מקסימיליאן קולבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקסימיליאן קולבי (Święty Maksymilian Maria Kolbe, 8 בינואר 1894 - 14 באוגוסט 1941; נולד בשם ריימונד קולבי, Rajmund Kolbe) היה כומר קתולי פולני ממוצא גרמני, שנכלא באושוויץ בשנת 1941 על שסיפק מקלט לפולנים נרדפי הנאצים, ביניהם כ-2000 יהודים. בזמן שהותו במחנה התנדב קולבי להיענש ולגווע ברעב במקומו של אסיר אחר.
ב-17 באוקטובר 1971 הכריז האפיפיור פאולוס השישי על קולבי כעל מרטיר, וב-10 באוקטובר 1982 הכריז עליו האפיפיור יוחנן פאולוס השני כקדוש. קולבי נחשב לפטרון הקדוש של מכורי הסמים, המשפחות, עובדי תחנות הכח, חובבי הרדיו והמאה ה-20.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
קולבי נולד בעיירה זְדוּנְסְקָה וְוֹלָה שבאזור לודז', (אז רוסיה), בן שני ליוליוס ומריאנה קולבי. ב-1914 הצטרף אביו לשורות הגנרל יוזף פילסודסקי במלחמה לעצמאות פולין, אך נתפס והוצא להורג על-ידי הרוסים.
ב-1907 חצו הוא ואחיו את גבול רוסיה-אוסטרו-הונגריה באופן בלתי-חוקי והצטרפו למסדר הפרנציסקני. קולבי סיים את הכשרתו ככומר ברומא ב-1918, לאחר ששהה ב-1912 בקראקוב. הוא למד תאולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה. קולבי הוסמך כדוקטור לפילוסופיה (1915) ולתאולוגיה (1919).
כתגובת-נגד להפגנות שארגנו הבונים החופשיים נגד האפיפיורים פיוס העשירי ובנדיקטוס החמישה עשר ייסד קולבי ב-1917 את ה-Militia Immaculata, "מליציית הטהורים" שמטרתה להחזיר חוטאים בתשובה ולעודד אנשים להתפלל לבתולה מריה. בנאומים שנשא מתוקף תפקידו במיליציית הטהורים, נהג לגנות את הקומוניזם, את הקפיטליזם, את האימפריאליזם, את הבונים החופשיים ואת הציונות.
בשובו לפולין העצמאית ב-1919 ייסד קולבי את הקהילה הנוצרית בכפר נייפוקלנוב (Niepokalanów) שליד ורשה, כמו גם מדרשה דתית ותחנת רדיו עצמאית.
בין השנים 1930 ו-1936 הגיח קולבי מספר פעמים ליפן, שם בנה מדרשה וכנסייה קתולית בפאתי נגסאקי. הכנסייה שייסד היא כיום הכנסייה הקתולית הראשית ביפן.
ערב מלחמת העולם השנייה הייתה נייפוקלנוב כפר משגשג. הכנסייה בה הייתה הכנסייה הקתולית הגדולה בעולם, היו בה תחנת כח, בית דפוס, סדנאות מקצועיות רבות ותחנת רדיו. ב-19 בספטמבר 1939 השתלטו הנאצים על המקום ועצרו את קולבי יחד עם עוד 40 כמרים בערך. קולבי שוחרר ב-8 בדצמבר, יום הבתולה מרים בנצרות הקתולית, ומיד חזר לנייפוקלנוב והחל לארגן מקום מגורים חלופי לאוכלוסיית פוזנן שהנאצים גירשו מבתיהם, וביניהם כ-2000 יהודים. ב-17 בפברואר 1941 נעצר קולבי על-ידי הגסטאפו, וב-25 במאי נשלח לאושוויץ (מספר אסיר: 16670).
[עריכה] סיפור גבורתו
אפילו כאסיר באושוויץ היה קולבי ידוע בנכונותו לעזור לאחרים. בשעת חלוקת האוכל נהג להתייצב בסוף התור, כך שפעמים רבות נותר ללא מזון. את מעט האוכל שקיבל היה לרוב חולק עם חבריו לצריף, ובשעות המנוחה המעטות היה מסתובב בין האסירים, מציג את עצמו ככומר קתולי ושואל כיצד הוא יכול לעזור להם. אסירים פולנים היו מתוודים באזניו.
בעקבות נסיון בריחה של אחד האסירים (שמאוחר יותר נמצא טבוע בשירותי המחנה), ערך הקצין הנאצי האופטשטורמפיהרר קארל פריצש מסדר של כל חבריו של האסיר לצריף ובחר כעשרה מהם באקראי למיתה ברעב, למען יראו וייראו. אחד האסירים שנבחרו, פראנצישק גאיובינצ'ק, פרץ בבכי וקונן על אשתו וילדיו, שלא יזכה עוד לראותם. הכומר קולבי צעד מיד קדימה וביקש להחליף את גאיובינצ'ק ולמות במקומו. פריצש שאל אותו מי הוא, וקולבי ענה: "אני כומר קתולי". להפתעת האסירים, נעתר פריצש לבקשה ושלח את קולבי יחד עם תשעת האסירים האחרים לבונקר 13 הנודע לשמצה, שם הם גוועו לאטם ברעב ובצמא. אסירים שהיו עוברים ליד התא בו נכלאו מעידים כי יכלו לשמוע את האסירים מתפללים ומזמרים המנונים נוצריים כמיטב יכולתם, בהשראת הכומר קולבי.
[עריכה] מותו
לאחר שבועיים בתא באושוויץ, נותרו רק ארבעה אסירים בחיים, ביניהם קולבי. כיוון שהיה צורך בתא שבו נכלאו, קיבל כל אחד מהם זריקה קטלנית של חומצה קרבולית. זמן מותו המדויק של הכומר קולבי, לפי הרישומים באושוויץ, הוא ה-14 באוגוסט 1941, בשעה 12:30 בצהריים.
[עריכה] הנצחה
- הבית שבו גדל ברחוב שכיום קרוי על שמו (ul. Św. Maksymiliana Marii Kolbego 9, בזמנו: רחוב בְּרוֹבַארְנָה 9) הוא מוזיאון הנצחה בכניסה חופשית.
- הבלוק באושוויץ שבו היה הכומר קולבי עצור הוא כיום מקדש לזכרו.
- גאיובינצ'ק זכה לשרוד את אושוויץ ולחזור לאשתו, אם כי ילדיו כבר לא היו בין החיים. הוא הלך לעולמו בגיל 95, ב-13 במרץ 1995, לאחר שהקדיש את חייו לספר את סיפורו של הכומר קולבי שהצילו ממוות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר לזכרו ולהפצת מורשתו של הקדוש קולבי (באנגלית)
- אתר המוקדש לקדוש קולבי (בפולנית ואנגלית).
- האתר של מליציית הטהורים מייסודו של הקדוש קולבי (באיטלקית, ספרדית, צרפתית, אנגלית ופורטוגזית).