חוזה ורסאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוזה ורסאי הוא חוזה שלום בין גרמניה למדינות ההסכמה, והוא גם החוזה הראשון שנחתם במסגרת ועידת השלום בפריז לאחר מלחמת העולם הראשונה ב-28 ביוני 1919.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה אולם מבלי שגרמניה עצמה נכבשה. הגרמנים נכנעו בקומפיין שבצרפת ב-11 בנובמבר 1918, על בסיס תוכנית ארבע עשרה הנקודות של וודרו וילסון שקרא ל"שלום ללא מנצחים ומנוצחים". למעשה, מבין כל מדינות אלה, גובשו ההסכמים במשא ומתן בין "ארבע הגדולות", ארצות הברית, צרפת, איטליה ובריטניה שראשיהן, הנשיא וודרו וילסון, הנשיא ז'ורז' קלמנסו ראש הממשלה וויטרו אורלנדו וראש הממשלה דייוויד לויד ג'ורג' נכחו בוועידה.
וילסון החזיק בגישה אידאליסטית ורצה להגיע להסכמים הוגנים, שלא יהיו מבוססים על נקמה, לאפשר את מימוש זכות ההגדרה העצמית, ולהקים את חבר הלאומים בו הוא תלה תקוות למניעת מלחמות נוספות בעולם. לעומתו, ז'ורז' קלמנסו ביקש להבטיח את בטחונה של צרפת על ידי החלשתה המוחלטת של גרמניה, כך שלא תוכל לעולם לתקוף את צרפת, גם אם הדבר כרוך בהשפלתה. הוא דרש שצרפת שנפגעה קשות מהמלחמה תשתקם על חשבון גרמניה בעזרת תשלום פיצויים והעברת שטחים גרמניים לשלטון צרפת. דייוויד לויד ג'ורג' הבריטי רצה להגיע להסכם של פשרה שיחליש מעט את גרמניה, אבל לא יחזק יותר מדי את צרפת, כך שהשתים יאזנו האחת את השנייה ולא יפריעו להגמוניה הבריטית בעולם. לעומת זאת אורלנדו, נשיא איטליה, לא נקט עמדה בולטת בקשר לאירופה בכלל, אלא פעל למען השגת שטחים למדינתו.
[עריכה] סעיפי ההסכם
440 סעיפי ההסכם מחולקים לפי מספר תחומים, כאשר עיקריהם הם:
[עריכה] הקמת חבר הלאומים
סעיפים 1 - 26 היוו את אמנת חבר הלאומים והנספח שאחריהם פירט את החברות המייסדות בו.
[עריכה] תחום צבאי
- כיוון שגרמניה היא האחראית לאבידות רבות במלחמה והריסת רכוש רב במהלכה, תוגבל גרמניה באופן צבאי אשר יגביל וירסן את הצבא הגרמני. זהו סעיף "אשמת גרמניה" (סעיף 231).
- יאסר על גרמניה להשאיר או לבנות ביצורים כלשהם בגדה המערבית של נהר הריין, ואף אפילו בגדתו המזרחית (סעיף 42). בנוסף בשטח זה נאסר על גרמניה להחזיק צבא (סעיף 43).
- לאחר ה-31 במרץ 1920 לא יכלול הצבא הגרמני מעל 7 דיביזיות חיל רגלים ושלוש דיביזיות חיל פרשים. בנוסף להגבלה זו לא יכלול הצבא הגרמני מעל מאה אלף חיילים גרמנים כולל קצינים (סעיף 160).
- נאסר על גרמניה לייבא או לייצא טנקים או ציוד צבאי אחר (סעיף 171).
- כוחות הצי של גרמניה יוגבלו ולא יכללו בהם צוללות (סעיף 181).
- בכוחות המזוינים של גרמניה לא יכללו שום כוחות אוויר (סעיף 198).
- כערובה להסכם הנזכר מעלה יישארו כוחות הברית בשטחים שממערב לנהר הריין לתקופה של 15 שנה (סעיף 428).
- במידה וגרמניה תעמוד בהסכמיה במשך 15 שנה, כוחות הברית יסוגו (סעיף 431).
[עריכה] תחום כלכלי
- גרמניה מקבלת על עצמה לשלם פיצויים עבור הנזקים שגרמה. הסכום הכולל יקבע על ידי ועידת פיצויים מיוחדת (סעיף 232).
- כיוון שגרמניה גרמה הרס למכרות הפחם בצפון צרפת, נדרשת גרמניה להעניק לצרפת את הבעלות ואת זכות הניצול של מכרות הפחם בחבל הסאר (סעיף 45).
- פולין מתחייבת לאפשר גישה חופשית של סחורות, כלי שיט ומעבר אנשים בין פרוסיה המזרחית לבין גרמניה (סעיף 89).
[עריכה] תחום טריטוריאלי
- גרמניה תעביר לידי חבר הלאומים את השלטון המקומי של חבל הסאר. בתום חמש עשרה השנה יינתן לתושבי המקום אפשרות לבחור בדבר הריבונות בה יהיו מעוניינים להשתלב (סעיף 49).
- כל השטחים שנגזלו מצרפת במלחמת צרפת פרוסיה (כאמור אלזס ולורין) יוחזרו לריבונות צרפתית (סעיף 51).
- גרמניה מוותרת על כל זכויותיה הבלעדיות במושובותיה מעבר לים (סעיף 119).
[עריכה] תחום פוליטי
- גרמניה מכירה בעצמאותן של המדינות אוסטריה, צ'כוסלובקיה ופולין. (סעיפים 80, 81, 87).
- מעצמות הברית העיקריות מתחייבות לקיים את דנציג (עיר בגרמניה) כעיר חופשית בחסותו של חבר הלאומים (סעיף 102).
- על שטח גרמניה שהוחזר קמו כ-9 מדינות
[עריכה] תוצאות ההסכם
ההסכם הופר מהתחלתו על ידי רפובליקת ויימאר, הוקם חיל אוויר סודי תחת המעטה של "מועדוני טייס", והצבא התחיל בחימוש מחדש ב-1932 ,ועם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ההסכם הופר בגלוי.
תשלומי הפיצויים הכבדים שגרמניה נדרשה לשלם הביאו להתמוטטות כלכלתה.
ההגבלות המספריות שהוטלו על הצבא הגרמני הובילו אותו לפתח טקטיקות לחימה חדשות כדי להתגבר על הנחיתות המספרית שלו, כמו כן שוחררו קצינים רבים מהשירות ורק הקצינים הטובים ביותר הורשו להישאר.
ההסכם הגביר את ההשפלה שגרמניה חשה אחרי התבוסה במלחמת העולם הראשונה ונחשב, בעיני רבים, לאחד הגורמים שזירזו את פרוץ מלחמת העולם השנייה.
