וידוי (נצרות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נצרות | |
 |
|
| פורטל נצרות | |
| מושגים בנצרות | |
| השילוש הקדוש: האל האב · ישו · רוח הקודש | |
| זרמים עיקריים | |
| נצרות קתולית · נצרות אורתודוכסית נצרות פרוטסטנטית · נצרות אוריינטלית |
|
| היסטוריה של הנצרות | אישים מרכזיים |
| ועידת ניקיאה מלחמת האיקונין פילוג הכנסייה הנוצרית הפילוג המערבי הרפורמציה |
השליחים · פאולוס אתנסיוס · אוגוסטינוס אבות הנצרות תומס מאקווינס לותר · קלווין |
| התאולוגיה הנוצרית | |
| כריסטולוגיה · הקרדו · השילוש הקדוש לוגוס · התגלמות · ההריון הטהור צליבת, תחיית ועליית ישו · הביאה השנייה החטא הקדמון · כפרה · חסד · גאולה |
|
| חגים מרכזיים | הפולחן הנוצרי |
| פסחא · חג המולד חג העלייה · פנטקוסט התענית הגדולה חג הבשורה חג ההתגלות |
הסקרמנטים טבילה · וידוי סעודת האדון (מיסה) צלב · איקונין תפילה · קדושים |
| כתבים נוצריים | ההייררכיה הכנסייתית |
| הברית הישנה הברית החדשה הבשורות הספרים החיצוניים |
אפיפיור · פטריארך חשמן · מיטרופוליטן ארכיבישוף · בישוף כומר · דיאקון · נזיר |
| ראו גם | |
| מונותאיזם | נצרות ואנטישמיות | אדריכלות כנסיות | |
וידוי הוא הודאה בפשע או בחטא אותו ביצע האדם. בנצרות, הווידוי הוא אחד משבעת הסקרמנטים והוא עפ"י רוב אישי ולא קבוצתי. המתוודה שופך את חטאיו בפני כומר, הלה גוזר לו עונש סמלי, ובכך מבוטל למעשה חטאו של המתוודה כאילו לא היה. אם מת האדם בלא וידוי, נפשו נידונה לאבדון בגיהנום. מכאן נובעת חשיבותו הרבה של הווידוי בנצרות.
[עריכה] בכנסייה הקתולית
בנצרות הקתולית מושמע הוידוי באזני הכומר, המוסמך להעניק מחילה, אף אם החטא הוא כלפי האל. מנהג הוידוי בנצרות הוא עתיק-יומין, ולדעת הנוצרים הסימוכין שלו נמצאים בברית החדשה – בבשורה על פי מתי ט' 2-8, ובאל הקורינתיים א' י"א 27. הליך הווידוי לא השתנה מזה מאות שנים (אם כי בתקופות מסוימות הווידוי היה פומבי). על המתוודה להתוודות על כל חטאי המוות (Mortal Sins) שביצע על-מנת שהווידוי יהיה תקף ושנשמתו תינצל מהגיהנום, והוא יכול להוסיף על אלה וידוי גם על חטאים פחותים בחומרתם. הנוצרים מאמינים שהווידוי הוא האמצעי הרגיל היחיד שבעזרתו אדם יכול לזכות במחילה על חטאים חמורים שביצע לאחר שהוטבל לנצרות.
דיני הכנסייה הקתולית מחייבים את כל המאמינים להתוודות אחת לשנה, אם כי הכנסייה ממליצה על תכיפות רבה יותר בביצוע הסקרמנט.
על-פי האמונה הנוצרית, לכומר כשלעצמו אין סמכות לבטל את חטאיו של אדם וסמכות זו שמורה לאל בלבד; ברם, במהלך סקרמנט הווידוי מגלם הכומר את ישו (in persona Christi), והמוחל על החטאים הוא למעשה האל ולא הכומר (המשמש מעין מתווך או מדיום). הכומר גם גוזר על המתוודה עונש סמלי מסוים, כגון אמירת מספר תפילות או צום, שהם תנאי לקבלת המחילה מהאל.
על-פי חוקי הכנסייה הקתולית, על הכומר לשמור בסודיות מלאה על כל מה שנאמר לו בווידוי, ונאסר עליו להפר סודיות זו גם אם חייו שלו או חיי אחרים נתונים בסכנה בשל כך. כומר המפר שבועת סודיות זו מנודה באופן אוטומטי מהכנסייה. לכל היותר מותר לכומר להפציר במתוודה כי ידווח גם לאחרים (למשל לרשויות החוק) על שסיפר לו בוידוי.
