כפר תבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

כפר תבור

שם באנגלית	Kefar Tavor
מחוז	צפון
תאריך יסוד	1901
אוכלוסייה	2,500 תושבים
צפיפות אוכלוסייה	203 אנשים לקמ"ר
שטח שיפוט	12,345 דונם
דירוג חברתי-כלכלי	גבוה (8 מתוך 10)
אוכלוסיה לפי גילאים
גילאי 0 - 4	6.6%
גילאי 5 - 9	8.9%
גילאי 10 - 14	10.7%
גילאי 15 - 19	10.8%
גילאי 20 - 29	14.4%
גילאי 30 - 44	18.9%
גילאי 45 - 59	23.2%
גילאי 60 - 64	2.2%
65 ומעלה	4.3%
חינוך
סה"כ בתי ספר	-
– יסודיים	-
– על-יסודיים	-
תלמידים	271
– יסודיים	271
– על-יסודיים	-
מספר כיתות	11
ממוצע תלמידים לכיתה	25
לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2004

כפר תבור היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. כפר תבור שוכנת למרגלות הר תבור שבגליל התחתון המזרחי. שטח השיפוט שלה הוא 10,600 דונם. המושבה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לדצמבר 2005, יש בכפר תבור 2,500 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 3.9 אחוז. רוב תושבי כפר תבור הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,000 נשים לכל 1,000 גברים.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2004, המועצה המקומית מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי גבוה (8 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ד (2003/2004) היה 82 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2003 היה 8,670 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,008 ש"ח).

[עריכה] היסטוריה

המושבה כפר תבור נוסדה בשנת 1901, על ידי קבוצת בני הדור השני של העלייה הראשונה. הקבוצה מנתה 28 משפחות שמוצאן מהמושבות: זכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה. בראשית ההתיישבות המשיכו לקרוא למקום "מסחה" – כשמו של היישוב הערבי הנטוש שבין חורבותיו התיישבו. את שמה העברי אימצו המייסדים, על פי עצתו של מנחם אוסישקין. בעת ביקורו במושבה, בשנת 1903, במסגרת סיורו השני בארץ, התפלא אוסישקין שלמושבה עדיין אין שם עברי. מיד הציע לתושבים לעשות שימוש בשם ההר המרשים והידוע הר תבור שלמרגלותיו היא שוכנת. בקהילה התפתח ויכוח פנימי בסוגיית ציון ה"כפר" שאוסישקין הציע לכלול בשם המקום. היו מי שהביעו חשש כי בכך תוטל מגבלה על התפתחות עתידית של המושבה. אוסישקין סיפר לתושבים כי הוא ביקר בגרמניה בעיר דיסלדורף. זו עיר שאכן צמחה מכפר קטן, כפי שמעיד שמה בגרמנית: כפר "דורף".

בשנותיה הקשות נתמכה כפר תבור על ידי חברת יק"א.

בין הקשיים הרבים שעמם נאלצו המתיישבים להתמודד, הייתה גם בעיית הגניבות החקלאיות של השבט הבדואי ששכן בסמוך שבט א-זביח. הצורך בשמירה ובהתגוננות מפני הגניבות היווה מנוף לקיומו של דיון ציבורי בנושא. שיאו היה בקיומה של ועידה של ראשי ארגון המגן החשאי בר-גיורא בשנת 1909, בכפר תבור. בוועידה השתתפו בין השאר אלכסנדר זייד, ישראל שוחט, יצחק בן-צבי, ישראל גלעדי, יחזקאל ניסנוב, יחזקאל חנקין וצבי בקר. המשתתפים החליטו שהגיע השעה לפעול בגלוי. לפיכך, בכפר תבור, הוחלט על פירוק הארגון החשאי ובו-בזמן על הקמתו של ארגון "השומר" כארגון השמירה היהודית הארצית. הוחלט ש"השומר" יהיה ארגון שיעסוק בהגנה ובטחון ויהיה בסיס לכוח צבאי עברי. "השומר" ביקש ליטול לידיו את השמירה בכל המושבות היהודיות. במושבות נהגו עד אז להעסיק בני מיעוטים מן הסביבה בתפקידי השמירה.

