מערכת הלימפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מערכת הלימפה (Lymphatic System) היא מערכת נימים, צינורות ובלוטות דקי דופן המוליכים נוזל דמוי פלזמה.

תפקידיהם העיקריים להעביר מים, מלחים, אלקטרוליטים, חלבונים ועוד, מרקמות הגוף אל זרם הדם. חומרים אלה נספגים בנימים ומשם מגיעים אל הצינורות, עוברים דרך הבלוטות ומתנקזים לשני צינורות לימפה גדולים, צינור החזה וצינור הלימפה הימני שמעבירים את נוזל הלימפה והחומרים שלעיל אל זרם הדם דרך ורידים אלמוניים. כמו במחזור הדם גם במערכת הלימפה נעשה שימוש במסתמים חד-כיווניים המאפשרים זרימה בכיוון אחד בלבד.

מערכת הלימפה היא בעלת תפקיד חשוב ביותר במערכת החיסון, ולמעשה בקשרי הלימפה מתחוללת פעילות רבה של תאי מערכת החיסון.

[עריכה] נימי הלימפה

בין התאים שברקמות, סמוך לנימי הדם, נמצאים נימי הלימפה.

מבנה נימי הלימפה דומה כמעט בכול למבנה נימי הדם, פרט לשלושה דברים:

דפנות נימי הלימפה בנויים משכבת תאים אחת, ללא קרום הבסיס שנמצא על דפנות נימי הדם.
החיבורים בין תאי האנדותל המרכיבים את דפנות הנימים, רופפים יותר בנימי הלימפה.
נימי הלימפה סגורים בצידם האחד, ובכך הם מהווים נקודת התחלה לזרימת הלימפה.

[עריכה] בלוטות הלימפה

בלוטות הלימפה הם הכינוי המקובל של קשרירי לימפה^[1] המסננים את הלימפה ומונעים את מעברם של חיידקים וחלקיקים מזיקים אל הדם, אך מעבירים אל הדם לימפוציטים ונוגדנים. חלקי בלוטות הלימפה שלימפוציטים מיוצרים בהם קרויים זקיקים לימפטיים.

בלוטות הלימפה מרוכזות בצבירים במקומות שונים בגוף כגון בצדי הצוואר, בעורף, בבית השחי, בשער הריאות ועוד.

בלוטות הלימפה הן מחסום הגוף בפני פתוגנים (חיידקים וכו') וגם בפני גרורות סרטניות, משום שהלימפה שבחלל הבין תאי מתייחסות אליהם כזרים.

[עריכה] בלוטה לימפואידית

ישנה רקמה המצויה במקומות אחרים בגוף, אך אינה דומה בצורתה לבלוטת הלימפה. רקמה זו מכונה בלוטה לימפואידית. בין השאר היא מצויה במוך הלבן שבטחול, בשקדים ולאורך מערכת העיכול. תפקידה של רקמה זו היא כמו של בלוטות הלימפה: מניעת התפשטות זיהומים וייצור לימפוציטים.

[עריכה] מחלות לימפה

בצקת
לימאדנומה - המחלה ע"ש הודג'קין - מלווה הגדלת הטחול.
לימפומה - סרטן הלימפה
לימפוסרקומה
דלקת כלי הלימפה ודלקת בלוטות הלימפה עלולות להיווצר מחיידקים המגיעים לבלוטות הלימפה דרך דרכי הלימפה, להיעצר שם ולגרום דלקת. שתי דלקות לימפה ידועות הן דלקת התוספתן (אפנדיציטיס) ודלקת שקדים.
גרורות עלולות להיווצר מתאי גידול ממאירים שנעצרים בבלוטות הלימפה.
מחלת קסטלמן (Castleman's disease) היא מחלה לימפופרוליפרטיבית.

קיימים שני סוגים של המחלה - כאשר המחלה ממוקמת במוקד אחד בגוף (Unicentric Castleman's disease) וכאשר היא מפושטת (multicentric Castleman's disease). Unicentric Castleman's disease היא הפרעה לימפופרוליפרטיבית (מחלה שבה יש ריבוי לא מבוקר של תאים השייכים למערכת הלימפטית) שפירה, שפוגעת בדרך כלל בצעירים (גיל ממוצע 35) ועשויה להיות קשורה בזיהום בווירוס הרפס 8. המיקום השכיח ביותר הוא בית החזה ואחריו חלל הבטן. במרבית המקרים החולים אינם סימפטומטיים, והמחלה מתגלה כממצא מקרי באמצעי הדמיה. ניתן לרפא את המחלה בניתוח לכריתת הגידול. כריתה מלאה מביאה להחלמה בכל החולים. גם כאשר לא ניתן לבצע כריתה מלאה - יש לבצע כריתה חלקית, ובחלק מן המקרים נהוג להוסיף טיפול בקרינה. המחלה מעלה את הסיכוי להופעת לימפומה לאחר מספר שנים. Multicentric Castleman's disease היא מחלה הפוגעת באנשים מבוגרים יותר (55-60) ובנשאים של HIV (אצלם גיל הופעת המחלה צעיר יותר). הביטוי הראשוני האופייני הוא חום, הזעות לילה, ירידה במשקל וחולשה. המחלה המפושטת גורמת להגדלת בלוטות לימפה (במקרים רבים בכל הגוף) ולעתים להגדלת הטחול או הכבד. בבדיקות דם ניתן למצוא אנמיה, ירידה ברמת החלבון בדם, ירידה בכמות הנוגדנים ושקיעת דם מוחשת. המחלה עשויה להתקדם במהירות, ולהביא למוות תוך מספר שבועות או להישאר במצב יציב במשך כמה שנים. תוחלת החיים הממוצעת היא של 26-30 חודשים. מרבית החולים נפטרים מזיהום מפושט, התקדמות המחלה או ממאירויות נלוות. הטיפולים המקובלים הם ניתוח, הקרנות, סטרואידים, טיפול אנטי-וירלי, נוגדנים ספציפיים וכמותרפיה.