מורסנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דגל בלתי רשמי של מורסנט (1883)

מורסנט או מורסנט הנייטרלית – הייתה מ-1816 ועד 1919 מדינה אירופאית זערורית ששטחה 3.5 קמ"ר, שהתקיימה רק משום ששתי שכנותיה הגדולות לא הצליחו להגיע להסכמה למי תהיה שייכת, ולכן החליטו להפכה לשטח נייטרלי שבו ישלטו שניהן שווה בשווה. מורסנט ממוקמת 7 ק"מ דרומית מערבית לאאכן, דרומית במישרין למפגש הגבולות גרמניה, בלגיה והולנד בהר ואאלסברג (הנקודה הגבוהה ביותר בהולנד).

[עריכה] הקמה

1-הולנד, 2-בלגיה, 3-מורסנט, 4-פרוסיה b-הדרך מאאכן ללייז' c-הגבול הנוכחי שבין גרמניה לבלגיה

מפת אירופה שונתה בצורה משמעותית כתוצאה מקונגרס וינה ב-1815 ושורטטה מחדש כשהיא תואמת את מאזן הכוחות החדש. אחד מהגבולות ששונו היה בין "הממלכה המאוחדת של הולנד" ופרוסיה. הייתה הסכמה בין הצדדים לגבי רובו של הגבול שחפף את קו הגבול הקודם, אך סביב מורסנט נוצרה בעיה. בין הכפרים "מורסנט" ו"ניאו־מורסנט" היה מצוי מכרה האבץ יקר הערך "ויל מונטן" (בצרפתית Vieille Montagne ההר העתיק) או "אלטנברג" (בגרמנית Altenberg אותה משמעות כבצרפתית). שתי המדינות היו להוטות לכלול משאב זה בתחומיהן וב-1816 הושגה פשרה. הכפר "מורסנט" יכלל בתחום הולנד והכפר "ניאו־מורסנט" יהיה חלק מפרוסיה, אבל המכרה והכפר "קלמיס" ("לה קאלאמין") שסביבו יהפכו בינתיים לשטח נייטרלי כששתי המדינות יכוננו מנהל משותף לשטח זה.

לשטח החדש הייתה צורה דמוית משולש שבסיסו הדרך הראשית מאאכן ללייז'. המכרה היה צפונית לדרך. משני צדי המכרה נמתחו שני קווים ישרים שנפגשו בהר ואאלסברג. ב-1830, כשבלגיה זכתה בעצמאותה מהולנד עבר השטח שבצד ההולנדי לשליטה בלגית ולכן הבלגים נטלו את המשרה של המנהל המשותף, אף שההולנדים לא ותרו באופן רשמי על השליטה במורסנט. בתחילה השטח נשלט על ידי שני ניצבים מטעם הממלכות, אחד מכל מדינה שכנה, אך אחר כך זכתה מורסנט למידה רבה יותר של מנהל עצמי כשנתמנה ראש מועצה והוקמה מועצה בת עשרה חברים. ראש המועצה (וגם ראש המדינה) נתמנה על ידי שני הנציבים.

על החיים ב"מורסנט הנייטרלית" שלט מכרה האבץ כמעסיק העיקרי, שמשך עובדים רבים מהמדינות השכנות שהשלימו את האוכלוסייה ה"נייטרלית" המקומית, שאף פעם לא הייתה יותר מ-3,000 איש. התושבים נהנו מכמה יתרונות בשל היות השטח "נייטרלי". ביניהם מסים נמוכים, אי קיום מכסים עם המדינות השכנות ומחירים נמוכים בהשוואה למחירים מעבר לגבול. רוב השרותים כדוגמת דואר התחלקו בין בלגיה ופרוסיה (בדומה לאנדורה). התושבים המקומיים ה"נייטרליים" יכלו לבחור באיזה צבא לשרת, והיכן להישפט. החסרון במצב זה היה שאנשים ממורסנט נחשבו חסרי נתינות ולא הורשו להקים צבא משלהם.

[עריכה] הנפילה

כשהמכרה התדלדל ב-1885, התעוררו ספקות בנוגע לכושר ההישרדות של "מורסנט הנייטרלית". עלו מספר רעיונות על מנת לבסס את מורסנט כישות עצמאית, ביניהם, פתיחת קזינו ושרות דואר עם בולים משלו, אך רעיונות אלה נדחו על ידי הממשל המקומי. היזמה המעניינת ביותר הוצעה על ידי ד"ר וילהלם מולי ועל פיה תהפוך מורסנט למדינה הראשונה בעולם הדוברת אספרנטו תחת השם אמיקיו (Amikejo – "מקום הידידות"). ההמנון הלאומי שהוצע היה מרש באותו שם באספרנטו. עם זאת, הזמן הלך ואזל לשטח זעיר זה. הן בלגיה והן פרוסיה לא ויתרו על דרישתם לשטח זה, ופרוסיה במיוחד הפגינה עמדה תוקפנית כלפי השטח סביב 1900 והואשמה בחבלה ובפגיעה בתהליך הניהול על מנת לאלץ העלאת הנושא לסדר היום. ב-1914 בזמן מלחמת העולם הראשונה פלשה גרמניה לבלגיה והגרמנים סיפחו את מורסנט ב-1915. זה היה סופה של "מורסנט הנייטרלית".

חוזה ורסאי של שנת 1919 יישב סופית את ה"נייטרלית הזמנית" שנקבעה מאה שנים קודם לכן בקובעו כי מורסנט תהיה חלק מבלגיה. הגרמנים סיפחו בשנית את השטח למשך זמן קצר במלחמת העולם השנייה, אך השטח הושב לבלגיה ב-1944. מורסנט עדיין קיימת בצורה זו או אחרת תחת הרשות המקומית של "קלמיס/לה קלאמין" באזור הקרוי "הקנטונים המזרחיים" של בלגיה.