רוברט שומאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רוברט שומאן | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
דיוקן משנותיו המאוחרות
|
רוברט אלכסנדר שומאן (8 ביוני, 1810 - 29 ביולי 1856) - מלחין, פסנתרן ומבקר מוזיקלי גרמני. שומאן היה אינטלקטואל ואסתטיקן אשר היה מעורה בתחומי האמנויות השונים ובעיקר בתחום הספרות. הוא היה אחד המייצגים הבולטים של התקופה הרומנטית. יצירתו המאוד אישית שאבה את יסודותיה ממקורות הבארוק והתקופה הקלאסית אך עם זאת שברה מוסכמות מוזיקליות ופרצה רבות מן המסגרות שהיו נהוגות במוזיקה בתקופתו.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
נולד ב-1810 כילדם החמישי של אוגוסט ויוהאנה שומאן ובגיל שבע החל את לימודיו בנגינה בפסנתר. בגיל עשר כבר הופיע לראשונה בפני קהל. את נסיונותיו הראשונים בהלחנה ערך בשנת 1822, בהיותו בן 12. שומאן התעניין, בצד המוזיקה, בתחום הספרות, ובשנת 1825 יסד יחד עם עשרה חברים מספסל הלימודים מועדון ספרות.
בשנת 1828, בהיותו בן 18, סיים שומאן את לימודיו בליצאום בהצטיינות וקיבל אות כבוד מהמוסד. לאחר טיול, במהלכו פגש במינכן את המשורר היינריך היינה, החל שומאן ללמוד משפטים בלייפציג. באותה שנה פגש את הפסנתרן פרידריך ויק, אשר זיהה את כשרונו וראה בו פסנתרן וירטואוז לעתיד. בעידודו של הפטרון החדש לא מוותר שומאן על הקריירה המוזיקאלית ומתאמן ברצינות לקראת קריירה של פסנתרן קונצרטים וירטואוזי במקביל ללימודי המשפטים. מפאת העומס הרב מבין שומאן שעליו לקבל החלטה ובהיותו בן 20 מבקש מאמו רשות, ומקבל אותה, לנטוש את לימודי המשפטים על מנת להתמקד בנגינה. פרידריך ויק לוקח את שומאן תחת חסותו ומציע לו לעבור לגור עימו בביתו על-מנת שיוכל להתרכז בנגינה.
בשנת 1830 מתפתחת באחת מאצבעות ידיו פגיעה כרונית, שתמנע ממנו את המשך הקריירה כפסנתרן. טיבה ומקורה של המחלה אינם ברורים. יש הטוענים כי הפגיעה נגרמה עקב שימוש במכשיר מיוחד שפיתח שומאן עצמו על מנת לנסות לפתח את גמישות האצבעות. טענה אחרת גורסת כי הפגיעה נגרמה עקב טיפול תרופתי שקיבל כנגד מחלת העגבת.
ב-1831 יוצר שומאן את "אֵיזביוס" ו"פלורסטאן" - שתי דמויות דמיוניות מנוגדות (זה הראשון מופנם וחולמני ואילו השני נמרץ וערני) אשר בהן ישתמש לאפיין קטעים שונים במוזיקה שלו. שומאן קרא בפירוש לחלק מהקטעים שכתב בשמות הדמויות המייצגות מוטיבים, ואף חתם בשמן מאמרים שכתב. כשנה מאוחר יותר מחמירה הפציעה באצבעו וזו הופכת משותקת לחלוטין. שומאן מבין כי עליו לוותר על קריירת המְבצע ולהתמקד בהלחנה. הגולל שנסתם על יעודו כפסנתרן ושני מקרי מוות משפחתיים באותה שנה מערערים את מצבו הנפשי של שומאן המבצע, בחודש אוקטובר 1833 נסיון התאבדות בקפיצה מהחלון.
