סחלביים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| סחלביים | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד־פסיגיים |
| סדרה: | אספרגאים |
| משפחה: | סחלביים |
| שם מדעי | |
 orchidaceae |
|
- ערך זה עוסק במשפחת צמחים בעלי פרחים. לערך העוסק במשקה, ראו סחלב (משקה).
הסחלביים היא משפחת צמחים בסדרת האספרגאים. זוהי הגדולה במשפחות הצמחים - היא מונה מעל ל-800 סוגים וכ-25,000 מינים לפחות. מספר המינים המדויק אינו ידוע, עקב שיטות הסיווג השונות בעולם. כמו כן היא עשירה ומגוונת בפרחי הנוי שלה, הנחשבים כפרחים יקרים ומפוארים.
סחלבים נפוצים במיוחד באזורים טרופיים, אך ניתן למצוא סחלבים בטבע ברוב העולם. הם נחשבים לצמחים המורכבים ביותר במשפחת הצמחים. צורתם הייחודית של הפרחים הגדולים, צבעוניותם ואפשרות ההכלאה בין הסוגים נותנים ערך מסחרי מיוחד לסחלביים כצמחי נוי. קיימות מעל מאה אלף הכלאות.
תוכן עניינים |
[עריכה] תכונות ייחודיות
לסחלב מנגנונים מתוחכמים לשיתוף פעולה עם סביבתו. רוב הסחלבים הם אפיפיטים ומטפסים על צמחים אחרים, אך הם אינם טפילים. על מערכת השורשים שלהם גדלה פטריית מיקוריזה המספקת חומרי מזון לסחלב המתפתח. דרכי משיכת חרקים להפריה הן מגוונות ומתוחכמות. לגיוון זה היתרון של יכולת משיכת חרק מסוים לפרח והאבקה בין אותם מינים. במינים רבים, עלה העטיף התחתון של הפרח, השפית, משמש "משטח נחיתה" לחרקים המאבקים את הפרח ובחלקם יש לה צורת חרק ניקבי. בחלק מהדבורניות יש לשפית צורת דבורה והפרח מדיף ריח של דבורה, דבר המושך דבורים זכרים אליו. לפרחי bulbophyllum יש ריח של פגר רקוב שמושך אליו זבובים. למינים רבים יש שקיק בבסיס הפרח והמכילה צוף. שקיק זו נקראת "דורבן" והיא מושכת עשים המגיעים לצוף עם לשונם הארוכה. אבקת הפרח שמורה בגושים הקרואים אבקיות והמחוברים לזנבון הדבוק לבלוטה המפרישה חומר דביק. הזנבון שבו האבקית מתנתק מהפרח ונדבק לחרקים המבקרים אותו. כשהחרק מבקר פרח אחר הוא מעביר את אבקת הפרח לשחלה שלו.
[עריכה] רבייה
[עריכה] זרעים
רביית סחלביים נעשית בעיקר על ידי זרעים. זרעי הסחלביים הם על-פי רוב כמעט מיקרוסקופיים, "זרעי אבק". תכונה זו מקנה להם כושר הפצה למרחק רב, אך גם מגבילה מאוד את קצב התפתחות הנבט. מכיוון שהזרעים חסרי חומר מזין (אנדוספרם), צמיחתם איטית והזמן שבו הזרע מתפתח לצמח בוגר יכול להגיע עד עשר שנים. כדי שהזרעים ינבטו ויתפתחו בטבע יש צורך בנוכחות הפטרייה שאיתה גדל הסחלב בסימביוזה. ריבוי מסחרי של זרעי סחלבים נעשה במעבדות על גבי מצע מעוקר של ג'ל הכולל חומרי מזון או על מצע של הפטרייה. בתרבות, משך הזמן לפרחים הראשונים הוא עד חמש שנים.
[עריכה] ריבוי וגטטיבי
סחלבים ניתנים לרבייה גם מחלקי צמח. סוגים מסוימים מצמיחים "קייקי" (צמח בת הנוצר מהבסיס), הניתן להפרדה מצמח האם אחרי שהוא מפתח שרשים ועלים. סוגים אחרים מצמיחים ייחורי אוויר עם שורשים בחיקי העלים, ואלו ניתנים להפרדה מצמח האם. השיטה המודרנית משתמשת בתאים מריסטמטיים, תאי גזע של הצמח, הנמצאים בראשי פקעי העלים. רקמה עם תאים אלו מוכנסת לכלים שבהם תמיסה של חומרי מזון, וממנה מתפתח צמח המועבר למצע גידול.
[עריכה] שימור
כל סחלבי הבר מוגנים מסחר בינלאומי במסגרת Convention on the International Trade in Endangered Species of Wild Flora and Fauna (CITES). הם נחשבים כמינים בסכנה או באיום במקומות הגידול הטבעי שלהם.
[עריכה] שימושים
השימוש העיקרי של הסחלב הוא כפרח נוי, באדמה או בזר. מרכיבי סחלב משולבים בבשמים.
[עריכה] וניל
פולי סחלב הווניל (שנף בעברית) משמשים לתיבול, בעיקר לקינוחים. משתמשים בזרעים או במיצוי כהלי של הפול. במקור הווניל הוא ממקסיקו, אבל כיום מגדלים אותו בעיקר במדגסקר, בהודו ובסין. בגלל מחירו, בדרך כלל משתמשים בתמציות המכילות ונילין מלאכותי, המרכיב העיקרי של הווניל הטבעי, במקומו. הצרכן הגדול ביותר של הווניל הוא חברת קוקה קולה.
[עריכה] הסחלב
משקה הסחלֶב פופולרי במזרח התיכון. הוא עשוי מעמילן של פקעת הסחלב ובגלל מחירו הגבוה הוא מעורבב עם עמילן ממקורות אחרים ובמי ורדים.
[עריכה] סחלבי בר בישראל
למרות מספרם הרב של מיני הסחלביים ברחבי העולם, המשפחה מיוצגת בישראל על-ידי 31 מינים בלבד, כולם צמחים מוגנים. עם זאת, אפילו במספר כה קטן, למינים אלו יש מורכבות מורפולוגית מעניינת ומנגנוני רבייה מתוחכמים:
- אצבענית רומאית
- בן-חורש גדול
- בן-חורש רחב-עלים
- בן-סחלב צריפי
- דבורנית גדולה
- דבורנית דינסמור
- דבורנית הדבורה
- דבורנית הקטיפה
- דבורנית כחלחלה
- דבורנית נאה
- דבורנית צהובה
- דבורנית צהובת-שוליים
- דבורנית שחומה
- מירונית סרגלית
- ניאוטיניאה תמימה
- סחלב איטלקי
- סחלב אנטולי
- סחלב הביצות
- סחלב הגליל
- סחלב השקיק
- סחלב מצויר
- סחלב נקוד
- סחלב סורי
- סחלב פרפרני
- סחלב קדוש
- סחלב ריחני
- סחלב שלוש שיניים
- סחלבן החורש
- רצועית הגליל
- שנק החורש
- שפתן מצוי
[עריכה] לקריאה נוספת
אמוץ דפני, הסחלבים בישראל, מסדה, 1981
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: סחלב |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סחלביים |
- אנציקלופדיה עם תמונות סחלב (אלפי תמונות)
- סחלבי הבר של ישראל (באתר חסרים שני המינים שהתגלו בעשרות השנים האחרונות למרגלות החרמון - סחלב סורי ואצבענית רומאית)
