פאניה קפלן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאניה יפימובנה קפלן (נולדה כ"דורה קפלן") (1883 - 3 בספטמבר 1918), מהפכנית רוסיה ממוצא יהודי. קפלן התפרסמה בניסיון ההתנקשות בחייו של ולדימיר איליץ' לנין.
קפלן נולדה למשפחת איכרים יהודית והייתה אחת משבעה ילדים. היא התעניינה בפוליטיקה מגיל צעיר ועד מהרה הצטרפה למפלגה המפלגה הסוציאל-רבולוציונית השמאלנית. בשנת 1906 השתתפה קפלן בניסיון התנקשות באישיות בכירה בממשלו של הצאר. ההתנקשות נכשלה וקפלן נאסרה. נגזר עליה מאסר עולם במחנה עבודה באקאטוי אשר בסיביר. בעקבות מהפכת פברואר בשנת 1917 והחלפת השלטון, שוחררה קפלן ממאסרה. המאסר הממושך והתנאים הקשים הותירו בה צלקות רבות והיא סבלה מכאבי ראש עזים והתעוורה לפרקים.
ראשי המפלגה הקומוניסטית שאפו לזכות בשלטון בלעדי ברוסיה, ולכן אחרי הכשלון בבחירות שנערכו בנובמבר 1917, בהן זכו רק ב־25% מהקולות לעומת 40% שזכו בהם הסוציאל-רבולוציונרים, פיזרו הבולשביקים את האספה המכוננת ובו זמנית אילצו את הנשיא מטעם מפלגת האס ארים לוותר על תפקידו. כתוצאה ממהלכים חד צדדים אלו, החליטה קפלן להתנקש בחייו של לנין.
ב־30 באוגוסט 1918 נאם לנין במוסקבה באחד מבתי החרושת בעיר. כשיצא מהבניין ועמד להיכנס למכוניתו, קראה לו קפלן בשמו וכשהוא הסתובב לעברה, ירתה בו שלושה כדורים. אחד מהם החטיא אותו והשניים האחרים פגעו בכתפו וריאתו השמאליים. לנין הוחש לקרמלין וסירב לצאת מהמתחם המאובטח מחשש למתנקשים נוספים. לפיכך, הרופאים נאלצו לטפל בו בתוך הקרמלין. למרות הפצעים הקשים, לנין הצליח לשרוד את ההתנקשות, אך לא בלי פגע. רוב ההיסטוריונים מעריכים שהשבצים שגרמו למותו כמה שנים מאוחר יותר, קשורים לפצעיו אלו. נפוצה אפילו השמועה שהכדורים היו מורעלים.
קפלן נאסרה על ידי המשטרה החשאית, הצ'קה וטענה שם שפעלה לבד. הסיבה להתנקשות, כפי שהיא מסרה אותה לחוקריה, הייתה בגידתו (לטענתה) של לנין בעקרונות המהפכה. כאשר התברר שקפלן לא תעליל על יריביו הפוליטיים של לנין, היא הוצאה להורג ב־3 בספטמבר אותה שנה. ב־17 באוגוסט התנקשו בחייו של הקומיסר העממי (שר בטרמינולוגיה הסובייטית) לעניני חוץ ששימש גם כראש הצ'קה בפטרוגרד, מואיסיי אוריטסקי. למרות שלא היה קשר בין שתי ההתנקשויות, הבולשיבקים התשמשו בהן כתירוץ לרציחתם של מתנגדים פוליטיים. הצו הרשמי על כינונו של "הטרור האדום" הוצא שעות ספורות אחרי ההתנקשות בחייו של לנין וקרא ל"טרור חסר רחמים נגד אויבי המהפכה". במהלך החודשים הבאים כ־800 חברי המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית ויריבים פוליטיים נוספים של הבולשביקים הוצאו להורג ללא משפט. במהלך השנה הראשונה של הטרור האדום גדל מאוד מעגל הדמים והקורבנות נערמו באלפיהם, אפילו לפי הסטטיסטיקה הרשמית, שנטתה להמעיט במספרם. יש היסטוריונים, שטוענים שטיהורים אלו בישרו את הטיהורים הגדולים שבאו בתקופתו של סטלין.