במהלך שנות הארבעים החליטה יק"א למכור, במחיר סמלי את אדמות המושבה לאיכרים. כך זכתה כל משפחה גרעינית לשטח חקלאי בגודל של כ-200 דונם וכן למגרש הקרוי בפי המקומיים 'חאכורה'. הווה אומר, מגרש בגודל שישה דונם עליו נבנה בית האיכר, כאשר לצידו משק עזר, אשר נועד בעיקר לספק את הצרכים הבסיסיים של הבית בירקות ובפירות. באותו השטח בחרו רבות מן המשפחות גם להקים ולקיים רפת.

המושבה כפר תבור התרחבה בהדרגה, אך באופן איטי. עם קום המדינה מספר המשפחות בכפר הגיע לארבעים והיישוב הוכר כמועצה מקומית ב־1949. בשנות ה-50, כחלק מגל העלייה לארץ החליטו גם משפחות המייסדים בכפר תבור להשתתף בקליטת העלייה. חברי המושבה החליטו לקלוט 17 משפחות מבני המעברה אשר הוקמה בין כפר תבור לכדורי. רובם ככולם היו בני משפחות אשר עלו מכורדיסטאן. מיעוטם באו מארצות אחרות: מרוקו, סין, שבדיה ועוד. בני כפר תבור היקצו עבור העולים שטח אדמה מנחלותיהם וסייעו בעדם להקים "הרחבה חקלאית", כלומר: ל-17 המשפחות היה מלכתחילה מקור פרנסה בסיסי. מובן מאליו ששטח האדמה שעיבדו במשותף לא הספיק לכלכלתם המלאה ורובם ככולם יצאו לחפש פרנסתם הנוספת בסביבה: בקיבוצים, במושבים, במושבות ובערים. במהלך השנים המועצה המקומית כפר תבור סייעה לבני משפחות העולים לקבל בצידו המערבי של כביש עפולה-טבריה שטח אדמה, שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל ובסיוע משרד השיכון הוקמו במקום בתים נוחים יותר למרבית המשפחות הגדולות של העולים ולצידם משק עזר. לכל משפחה הוקצו 2.5 דונם. לימים שטח זה הופשר לבניית בתים לצאצאי העולים שבגרו ובחרו להישאר אזרחי מושבה.

ככר השומר, שכונת המייסדים, כפר תבור

עד קום המדינה נחבאה המושבה אל הכלים. ידעו על קיומה בעיקר התושבים בגליל וכן תלמידי בית הספר החקלאי כדורי לדורותיהם. אולם, במהלך ההתארגנות למלחמת העולם השנייה ובעקבותיה להקמת המדינה יצא שם המושבה למרחוק בעיקר בזכותו של אחד מבניה, יגאל אלון. אלון היה ברבות השנים היה למפקד הפלמ"ח, לאחר מכן אלוף בצה"ל ואף שר בכיר בממשלת ישראל וסגן ראש הממשלה.

שנים ארוכות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית בעולם החקלאות, נשארה כפר תבור מושבה קטנה ולא מפותחת במיוחד. הכפר חובר לרשת הארצית לאספקת מים שוטפת רק בשנת 1966, עת הוקמה בגליל התחתון תשתית מתאימה. עד אז החקלאים נאלצו להסתפק בעיקר בחקלאות בעל. הכפר זכה להתחבר לרשת החשמל התקינה רק בשנות השישים. תדירות התחבורה הציבורית הייתה מועטה ובלתי-נוחה בעליל. התעסוקה ביישוב ובסביבתו הייתה מצומצמת מאוד.

מצבה העגום של המושבה גרם, במהלך השנים, לנטישת של בני הדור הצעיר. בפועל, בראשית שנות השבעים של המאה ה-20, חיו במושבה כ-150 איש (אם כי על פי הנתונים הרשמיים היו רשומים כאזרחי המושבה מספר תושבים כפול מזה). התחושה בקרב הבנים והבנות הייתה כי "כפר תבור היא ישוב הולך ונעלם", כפי שהגדירה זאת אחת מבנות המקום בעבודה סמינריונית שהגישה במסגרת לימודיה האקדמיים בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בשנת 1970.

