לחמוק בשלום מחיפוש פתע שערכו בלשים בריטים בקרב עוברים ושבים בקרן הרחובות בן יהודה ושלום עליכם בעיר. הוא היה באותה עת בתצפית ומעקב אחר שוטרים בריטים, והיה חמוש באקדח ולבוש כאנגלי עם מגבעת ירוקה עטורת נוצה, ז'קט ירוק מנוקד, נעלי זאמש, על זרועו השמאלית מעיל גשם ובפיו מקטרת. הבלשים הבריטים שהבחינו בו אפשרו לו לעזוב את המקום ללא חיפוש, ומאז הדביקו לו חבריו את הכינוי "מזל".

[עריכה] פעילות קרבית

לאחר תקרית אש עם שני בלשים בריטים עבר יעקב בנאי לתל אביב וצורף למחלקת הפעולות בפיקוד יהושע כהן. בתל אביב הוא עיברת את שמו לבנאי, כדי להטעות את הבריטים שחיפשו אותו כ"יהודי פולני". בנאי השתתף בשורה ארוכה של פעולות קרביות. בין היתר השתתף בהכנות ובנסיון ההתנקשות הכושל (ב-8 באוגוסט 1944) בנציב העליון הרולד מקמייקל, כנקמה על אסון הטבעתה של אוניית המעפילים "סטרומה" על 769 מעפיליה, ובחיסולו של תומס ג'יימס וילקין, שהיה אחראי על המחלקה היהודית בבולשת הבריטית. בנאי היה אחד משני המחסלים שירו בווילקין 11 כדורי אקדח, ב-29 בספטמבר 1944, ברחוב סנט ג'ורג' סמוך למגרש הרוסים, והרגו אותו. בזכרונותיו הוא מספר כי את ההוראה לחסל את וילקין קיבל באופן ישיר מיצחק שמיר שביקש ממנו "לא להשתהות יתר על המידה בקליעות מדויקות. להריק, בלי חוכמות, את כל התוף של אקדח 'הנגן' בשטח החזה שלו". וילקין חשד במתנקשים, ניסה לשלוף את אקדחו אך בנאי ושותפו למבצע החיסול הקדימו אותו, רוקנו בו שתי מחסניות ונמלטו.

בנאי השתתף בקורס מפקדים של לח"י ואחריו התמנה למפקד מחלקת הפעולות, שהפכה תחת פיקודו ל"חטיבה הלוחמת". בתפקיד זה תיכנן והשתתף בפעולות כמו התקפות על יחידות צבא ומשטרה, פיצוץ גשרים, ניסיון משותף להביא ביחד עם אצ"ל לשחרור אסירי כלא בירושלים, החרמת נשק במחנה צבאי בחולון ובחניון של הצבא הבריטי ברחוב הירקון בתל אביב.

בפעולה בחניון הצבא הבריטי ברחוב הירקון, ב-25 באפריל 1947, נהרגו שבעה צנחנים בריטים מהדיוויזיה שכונתה ביישוב ה"כלניות" בשל הכומתות האדומות שחבשו. הבריטים ראו בפעולה זו רצח לכל דבר, וטענו כי החיילים הבריטים נורו בשנתם ולא היו חמושים. בראיון שהעניק ל"מעריב" הגן בנאי על הפעולה ואמר:

	הפעולה ברחוב הירקון לא הייתה רצח. זה היה קרב. נכנסנו כדי להחרים נשק. 'הכלניות' ששמרו שם לא ישנו. התפתח קרב יריות והם נהרגו.
-- זיכרונות של כלניות, ראיון לאריק בנדר, "מעריב", 18.10.05

לאחר מאסרו של יצחק שמיר, התמנה בנאי לאדמיניסטרטור כללי וניהל את כל המחלקות והסניפים של לח"י ברחבי הארץ. תחת פיקודו תוכננו ובוצעו עשרות פעולות, בחלקן במסגרת "תנועת המרי העברי", המשותפת לשלוש המחתרות, ובהן ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה, פיצוץ מפקדות בשרונה (היום הקריה בתל אביב), בסרפנד (היום מחנה צריפין) ובבניין הבולשת בחיפה. פעולות נוספות: פיצוץ מטוסים בשדה התעופה בכפר סירקין, שחרור לוחמים מבתי-חולים ואסירות ממשטרת פתח תקווה, החרמת כספים מבנק ברקליס בתל אביב.

לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה, בכ"ט בנובמבר 1947, הופנה עיקר המאמץ של לח"י לחזית מול הערבים. במסגרת זו תכנן בנאי ופיקד על שורה של פעולות בהן פיצוץ בתים בכפרים ערבים, פיצוץ בניין הסאראיה ביפו, מפקדת הכנופיות הערביות בחיפה, ניסיון לפוצץ את מפקדתו של קאוקג'י בשכם.

[עריכה] השרות בצה"ל

עם הקמת צה"ל התגייס בנאי לחטיבה 8 כמפקד גדוד לח"י, ואחר כך היה קצין אג"ם בחטיבה. הוא שרת במילואים כמג"ד בדרגת סגן-אלוף והיה מפקד נפת דן בהג"א. בנאי שרת 10 שנים במשמר האזרחי בדרגת ניצב-מישנה.

כתב את הספר "חיילים אלמונים" על קורותיו בלח"י, והירבה להרצות בצה"ל, בבתי ספר ובמתנ"סים ברחבי הארץ.

ב-1945 נשא לאשה את חנה קרוגר ונולדו להם שני ילדים, נילי ושרגא. בנאי עבד ב"אגד" והיה חבר מזכירות ומנהל חברות במרכז הקואופרציה. תפקידו האחרון היה מנכ"ל חברת בתי אבות ברמת גן, ממנו יצא לגימלאות ב-1997. בשנת 2000 זכה לתואר יקיר העיר רמת גן. גם לאחר צאתו לגמלאות הוא פעיל בעמותת לח"י להנצחת מורשת הארגון ולוחמיה ומשמש כיו"ר העמותה.