ציטוט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביצירה כתובה, כגון מאמר, ספר עיון, ולעתים גם סיפורת, ציטוט הוא שילוב של קטע שפורסם ביצירה אחרת, ככתבו וכלשונו. ניתן לצטט גם דברים שנאמרו בעל-פה. לעתים מופיע ציטוט גם ביצירה שאינה כתובה, למשל סרט קולנוע המצטט סצנה מסרט קלאסי, או ציור המצטט ציור נודע.
ציטוט פסקאות קצרות, בעלות רלוונטיות גבוהה לנושא הנדון, מקובל בספרים ובמאמרים רבים. ציטטות מגוונות את הכתוב ומפיחות בו רוח-חיים, בהראותן את יחסם של אנשים נוספים לנושאים הנידונים בספר. בנוסף מטעימות הציטטות את הקורא בטעמו של המקור המצוטט, ובכך מפתות לקרוא מקור זה בשלמותו.
שיטת התקדים המחייב מביאה לכך שבבתי המשפט נעשה שימוש נרחב בציטוטים בעת כתיבתם של פסקי דין.
[עריכה] אופן הציטוט במקורות היהודיים
בעבר, לא הייתה אחידות באופן הציטוט, אך עם הזמן התפתחו נוהגים שונים בנושא. בתנ"ך תרבות הציטוט הייתה ציטוט חופשי בדווקא, והבאת פרפראזה של הדברים במילים שונות. זאת באשר לדברים שבעל-פה. בציטוט תעודות כתובות, לעומת זאת, נהוג היה להקפיד להעתיק את המקור כלשונו (למעט אולי שינויים קלים). לסימון תחילת הציטוט לעתים הייתה נוספת מילת 'לאמור' וכדומה לה; את סוף הציטוט לרוב לא נהגו לסמן, משום שלרוב הדברים מובנים מן ההקשר. אמנם, לעתים סומן גם הסיום, בפרט לאחר ציטוט ארוך מאוד.
תרבות הציטוט אצל חז"ל הייתה שונה ומורכבת. כשציטטו פסוקים, לעתים ציטטו אותם במדויק, אבל פעמים רבות (בעיקר משום שדבריהם נאמרו על פה ולא נכתבו באופן מסודר), היה הציטוט חופשי, ואף קוצר בהתאם לנסיבות. כך, במקום הפסוק 'אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס', ציטטו אותו במקוצר כהבנתם מתוכנו, ואמרו 'אל תשת רשע עד'. לעתים אף הרכיבו שני פסוקים כאחד, כדוגמת הציטוט (מגילה ג, א) 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק', שהוא הרכבה של שני פסוקים מספר יהושע פרק ח (ט ו-יג). בציטוטים מקבצים שנשמרו בעל פה, כדוגמה התוספתא, ציטטו לעתים באופן חופשי אף יותר (ובדבר זה היו נוהגים שונים בין מקומות שונים; יש האומרים כי התלמוד הבבלי נהג בנושא הזה ביתר חופשיות מן התלמוד הירושלמי. בכל הנוגע לציטוטים מספרים חיצוניים, כדוגמת בן סירא, הייתה מדיניות הציטוט חופשית אף יותר: מסתבר שברובם של הציטוטים נהגו חז"ל לצרף שני חצאי פסוקים ממקומות שונים באורח קבע. זאת, ככל הנראה משום שהספר נקרא באקראי ולא נלמד בעיון, ולא השקיעו מאמצים בזכירתו.