במקרים מסוימים מותר לכומר לדווח לבכירים ממנו בכנסייה על תוכן הוידוי, אולם רק ברשותו של המתוודה וללא זיהויו. הדבר נדרש במקרים של עבירות חמורות במיוחד, בהם נדרש אישורו של הגמון, או אף של האפיפיור, כדי למחול על החטא.
בעקבות מקרה במדינת אורגון שבו הוקלט וידוי, ללא ידיעת הכומר או המתוודה, בידי עורך-דין שאפתן, קבע בית-משפט פדרלי בארצות הברית כי הקלטה כזו היא הפרה של התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית, והוציא צו מניעה האוסר על הקלטות כאלה בעתיד.
[עריכה] בכנסייה האורתודוכסית
טקס הוידוי (או טקס החרטה) בכנסייה האורתודוכסית מורכב מתפילה לאל, הודאה על חטאים כלפיו ובקשת סליחתו. הטקס מתקיים בדרך-כלל מול איקונין ובנוכחות כומר. מקובל כי הכומר מוסיף דברי תפילה משלו, והוא עשוי לייעץ למתוודה, או להנחות אותו בדבר סיגופים או הענשה עצמית, ולבסוף הוא מכריז על מחילתו של האל.
בתפישה הנוצרית אורתודוכסית, הכומר לא משמש במתווך בין המתוודה לבין האל. הווידוי הוא כלפי האל, בנוכחות הכומר (ולא כלפי הכומר בנוכחות האל כבכנסייה הקתולית). בנוסף, ה"עונש" לא ניתן במטרה לזכות במחילה, משום שהמחילה מוענקת בתום וידוי כן; ה"עונש" נועד לשמש כ"התעמלות רוחנית" כדי למנוע חטאים דומים בעתיד.
הווידוי בכנסייה האורתודוקסית הוא הכרחי לפני ביצוע סקרמנט האוכריסטיה, שהוא החלק המרכזי בתפילה הנוצרית. כאשר אדם מבוגר נטבל לנצרות האורתודוקסית, הוא מתוודה על כל החטאים שביצע מספר ימים לפני טקס הטבילה והאישוש. כמו כן רשאי כל נוצרי אורתודוקסי להתוודות, כל אימת שיחפוץ, "וידוי חיים", שבו הוא גם כן מתוודה על כל החטאים שביצע (כולל כאלה שכבר נמחלו בעקבות וידויים קודמים).
[עריכה] בכנסייה הפרוטסטנטית
הנצרות הפרוטסטנטית מאמינה כי אין צורך במתווך בין האדם לאלוהיו. לפיכך הווידוי בדת זו נעשה בדרך-כלל בפרטיות, בתפילה לפני האל. עם זאת, במקרה של עוול שעושה אדם לחברו, מעודדת הנצרות הפרוטסטנטית וידוי בפני אותו אדם כצעד הכרחי לשם קבלת מחילה מהאל. במידה וחטא כלשהו הביא להרחקתו של אדם מהכנסייה, לעתים קרובות נדרש וידוי פומבי לפני שיוכל אותו אדם לשוב לכנסייה.
בכל המקרים אין צורה אחידה ומקובלת לווידוי.
בכנסייה האנגליקנית קיים מוסד של וידוי בפני הכומר, הדומה מאוד לווידוי בנצרות הקתולית, אולם וידוי זה לא נחשב להכרחי.
ישנן כנסיות לותרניות המעודדות וידוי אישי בפני הכומר, אולם מאז המאה ה-18 כמעט ולא נעשה שימוש במוסד זה. מנהג נפוץ יותר הוא הודאה משותפת בחטאים בתחילתה של תפילה ציבורית.
בשנת 1529 שיבח מרטין לותר את הווידוי הפרטי בפני כומר או בפני נוצרי אחר לצורך קבלת הסליחה. הרפורמטורים הלותרנים האמינו כי מניית כל חטאיו של אדם אינה אפשרית (על-סמך תהילים פרק י"ט, פסוק י"ב: "שְׁגִיאוֹת מִי-יָבִין"), ולפיכך המחילה לא ניתנת בשל הודאה בחטאים, אפילו היא הודאה כנה, אלא על בסיס אמונה שלמה באל ובישו.