בשנת 1834 נערך בלייפציג הכנס ראשון של קבוצת ה"Davidsbündler", "בני ברית דוד", קבוצה של מוזיקאים שקיבץ סביבו שומאן ושהתאגדו יחד במטרה למחות כנגד ה'טכניקטיזציה' של המוזיקה. מטרת הקבוצה הייתה לנסות ולהילחם בתופעה של הפיכת המוזיקה לבמה להפגנת וירטואוזיות שטחית שגרמה, לדעת חברי הקבוצה, להפיכת אולמות הקונצרטים למופע קרקס ראווה נטול השראה של יכולות טכניות בנגינה. שומאן מייסד יחד עם חברים אלה את כתב-העת Neue Zeitschrift für Musik (הבטאון החדש למוזיקה), ומשמש כמבקר, ככותב וכעורכו של העיתון. ב-1838 ערך שומאן ניסיון להעביר את מערכת העיתון לוינה. הנסיון נכשל ושומאן חזר כעבור כמה חודשים ללייפציג.
באותן שנים, התאהב שומאן בקלארה ויק, בתו של מורו לפסנתר ופטרונו, הצעירה ממנו בתשע שנים. בין השניים החלה להתפתח מערכת יחסים, למורת רוחו של ויק, שניסה להפריד ביניהם. נישואין ללא הסכמת ההורים לא היו באותה תקופה דבר שבשגרה ושומאן נאלץ לפתוח במאבק משפטי מול האב על-מנת לשאת את בחירת ליבו לאישה. בשנת 1840 איפשר בית המשפט לשומאן ולקלארה להתחתן ללא רשות אביה. השניים נישאו בספטמבר של אותה שנה ב-Schönfeld, ליד לייפציג.
בהיותו בן 33 החל שומאן ללמד קומפוזיציה, קריאת פרטיטורות ונגינה פסנתר בקונסרבטוריון מנדלסון בלייפציג. בשנת 1844 עורכים שומאן ואישתו טיול ברוסיה. באותה שנה מוכר שומאן את עיתונו לפרנץ ברנדל ובחודש דצמבר של אותה שנה הוא מעתיק את מקום מגוריו לדרזדן.
ב-1854 ביצע שומאן נסיון התאבדות נוסף, הפעם בקפיצה לנהר הריין, נסיון שיסמן את תחילתה של ההדרדרות הבריאותית והנפשית במצבו שתוביל למותו. שומאן ביקש לאחר נסיון ההתאבדות להתאשפז במוסד לחולי נפש, שם הכריז רופאו כי העגבת היא מקור כל תחלואיו הגופניים והנפשיים. שומאן נפטר ב-29 ביולי 1856, ככל הנראה כתוצאה מהרעלת כספית, בה השתמשו לטיפול כנגד עגבת. הוא נקבר בבון ובשנת 1880 הוקם לכבודו פסל בדמותו על הקבר.
[עריכה] סגנונו
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] משפחתו
אביו של שומאן נפטר בהיותו בן 16, בחודש אוגוסט של שנת 1826. באותו החודש ממש מתאבדת בטביעה אחותו אמילי. שבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1833 נפטרים אחיו יוליוס וגיסתו רוזאלי. זו גם השנה בה ביצע שומאן את נסיון ההתאבדות.
שומאן נישא, כאמור, לקלארה ויק בעקבות המאבק המשפטי ובשנת 1841 נולד ילדם הראשון. במהלך 13 השנים הבאות יוולדו לזוג שבעה ילדים נוספים.
[עריכה] יצירותיו
ערך מורחב – יצירות מאת רוברט שומאן
- 1834 - "קרנבל" אופוס 9 לפסנתר.
- 1840 - בעיקר מוזיקה קולית, לרבות מחזורי השירים הידועים: "אהבת המשורר", "זר שירים" (שני מחזורי שירים בשם זה למלותיהם של שני משוררים שונים), "אהבת אישה וחייה", "הדסים", "שירי קרנר".
- 1841 - הסימפוניה הראשונה, "האביב", ואת השנייה ברה מינור (זו הידועה לנו כיום כסימפוניה הרביעית ברה מינור אופוס 120, לאחר שעיבד אותה שומאן ב-1851).
- 1842 - החמישייה לפסנתר ולכלי קשת ויצירות נוספות.
- 1845 - הסימפוניה השנייה בדו מז'ור אופוס 61.
- 1847 - שתי שלישיות פסנתר.