כעשור לאחר חיבור המושבה למים, באמצע שנות השבעים, החלה בהדרגה חזרה של הבנים והבנות הצעירים למושבה. ביניהם חזרה עם בעלה מי שאך שנים מועטות לכן חזתה עתיד שחור למושבה. הזוג הצעיר קנה מגרש בחלק המערבי של הכפר ב"שכונת העולים" ובנה שם את ביתו. בד בבד, עם ראשית ההתעוררות הספונטנית של הזוגות הצעירים, חל מהפך גם בהנהגת המושבה. לראשות המועצה נבחר אחד מבני הדור הצעיר מיכה גולדמן. על בסיס תוכניות פיתוח שהחל לגבש קודמו בתפקיד מקס אופיר, החל מיכה גולדמן בפעולה נמרצת להשבחת התשתית הפיזית במושבה ולהגדלת האוכלוסייה, על ידי תכנון שכונות חדשות, בצמוד לגרעין הכפר שהתכנה מעכשיו "שכונת המייסדים". מיכה גולדמן השכיל לרתום למפעל את מוסדות המדינה ובראשם את משרד השיכון. מיכה הסתייע רבות בבן הכפר שנעשה לאחד ממנהיגי המדינה, יגאל אלון. שיתוף הפעולה ביניהם נשא פרי. אוכלוסיית כפר תבור צמחה עשרות מונים. בשלב הראשון, התשתית ב"שכונת העולים" הושוותה באיכותה לזו של שכונת המייסדים. בהתאם גם ניתן שם לשכונה: "שכונת הגפנים". בהדרגה, במהלך שלושים השנים הבאות, הוקמו שכונות חדשות: השקדים, הזיתים, הרימונים, התאנים, החרובים, השזיפים והאלונים.

מיכה גולדמן וחבריו למועצה החליטו לעסוק גם בפיתוח הכלכלי של היישוב. הדבר נעשה בכמה דרכים במקביל: המועצה המקומית הקימה אזור תעשייה ועסקים מקומי, המועצה המקומית חברה לרשויות המוניציפאליות בסביבה לפיתוח אזור תעשייה אזורי משותף, "אלון תבור", השוכן בין כפר תבור לעפולה. מיכה גולדמן נענה ליוזמת משרד החינוך והקים בכפר בית ספר על-אזורי מחוזי לילדים מחוננים. מוסד חינוכי זה גם הוסיף יוקרה ציבורית למושבה וגם הוסיף מקומות תעסוקה אחדים ומגוונים. המועצה המקומית עודדה גם יזמים פרטיים להקים ולפתח עסקים מסוגים שונים בכפר ובכללם מרכז מסחרי (עם סופרמרקט) סוכנות דואר וסניף גדול של בנק הפועלים. בין השאר הושם דגש על עסקים בעלי אופי תיירותי ומשרדי שירות ותכנון עסקי שונים.

תשומת לב ניתנה גם לפיתוח התשתית הציבורית במושבה: הוקם מתנ"ס מפואר, על שמו של יגאל אלון, שכולל אולם כינוסים ובית קולנוע, חדרי פעילות ועוד. הוקמה בריכת שחייה ציבורית, הוקם אולם ספורט גדול ותיקני על שם השר המנוח אברהם עופר, הוקם מגרש ספורט לכדורגל ולידו מגרשי טניס תקניים, הוקם בית נוער עבור תנועת "הנוער העובד והלומד", הוקמה ספריה ציבורית, הוקם בית פעילות לותיקים, הוקמו בתים לשתי קופות חולים (קופ"ח כללית וקופ"ח מאוחדת) והוקם, בשיתוף הקק"ל, פארק לפעילויות ציבוריות מגוונות.

על מנת להבטיח שירותים ציבוריים נאותים, נהגה המועצה המקומית בראשות מר גולדמן, להציע לעובדים נדרשים מגורים בשכר דירה נוח בדירות שהוקמו והיו בבעלותה מראשית שנות השבעים של המאה ה-20.

