קרל יספרס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל תיאודור יספרס (23 בפברואר 1883 - 26 בפברואר 1969), פסיכיאטר ופילוסוף גרמני, בעל השפעה רבה בתאולוגיה, פסיכיאטריה ופילוסופיה מודרנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
יספרס נולד באולדנבורג ב-1883 לאם מקהילה כפרית מקומית ואב משפטן. הוא התעניין כבר בגיל צעיר בפילוסופיה, אך אין ספק שאביו השפיע עליו ללמוד משפטים באוניברסיטה. תוך זמן קצר התברר שיספרס לא אהב את הנושא, והוא עבר ללמוד רפואה ב-1902.
יספרס סיים את לימודי הרפואה ב-1909 והחל לעבוד בבית החולים הפסיכיאטרי בהיידלברג, שם אמיל קרפלין עבד כמה שנים לפני כן. יספרס לא היה מרוצה עם הגישה של הרפואה בת זמנו למחלות נפש, והוא ביקש לשפר את הגישה הפסיכיאטרית. ב-1913 החל ללמד פסיכולוגיה באוניברסיטת היידלברג באופן זמני. לאחר מכן המשרה נעשתה לקבועה, ויספרס מעולם לא חזר לפסיכיאטריה קלינית.
בגיל 40 פנה יספרס מהפסיכולוגיה לפילוסופיה, כשהוא מרחיב בנושאים שפיתח בחיבוריו הפסיכיאטריים. הוא נעשה לפילוסוף חשוב ובעל שם בגרמניה ובאירופה. ב-1948 עבר יספרס לאוניברסיטת בזל שבשווייץ, ונפטר שם ב-1969.
[עריכה] תרומותיו לפסיכיאטריה
חוסר שביעות הרצון של יספרס עם ההבנה הרגילה של מחלות נפש הובילה אותה לביקורת על הקריטריונים הדיאגנוסטיים וכן על השיטות של הפסיכיאטריה הקלינית. הוא פרסם מאמר מהפכני ב-1910, שבו התייחס לבעיית הפרנויה - האם היא מהווה היבט של האישיות או שהיא תוצאה של שינויים ביולוגיים. אם כי לא היו בו רעיונות חדשים, מאמר זה הציג גישה מתודית חדשה למחקר. יספרס חקר כמה חולים בפרוטרוט, כשהוא נותן מידע ביוגרפי עליהם וכן מצייין כיצד הם חשו לגבי הסימפטומים שלהם. שיטה זו נודעה כשיטה הביוגרפית והיא כיום מאבני היסוד של הפסיכיאטריה המודרנית.
יספרס פרסם את דעותיו של מחלות נפש בספר ששמו פסיכופאטלוגיה כללית, בעל שני כרכים. הספר נעשה לקלסיקה בספרות הפסיכיאטרית. חשיבות רבה יש לדעתו של יספרס כי על פסיכיאטרים לאבחן סימפטומים על פי צורתם ולא על פי תוכנם. לדוגמה, כשמאבחנים הלוצינציה , העובדה שהאדם חווה ראייה ללא גירוי חושי (צורה) חשובה יותר ממה הוא רואה (תוכן).
יספרס האמין כי הפסיכיאטריה יכולה לאבחן הזיות (דילוזיה) באותו האופן. הוא טען שעל המאבחנין לא להתייחס לתוכן ההזיה, אלא רק לצורה שבה החולה מתייחס אליה. יספרס גם הבחין בין הזיות ראשניות ושניוניות. הזיות ראשוניות הוא הגדיר כאוטוכטוניות, שמופיעות ללא גורם ברור, ושלא ניתן להסבירן על פי התהליכים המנטליים הרגילים. הזיות שניוניות, לעומת זאת, הן אלה המושפעות על ידי הרקע של האדם או מצבו המנטלי.
יספרס טען כי הזיות ראשוניות הן "בלתי ניתנות להבנה", מכיוון שחשב שאין תהליך הגיוני שגורם להן. על דעתו זו יש ביקורת רבה מצד פסיכיאטרים אחרים.
[עריכה] תרומות לפילוסופיה ולתאולוגיה
רוב הפרשנים משייכים את יספרס לזרם האקזיסטנציאליסטי, מכיוון שהוא שואב רבות מניטשה וקירקגור, וכן מכיוון שחרות אישית היא נושא חשוב בחיבוריו. יספרס עצמו טען שפילוסופים אלה הם החשובים ביותר מאז קאנט.
בפילוסופיה (3 כרכים, 1932), הציג יספרס את דעתיו לגבי ההיסטוריה של הפילוסופיה ואת נושאיו העיקריים. כשהוא מתחיל מהמדע המודרני והאמפריציזם, הוא מצבעי על כך שאם אנחנו טוענים שאין מציאות, אנו נמצאים במקום שבו המתודה המדעית לא תוכל לעזור לנו או להוכיח דבר. בנקודה זו, היחיד מקיים בחירה חשובה: ליפול ליאוש, או לעשות "קפיצה" למה שיספרס קורא לו "טרנצנדציה". בקפיצה זו, היחיד ניצב בפני החרות האינסופית שלו, שיספרס קורא לה "אקזיסטנס" (Existenz), והוא יכול לחוות את הקיום האמיתי.
טרנצנדנטיות, עבור יספרס, הוא מה שקיים מעבר לעולם של זמן ומרחב. ההגדרה של יספרס את הטרנצנדנטיות כלא-אובייקטיבי האולטימטיבי הוביל פילוסופים רבים לטעון שיספרס נעשה למוניסט, אם כי הוא עצמו הדגיש את החשיבות של הכרה בסובייקטיביות ובאובייקטיביות גם יחד.
אם כי הוא דחה דוקטרינות דתיות, כולל הרעיון של אל בעל אישיות, יספרס השפיע על התאולוגיה בת זמננו דרך הפילוסופיה שלו ורעיונותיו על הגבולות של החוייה האנושית. מסורות נוצריות מיסטיות השפיעו עליו רבות, במיוחד אלה של מייסטר אקהרט וניקולאס מקוזה. הוא גם התעניין בפילוסופיות מזרחיות, בעיקר בודהיזם. יספרס השתתף בעימותים ציבוריים עם רודולף בולטמן, בהם הוא ביקר את ה"דה-מיתולוגיזציה" של הנצרות של בולטמן.
יספרס כתב רבות על האיום לחרות האנושית מהמדע המודרני וממוסדות כלכליים ופוליטיים מודרניים. בזמן מלחמת העולם השנייה היה עליו לעזוב את משרת ההוראה שלו מכיוון שאשתו הייתה יהודיה. לאחר המלחמה הוא חזר ללמד, ובחיבורו לשאלת אשמתה של גרמניה הוא בחן ללא רחמים את אשמתה של גרמניה ככלל במעשיו של היטלר והרייך השלישי.
חיבוריו הגדולים של יספרס, שהם ארוכים ומורכבים, קשים להבנה. אך הוא כתב גם חיבורים קצרים יותר ונגישים, כמו פילוסופיה היא לכל אדם (Everyman)
פרשנים משווים בין הפילוסופיה של יספרס לזו של מרטין היידגר. אם כי היה ביניהם קשר לזמן מסוים, הוא ניתק עקב הקשרים של היידגר עם המפלגה הנאצית והמחלוקות הפילוסופיות ביניהם.
[עריכה] לקריאה נוספת
- רוני מירון, קרל יאספרס - מהעצמיות אל ההוויה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן
