עשתרת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עשתרת - (מכונה גם מלכת השמים) אלת היופי, הפיריון והתשוקה ומגינת הבית, אלילת הצידונים, בתם של אל ואשרה ורעייתו של בעל.
מזוהה עם עישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. סמליה: כוכב נוגה ויונים, ופסלה היה אישה שנחשים מטפסים על רגליה.
וולדות הצאן נקראו "עשתורות הצאן", כיוון שיחסו לה את פיריון הצאן. וכנגד תפיסה זו מייחס המקרא (דברים ז' י"ג), את הולדתם לה' אלוהי ישראל. אך טבעי שבפולחנה יהיה בישול גדי בחלב אימו, שמעורר ריח נעים ונחשב למאכל תאוה, כהודיה לה על פיריון הצאן.
עוד בפולחנה היה טקס של האכלת יונים, וגם קיום יחסי מין פולחניים, בין כהנות עשתרת למאמיניה. בתנ"ך מוזכרת בעבודתה עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. יש הסוברים שאוזני המן, מקורם בכוכבי איסתהר שעל שמה קרויה אסתר המלכה. פולחנה היה נפוץ מאוד בארץ ישראל בתקופת התנ"ך בקרב הכנענים והישראליים, במיוחד בקרב נשים. צלמיות רבות של עשתרת נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות באזור ארץ ישראל.
בספר שמואל מסופר על הפלשתים שלאחר נצחונם בקרב הגלבוע, שמו את כליו של שאול המלך בבית עשתרת בעיר בית שאן.
| (ח) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ: (ט) וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם: (י) וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן: | ||
| -- ספר שמואל א', פרק ל"א | ||
עשתרת מוזכרת בשמה הנוסף "מלכת השמים" בירמיהו לפחות חמש פעמים. כך למשל מובא פסוק שמייחס את הרעב לאי פולחנה של עשתרת. "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח)
מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו שבעמק יזרעאל. הייתה גם אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב63 לספירה, הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה. סימלה של עשתרת. כמה מקומות בתנ"ך נקראו בשמה, כמו עשתורות קרניים. גם עירו של עוג מלך הבשן היה עשתורות.
מוטיב האישה בחלון שנמצא בעתיקות רבות, כולל ארמון השן של אחאב, מיוחס לכהנות עשתרת, שהיו יושבות בחלון מקדש האלה מאופרות במיטב מחלצותיהן, ומפתות את העוברים ושבים להכנס לאקט של מין פולחני. על פי התאור בספר מלכים (ב', פרק ט' 30), כאשר איזבל אשת אחאב, חשה כי כלתה אליה הרעה ובאו להורגה, על פי הלשון המקראית היא שמה בפוך עיניה, היטיבה ראשה, והשקיפה בעד החלון - להראות שהיא דבקה בפולחן הזה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה מקראית, ערך עשתורת.