בספרות הרבנית המאוחרת יותר (תקופת הראשונים והאחרונים), היה נהוג לדייק יותר בציטוטים מטקסטים קנוניים (כדוגמת התנ"ך, המשנה והתלמוד), ולהביא פרפראזה במקרים של ציטוט מ"ראשונים" אחרים. גם בתקופה זו היו הבדלים בין המקומות והזמנים השונים, כאשר היו שהקפידו להביא דבר בשם אומרו, והיו שמראש הצהירו שלא ימסרו את מקור דבריהם, מסיבות מגוונות. עם הזמן, גברה המודעות לצורך בהבחנה בגבולות הציטוט, במקורו ובהבחנה בין ציטוט מדויק לציטוט מקוצר. כך התפתחה מערכת סימונים מיוחדת לשם כך (עוד בטרם המצאת סימני הפיסוק): לפני ציטוט מדויק היו כותבים 'וזה לשונו' (או: 'וז"ל'), ולאחר ציטוט היו כותבים 'עד כאן לשונו' (או: עכ"ל). בציטוט עיקרם של הדברים היו כותבים 'וזה תורף דבריו' ('וזת"ד'), ו'עד כאן תורף דבריו' ('עכת"ד'); אמנם, היו וריאציות שונות על ביטויים אלו. תרבות ציטוט זו נמשכת עד היום בכתיבה הרבנית המודרנית, אשר על אף המצאת סימני הפיסוק ממשיכה את מסורת סימני הפיסוק המילוליים.
[עריכה] אופן הציטוט כיום
כיום, באה הציטטה בין מרכאות. ציטטות קצרות (בנות משפט אחד או שניים) מופיעות בדרך כלל ברצף הטקסט; ציטטות ארוכות מופיעות כפסקה נפרדת, לעתים תוך הזחה שלה, להדגשת העובדה שמדובר בציטוט. במקרים כאלה, לעתים מוותרים על סימני המרכאות; כשאכן מסמנים מרכאות גם במקרים כאלה, נהוג לפתוח פסקה חדשה במרכאות, מבלי לסמנן בסוף הפסקה הקודמת. לעתים מתוספות לציטטה הדגשות שלא הופיעו במקור, אך הן משמעותיות בהקשר בו מופיעה הציטטה, ובמקרה זה נהוג לציין שההדגשה לא הייתה במקור. כאשר הציטטה מקוצרת, מציינות זאת שלוש נקודות. לעתים יש צורך להוסיף לציטטה מילה או שתיים, להשלמת פרט שאינו מופיע בציטטה עצמה, אך הוא מובן מתוך ההקשר בו מופיעה הציטטה במקור וחשוב שייוודע לקורא. תוספת כזו ניתנת בסוגריים מרובעים, כדי להבהיר שלא הייתה במקור.
שינוי הכתיב המקובל בעברית מכתיב חסר לכתיב מלא יוצר בעיה בעת ציטוט מקור ישן. צבי לוז נתקל בבעיה זו במאמרו "קריאה ב'גילוי וכיסוי בלשון' - פירוש צמוד למאמרו של ביאליק" ("מעגלי קריאה", יוני 1991), וכך הוא מתאר את החלטתו בעניין זה: "המאמר מובא פה בשלמותו ללא שינוי, רק הכתיב החסר שרווח בתקופת ביאליק, מתמלא כאן כבימינו".
כל ציטוט מתוך ספרים או מאמרים המוגנים על-ידי חוק זכויות יוצרים מחייב קבלת הסכמה מראש מבעל זכויות היוצרים. ציטוט קצר למטרת מחקר או ביקורת ספרותית מותר גם ללא רשות זו. המגבלה המקובלת בבריטניה לגודל ציטוט מסוג זה היא קטע יחיד בן 400 מילים, או קטעים אחדים שגודל כל אחד מהם אינו עולה על 300 מילים וגודלם הכולל אינו עולה על 800 מילים. מתוך שירה מותר לצטט לא יותר מ-40 שורות, ולא יותר משליש שיר.
עם כל ציטוט נהוג לציין את מקורו המדויק, כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, א). ציון המקור מופיע בגוף הטקסט, לפני הציטוט או לאחריו, או בהערת שוליים.
ציטוטים הנמצאים בשימוש נרחב הם מימרות מפורסמות של אנשים ידועים. קיימים קבצים רבים של ציטוטים מסוג זה, מהם בעלי אופי כללי, ומהם המתרכזים בתחום מסוים. בציטטות מסוג זה מקובל להסתפק בציון שם אומרן, מבלי לציין את מקורן המדויק. לא כל המיוחס למפורסמים אכן נאמר על-ידם. לדוגמה, "אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות", לא נאמר על-ידי מארי אנטואנט, אך יוחס לה בהיותה מלכה שנואה.