המועצה המקומית השקיעה רבות גם בפיתוח האסתטי של הכפר. ברבות השנים פיתוח הגינון והניקיון ברחובות הכפר פרסם מחדש את היישוב בכל רחבי הארץ. נוכח הפיתוח האינטנסיבי היישוב הפך בהדרגה לאבן שואבת לאזרחים רבים אשר מצאו את פרנסתם בסביבה במגוון רב של מקצועות ועיסוקים. אזרחים אלו בחרו את כפר תבור למקום מגוריהם בזכות האופי והתשתית. רובם המוחלט של הבוגרים בכפר תבור מוצאים את פרנסתם כשכירים או כבעלי מקצועות חופשיים. עם זאת, עדיין לא פסה החקלאות מן המושבה. חלק מבני משפחות המייסדים (בני הדור השלישי והרביעי) עד היום מוציאים את פרנסתם מן האדמה –אם כי הצלחתם בתחום זה תלויה יותר ויותר גם בהתפתחויות בשוק העולמי ולא רק בשוק המקומי.

עם מינויו של מיכה גולדמן כסגן שר בממשלת ישראל, בשנת 1992, הוא פרש מניהול המועצה ואת מקומו תפס יוסי דולה אשר ממשיך במסורת הפיתוח והטיפוח של כפר תבור.

בשנת 2004, שוב זכתה כפר תבור למספר כותרות בעיתונות הארצית בשל שחזור "מגדל המים ההיסטורי" של המושבה. השחזור כלל גם את הכתובת שנרשמה לאחר כיבוש בירייה, בזמן מלחמת העצמאות, על מגדל המים המקורי בעברית ובאנגלית: "בירייה בידינו".

[עריכה] האקלים בכפר תבור

האקלים בכפר תבור דומה בקווים כללים לאקלים השורר בכל אזור הגליל התחתון. עם זאת, חשים התושבים בתופעה מיקרו-אקלימית מעניינת: בהתאם לתוואי כביש 65 החוצה את הכפר, מתקיימים תדירות בשני חלקי הכפר תנאי אקלים שונים במקצת. בעבר נמדדו הפרשים של 1 עד 2 מעלות בטמפרטורה בין שני החלקים. יתר על-כן, דווח לא מעט פעמים על מקרים בהם בצד אחד ירד גשם שוטף, ובצד השני מאומה.

[עריכה] מקומות סיור

[עריכה] מוזיאונים

בכפר פועלים שני מוזיאונים:

מוזיאון המושבה – מוזיאון ציבורי המגולל את תולדות הקמתה והתפתחותה של המושבה
מוזיאון המרציפן – מוזיאון המספר את תהליך יצירתו של המרציפן מעץ השקד ועד המוצר המוגמר

[עריכה] אוכל ומשקאות

בכפר מספר מסעדות ופועלים בה "בוטיקים" אחדים של יקבי יין ושל יצרני שמן זית.

[עריכה] יצירות אומנות ומונומנטים ברחבי הכפר

בשנים האחרונות הוצבו בכפר תבור, במסגרת מיזם סביבתי מטעם המועצה המקומית, מספר רב של פסלים שונים של אומנים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות. ביניהם אפשר למצוא גם אנדרטה לזכרו של רחבעם זאבי.

[עריכה] מקומות מעניינים נוספים

בבית העלמין של המושבה ישנם קברים של אלמונים, מקרב תושבי מרכז הארץ, בעיקר בני יפו, פליטי גירוש תל אביב, אשר הוגלו על ידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה, בד בבד עם נסיגתם מפני האנגלים הכובשים בהדרגה את הארץ, מהדרום.

[עריכה] תעשייה ומסחר

במושבה קיימים

אזור תעשיה מקומי, אשר בהדרגה הופך לאזור עסקים, מיון ואחסון
מרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות ובנק
מרכז "יקב התבור" ובו יקב גדול עם מרכז מבקרים, פאב, מסעדה ומוזיאון (המרציפן)
בית המועצה שכולל גם עסקים זעירים: משרד אגודות המים, חברת טכנאות מחשבים, חנות אופנה ומספרה.
בית קופת חולים הכללית שכולל גם כן מספרה
פזורים ברחבי הכפר עסקים קטנים מסוגים שונים השוכנים בצמוד או בחצרות בתים פרטיים.

[עריכה] חינוך

בעשרות השנים הראשונות לקיומו של הכפר למדו רבים מתושביו בבית הספר היסודי המקומי. חלקם כיגאל אלון המשיכו בלימודיהם העל-יסודיים באזור בבית הספר החקלאי כדורי. אולם רובם "גלו" למקומות לימוד ברחבי הארץ.

בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה ה-20 למדו בני כפר תבור בבית ספר יסודי אזורי שהוקם לצדו של בית הספר העל-יסודי במתחם "כדורי". עם התחדשות פני הכפר, החל משנות השבעים, גם שונו פניה של מערכת החינוך במקום. בית הספר כדורי הפך לבית ספר על-יסודי שש-שנתי רב-נתיבי לכל ילדי האזור ובכללם מרביתם המכרעת של בני כפר תבור. בית הספר היסודי חזר לשכון בכפר תבור, במבנה חדש, לאחר שמספר התלמידים בכפר החל משנות התשעים של המאה ה-20 הגיע למספר המצדיק הקמתו מחדש של בית הספר בכפר.

[עריכה] דת

במסגרת שירותי הדת בכפר תבור קיימים ופועלים שני בתי כנסת: באחד, בית הכנסת המרכזי והותיק, מתפללים על פי נוסח עדות אשכנז ובבית הכנסת השני, הממוקם בקצה שכונת הגפנים, מתפללים על פי נוסח עדות ספרד (נוסח צה"ל).

[עריכה] תרבות פנאי וספורט

בכפר פועל מתנ"ס קהילתי "בית יגאל אלון"
בכפר קיימים מתקני ספורט רבים וביניהם: בריכה (סגורה לתושבים ואורחיהם), אצטדיון כדורגל ואתלטיקה, 4 מגרשי טניס, מגרש ואולם כדורסל, 5 מגרשי קטרגל, מגרשים משולבים ועוד.
לכפר גם נבחרת טניס.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מחוז הצפון
ערים	בית שאן · טבריה · טמרה · כרמיאל · מגדל העמק · מעלות-תרשיחא · נהריה · נצרת · נצרת עילית · סח'נין · עכו · עפולה · צפת · קריית שמונה · שגור · שפרעם
מועצות מקומיות	אבו סנאן · אכסאל · אעבלין · בועיינה-נוג'ידאת · בוקעאתא · ביר אל-מכסור · בית ג'ן · בסמת טבעון · ג'דיידה-מכר · ג'ולס · ג'ש (גוש חלב) · דבורייה · דייר חנא · זרזיר · חורפיש · חצור הגלילית · טובא-זנגרייה · טורעאן · יאנוח ג'ת · יבנאל · יסוד המעלה · יפיע · יקנעם עילית · ירכא · כאבול · כאוכב אבו אל-היג'א · כסרא-סמיע · כעביה-טבאש-חג'אג'רה · כפר ורדים · כפר יאסיף · כפר כמא · כפר כנא · כפר מנדא · כפר תבור · מג'דל שמס · מגדל · מזרעה · מטולה · מסעדה · מע'אר · מעיליא · משהד · נחף · סאג'ור · ע'ג'ר · עיילבון · עילוט · עין מאהל · עין קנייא · עראבה · פסוטה · פקיעין · קצרין · ראמה · ראש פינה · ריינה · רמת ישי · שבלי - אום אל-גנם · שלומי · שעב
מועצות אזוריות	אל-בטוף · בוסתאן אל מרג' · בקעת בית שאן · גולן · הגלבוע · הגליל העליון · הגליל התחתון · מבואות החרמון · מגידו · מטה אשר · מעלה יוסף · מרום הגליל · משגב · עמק הירדן · עמק יזרעאל