נקשבנדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מונחים בסיסיים באסלאם | |
| כל ערכי האסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · אימאם שיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אדחא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
אייתולה · מרג'ע אימאם · מולה · קאדי מופתי · מואזין |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית · חנבלית ג'עפרית · מאליכית שפעית |
אשעריה · ג'בריה מטורידי · מורג'יאה מועתזילה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| תנועות | |
| סופיות · והאביה · סלפיה אסלאמיזם · אסלאם ליברלי |
|
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים אחמדים · זקרי דרוזים* · עלאווים* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
הנקשבנדיה (או נקשבנדי) היא אחד מארבעת הזרמים הסופיים העיקריים של האיסלאם, המכונים "טריקה". זרם זה מחשיב כמייסדו את אבו בכר, בן לוייתו של מוחמד וחמו. רוב הטריקות האחרות (וביניהם הצ'ישטייה, הסורווארדייה והקאדריה) מייחסות כמייסדן את עלי אבן אבו טאלב.
הנקשבנדיה היא טא'אפה שייסד בהאא אד-דין נקשבנד, ששמו הפרסי (نقشبندی) הוא מקור שמה. היא נחשבת לטא'אפה אורתודוכסית בעלת סילסילה (שושלת יוחסין) בכרית המקיימת ד'יכר ח'פי. מתוכה יצאה הטריקה הח’אלדיה.
זוהי טריקה אשר פונה למשכילים העירוניים ולכן ישנם יותר כתבים נקשבנדיים מאשר בטריקות האחרות. על התלמיד הנקשבנדי לשלוט גם בשריעה, בנוסף לידיעתו את הכתבים הנקשבנדיים.
הנקשבנדיה הייתה זו שעמדה מאחורי תנועות ג'יהאד רבות באסיה- בקווקז כנגד הרוסים, במחוז סינג'אן בסין כנגד הסינים, בהתנגדות ההודית כנגד הבריטים ובסכסוך באצ'ה (אינדונזיה) כנגד ההולנדים. הייתה טענה כי הנקשבנדיה מעורבת בסכסוכים ובתנועות התנגדות גם במקומות אחרים. דמות מרכזית בטריקה היא חוואג'ה אח'ראר שהיה ח'ליף נקשבנדי. הוא הפגין יותר מעורבות בקהילה, שלח תלמידים מטעם הח'ליפות שלו ובעיקר השפיע רבות על המשטר הטימורי.
דמות חשובה נוספת היא של השייח' סירהינדי שהיה מוג'דיד, אשר הפך את הנקשבנדיה לטא'אפה בכדי להציל את האיסלאם בהודו מלהפוך להינדי.
המקור הגיאוגרפי של הנקשבנדיה הוא במרכז אסיה, בתורכיה, בהודו (על-ידי המונגולים) ובסין. כיום הנקשבנדיה נפוצה בתורכיה, על-ידי השייח' קוטקו אשר בוחן את המציאות דרך עיני הנביא לו היה חי כיום (הוא חבר במפלגה האסלאמית). כיום שייח'ים נקשבנדיים רבים הם גם פרופסורים ובנקאים.
הנקשבנדיה דוגלת במעורבות של השייח'ים הצופים בפוליטיקה, בכדי ליצור שלטון השומר על השריעה ופועל על-פי עיקרון הצדק. עיקרון נקשבנדי זה מבטא למעשה את היותה של הטריקה הנקשבנדית מאוד מחוברת לענייני העולם הזה וכי היא ראתה בפעילות הקהילתית בעולם הזה תנאי חשוב לקיומה (בניגוד לטריקה הקאדרית, לדוגמה, אשר מרכז ענייניה היה הדאגה לפרט ולגאולתו בעולם הבא). חוואג'ה אח'ראר היה הראשון אשר דיבר על כך בגלוי - מעורבות פוליטית מתוך תחושת האחריות לקהילה.
הנקשבנדיה ניהלה מלחמת חורמה עם הקובראוויה והאישקייה, שתקפה בעיקר את הסילסילות של הטריקות ועל-ידי כך זכתה בעוד תומכים, אך גם בעוד שונאים.
הנקשבנדיה היוותה בתקופות שונות גם כמוליכה של תנועות תחייה איסלאמיות וגם כמובילה של מאבק כנגד אסכולות צופיות אחרות.
ההכוונה הנקשבנדית הייתה תמיד לחיים המופנים כלפי האל כאשר הגמול לאהבה ולהתמסרות ניתן בעולם הבא. נקשבנד עצמו מתואר כמי שהתרחק מקרבת השליטים וטען כי השררה מרככת את לב האדם ומסיתה אותו מדרך האל.
הנקשבנדיה הצליחה רבות בקרב עולם האיסלאם מאחר שהיא נותנת למאמין שילוב של פרקטיקה יומיומית פשוטה המונחה על-ידי השריעה עם עקרונות סוניים אורתודוכסיים, וכך נותר שילוב בין האיסלאם הקלאסי ובין הפרשנויות המודרניות שלו.
תגובתה של הנקשבנדיה לאתגר הקולוניאלי הייתה מגוונת. החל בהשלמה עם השלטון הקולוניאלי והשתלבות בתוכו (כמו שעשה עבד אל-עזיז) לבין מלחמה בשלטון הזה (כמו שעשו המוג'הידון).
הנקשבנדיה מכוונת את פעילותה בראש ובראשונה אל האליטות ומנסה להשפיע על השליטים שיחזרו לדרך הישר והצדק. הנקשבנדיה מדגישה את הסילסילה הבכרית, לכן אין הם חשודים בנטייה לשיעיות.
